צום עשרה בטבת: הבדלים בין גרסאות בדף

צום עשרה בטבת הוא אחד מארבעת צומות החורבן. הצום נתקן לציון תחילת המצור שצר נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים, ובהמשך נתווספו אליו שני מאורעות נוספים שקרו בסמוך לו- מות עזרא הסופר ותרגום התורה ליוונית. על פי הוראת הרבנות הראשית יום עשרה בטבת הוא גם יום הקדיש הכללי לנספים בשואה שמקום קבורתם לא נודע.

מקור[עריכה]

בספר מלכים מובא שבעשירי לחודש טבת בא נבוכדאצר מלך בבל עם חילותיו והתחיל לצור על ירושלים "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב ותבוא העיר במצור" (מלכים ב כה א). מצור זה היה תחילת הפורענות שבסופה נחרב בית המקדש הראשון וגלו ישראל. לאחר חורבן הבית נקבע צום עשרה בטבת כאחד מצומות החורבן שעליהם ניבא זכריה "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח,יט). לאחר שכבר נקבע צום עשרה בטבת, נתווספו אליו שני מאורעות נוספים שקרו בסמוך לו- מות עזרא הסופר ותרגום התורה ליוונית.

משמעות הצום[עריכה]

חשיבותו של הצום איננו באירוע עצמו של המצור, אלא בסוף התהליך- חורבן בית המקדש ביום תשעה באב. חשיבותו של הצום היא בכך שאיננו מתמקדים במעשה החורבן עצמו, אלא מתחילים את התיקון שלו מהשורש, מההתחלה שלו, מתחילת המצור בעשרה בטבת. בצום זה אנו עוסקים באירועים שהובילו לשורש החורבן ומתוכם מצליחים לתקן אותו מהיסוד.

הרב צבי יהודה קוק אמר שיש לתקן בעשרה בטבת שלושה עניינים אלו: א) לעומת המצור על ירושלים – לחזק את חומות ירושלים ולבנות את הארץ ברוח ובחומר. ב) לעומת מיתת עזרא, יש להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות כדרכו של עזרא הסופר. ג) לעומת תרגום התורה ליוונית, יש להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית, ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.

מות עזרא הסופר[עריכה]

מות עזרא מסמל את סוף עידן הנבואה ותחילת התורה שבעל פה. עזרא תיקן תקנות רבות והכין את הקרקע לקראת העברת המוקד הדתי מבית המקדש אל עבר לימוד התורה שבעל פה כגון בתקנת קריאת התורה. הגמרא מגילה טו א מסבירה כי עזרא הסופר הוא למעשה הנביא מלאכי כך שעזרא שהיה ממקימי אנשי כנסת הגדולה היה החוט המקשר בין תקופת הנבואה וחכמי ישראל. חכמים התייחסו גם לעזרא כמי שהקים בחזרה את התורה באומרם "כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה" סוכה כ א וכן שהייתה התורה ראויה להינתן על ידו סנהדרין כא ב.

תרגום התורה ליוונית[עריכה]

ערך מורחב - תרגום השבעים

במגילת תענית מובא ש"בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, והחושך בא לעולם" וכן נפסק בשו"ע: בח' בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם שלשה ימים אורח חיים תקפ ב. הגמרא מגילה ט א מפרטת יותר את פרטי מעשה זה: "תניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושניים זקנים והכניסם בשבעים ושניים בתים ולא גילה להם על מה כנסם, ונכנס אצל כל אחד ואחד מהם ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו". במסכת סופרים מובא שעיקר הפגם בתרגום התורה ליוונית הוא בכך "שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם כל צורכה" ויש בכך פגם בהופעת התורה. בסליחות הנאמרות בעשרה בטבת מובא גם הצער בכך שהדבר נעשה בכפייה על ידי המלך: "ומלך יוון אנסני לכתוב דת יוונית". יש שהסבירו את עיקר הפגם בתרגום התורה ליוונית בהכנסת תפיסות עולם ודפוסי חשיבה יווניים שהחלו לחלחל אז לתוך העולם היהודי. לפי ראייה זו, בתרגום התורה ליוונית החל להתגבש מבט מנוכר ו"אקדמי" על תורת ישראל, מבט הרואה בתורה חוכמה אנושית ולא יותר מכך.

יום הקדיש הכללי לנרצחי השואה[עריכה]

הרבנות הראשית הוסיפה ותיקנה, שעשרה בטבת יהיה יום הקדיש הכללי לכל קדושי השואה שלא נודע יום פטירתם.

ואף שהכנסת קבעה בחוק להזכיר את השואה בכ"ז ניסן, קביעה זו היתה שלא על דעת חכמים, מפני שחודש ניסן הוא חודש של שמחה, וכפי שנקבע להלכה (שו"ע או"ח תכט, ב) שבכל חודש ניסן אין אומרים תחנונים ונפילת אפיים, ואין קובעים בו תענית ציבור. ואם אירעה הלוויה בחודש ניסן אין אומרים הספדים. ואין אומרים בכל חודש ניסן הזכרת נשמות (מ"ב תכט, ח). ורבים נוהגים שלא הולכים לבית קברות בחודש ניסן, ומי שיש יארצייט לקרובו בחודש ניסן עולה לקבר בערב ראש חודש. ואם כן ברור שאין מקום לקבוע בחודש ניסן יום זיכרון לנשמות הקדושים שנרצחו בשואה.

עשרה בטבת שחל ביום שישי[עריכה]

עשרה בטבת שחל ביום שישי מציב מספר שינויים מהסדר הרגיל. על אף שביום שישי רגיל אולי עדיף להתפלל מנחה גדולה כדי שיהיה זמן לתוספת שבת, ביום שישי של עשרה בטבת, עדיף להתפלל מנחה קטנה כדי להרוויח את ברכת הכהנים. כמו כן, על אף הצום, יש מצווה להתקלח במים חמים לכבוד שבת, גם בתוך התענית. במנחה לא אומרים לא תחנון. רוב הקהילות גם לא אומרים בכלל אבינו מלכנו, וחלק מהספרדים אומרים, אך משמיטים את המשפטים המזכירים וידוי על חטא.

ראוי שלא לדחות את אמירת 'שלום עליכם' ואת 'אשת חיל' עד לאחר הקידוש, אך ניתן לקצר בקטעי החזנות ובכך שיתפללו את תפילת ערבית בזמנה. במידת הצורך, מותר להתפלל ערבית מוקדמת על מנת לשבור את הצום מוקדם, אך את הצום יש לשבור רק לאחר צאת הכוכבים. אם לבני הבית קשה לחכות עד שאבי המשפחה יחזור מהתפילה, הם יכולים לקדש על מיץ ענבים מיד בצאת הכוכבים, ולהקפיד לאכול אחרי הקידוש עוגה או שאר מיני מזונות בנפח של כזית עד שיגיע בשביל לקיים דין קידוש במקום סעודה.

עשרה בטבת שחל בשבת[עריכה]

הבית יוסף אורח חיים תקנ הביא את דברי האבודרהם שקבע שצום עשרה בטבת אינו נדחה, ואילו היה חל בשבת, דבר שאינו אפשרי לפי הלוח שלנו, היה דוחה את השבת משום שנאמר עליו "בעצם היום הזה". אמנם, הבית יוסף כתב שלא מצא מקור לדברי האבודרהם ואכן מפירוש רש"י מגילה ה א מובא שכשם שתשעה באב נדחה מפני השבת כך גם עשרה בטבת נדחה.

הגר"ח כתב לפרש את דברי האבודרהם על פי חידושו של המנחת חינוך שכתב שהנביאים לא תיקנו באילו ימים בדיוק יש לצום אלא רק קבעו באילו חודשים יש לצום כמו שנאמר בפסוק "צום הרביעי וצום החמישי" זכריה ח יט. לפי פירוש זה, כאשר הצום נופל בשבת ניתן לדחותו משום שעיקר התקנה שהצום יתקיים במהלך החודש, ולכן אין הצום דוחה את השבת. מנגד, צום עשרה בטבת מוגדר בנביאים כיום צום משום שנאמר בו "בעצם היום הזה" כדברי האבודרהם ולכן הוא דוחה את השבת.

לקריאה נוספת[עריכה]

• ארבעה צומות

הערות שוליים[עריכה]

• עשרה בטבת ומשמעויותיו מאת הרב אליעזר מלמד
• הלכות עשרה בטבת שחל ביום שישי מאת הרב עודד מילר
• שיעורים על יום הקדיש הכללי באתר ישיבה