רבי משה חיים לוצאטו

רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) היה מקובל ורב איטלקי חשוב, ספריו משמשים ספרי יסוד במחשבה, במוסר ובקבלה.

תולדות חייו

תחילת דרכו

נולד בפאדובה שבאיטליה בשנת תס"ז לרבי יעקב חי לוצאטו. בילדותו למד גם לימודי חול ושפות זרות (היה דובר שש שפות), והצטיין בכל לימודיו. מצעירותו החל לעסוק בשירה ופיוט וכן בקבלה. מסופר שעוד לפני גיל שש עשרה היה בקיא בכתבי האר"י. למד בישיבתו של רבי ישעיהו באסאן בפדובה, ודרכו התקרב לחותנו של ר' ישעיהו, המקובל רבי בנימין הכהן מריג'יו (הרב"ך), שהתפעל מידיעותיו בקבלה של הבחור הצעיר. היה מקובלים באיטליה שראו בו מעין ממשיך של גדול מקובלי איטליה בדור שלפניו רבי משה זכות. בגיל שבע עשרה הדפיס את ספרו הראשון (לשון לימודים). עסק בקבלה מעשית וזכה לגילויי "מגיד". מנהגו היה להתבודד וללמוד ביחידות או עם קבוצת חברים קרובה אליו. כמו כן, קבוצות מקובלים בפאדובה החשיבוהו למורה דרכם והתייעצו עמו בלימודיהם. הוא הפך להיות מעין מנהיג רוחני של רבים מיהודי איטליה.

הפולמוס הגדול

בשנת תפ"ט החלו גלי ההתנגדות הראשונים. תחילה, הם באו מחוץ לאיטליה, אך מהר מאד הם התפשטו אל תוך איטליה. מתנגדיו חששו מהופעתו של משיח שקר חדש, כפי שהיה עם שבתאי צבי (שהיה זמן לא רב קודם). כמו כן, הם טענו כי הוא מתעסק בקבלה מעשית ובשמות קדושים מבלי שהביא ראיות שהוא ראוי לכך. היו שטענו כי דברים שמשמיע בנוגע למשיח מכוונים כלפיו, וכי הוא מתכוון להכתיר את עצמו כמשיח. רבים מהם הזכירו את גילו הצעיר, את עובדת היותו רווק והיותו יושב בחו"ל, שם אי אפשר לזכות לרוח הקודש. גדול מתנגדיו היה רבי משה חאגיז (מהר"ם חאגיז), מחכמי ארץ ישראל. שני הצדדים של המחלוקת החלו להפיץ מכתבי שטנה ולשונות רעים על הצד השני, עד כדי כך שאפילו רבי ישעיהו באסאן, רבו של הרמח"ל שבתחילה כתב עליו שבחים והעריכו מאד, נטה לחשוד בו במה שמייחסים לו, כפי שכותב באגרתו לרמח"ל: "לא אוכל להתאפק מלומר כי נפלאו ממני הדברים מאד, יען עלו ובאו למדרגה עצומה, הגבה למעלה ממעלת הארי"... טוב הוא לקיים הצנע לכת... הלא ידעת שהאר"י... נענש מפני הגילוי והוסרה עטרתו מן הדור..." (אגרות רמח"ל, חלק א עמ' כח-ל). על פי המסופר, פעם אחת בא רב מפורסם לרשם את בנו לישיבתו של רבי יהונתן אייבשיץ. תוך כדי שישב ר' יהונתן עם אותו רב, הודיעו משמשו של ר' יהונתן כי הרמח"ל מחכה בחוץ, והזמינו ר' יהונתן להכנס וכיבדו ביותר. משראה הרב את מעשהו של ר' יהונתן, לקח את בנו ולא שלחו ללמוד בישיבה של ר' יהונתן (הרצי"ה קוק, מתוך התורה הגאולת).. הרמח"ל בתחילה השיב מלחמה כנגד מתנגדיו, מתוך אמונה תמימה בצדקת דרכו, אך משראה כי לא יוכל לנצח במאבק, ורצה ללמוד בשקט מבלי שיטרידוהו, החליט להצניע את עיסוקיו, ונשבע שלא יעסוק עוד בדברים מסוג זה. בשנת תצ"ג נשא את ציפורה בת ר' דוד פינצי, תלמידו של ר' משה זכות. רמח"ל, שסבר כי שבועתו בטלה, כיוון שהוצאה ממנו בכפיה, המשיך לעסוק בסתר בקבלה. במשך כל תקופת הפולמוס, המשיך לכתוב ספרים ולא זנח את תלמודו, ולפי עדותו כתב בזמן זה כארבעים חיבורים. כשגילו זאת מתנגדיו, החריפו את מאבקם.

אחרית ימיו

משנוכח לדעת כי לא יוכל המשיך לחיות באיטליה, עבר לבולזאן שבאשכנז, משם לפרנקפורט דמיין ומשם לאמסטרדם, שם המשיך להתכתב עם ה"חברים" (קבוצת תלמידיו) בפאדובה. באחד ממכתביו כותב להם כי כל השבועות שנשבעו שלא יעסקו בקבלה ולא ילמדו ממנו בטלות, כיוון שהוצאו מהם בניגוד לרצונם. הוא החל לעבוד באמסטרדם כמלטש יהלומים למשך מספר שעות ביום, ובשאר הזמן היה עוסק בתורה. גם באמסטרדם שמו התפרסם והתקבצה סביבו קבוצת תלמידים. בשנת תק"ג עלה לארץ ישראל, והתיישב בעכו. גם בארץ התפרסם שמו, ואף בעכו התקבצו סביבו תלמידים. נפטר בעכו ממגפה בכ"ו באייר תק"ז, יחד עם כל בני משפחתו שנספו אף הם במגפה. על פי המסורת המקובלת, נטמן בטבריה, אולם ישנה מסורת לפיה נטמן בכפר יסיף, בסמוך לעכו.

התגלות המגיד

בראש חודש סיון ה'תפ"ז חווה הרמח"ל התגלות של "מגיד" שגילה לו סודות ורזין רבים. הרמח"ל תיאר התגלות זו באגרת ט"ו:

	ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן, שהוא מהארת הטפה כנ"ל. והוא בחסדו בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת, שרק חסד ה' עשה זאת, ולא כהכנתי. אך האמת הוא, כי שנים שקדתי על ענין היחודים ליחד יחודים, כמעט בכל רביע שעה יחוד אחד, כאשר אני מתמיד גם עתה ת"ל. וגם ראיתי לעמוד בטהרה. אך תעניות לא עשיתי הרבה, כי אם זאת היתה לי - התמדת היחודים. ושרש הכל - הארת המדרגה אשר שלטה בזמן ההוא, ולקח הקב"ה אותי לכלי כאשר חפץ. אך הצעת המעשה בקיצור. ביום ראש חודש סיון התפ"ז, בהיותי מיחד יחוד אחד, נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: "לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא". ומעט עמדתי מרעיד, ואחר נתחזקתי. והקול לא פסק, ואמר סוד מה שאמר. ביום הב' בשעה ההיא השתדלתי להיות לבדי בחדר, וחזר הקול ואמר סוד אחר. עד שאחר כך ביום אחד גלה לי שהוא מגיד שלוח מן השמים, ומסר לי יחודים פרטים לכוין בכל יום. ואז יבא. ואני לא רואה אותו, אלא שומע קולו מדבר מתוך פי. ואחר כך נתן לי רשות לשאול גם כן. ואחר כך כמשלש חדשים נתן לי תיקונים פרטים לעשות בכל יום, כדי שאזכה לגילוי אליהו ז"ל. ואז צוה לי לחבר ספר על קהלת, שהוא היה מפרש לי הסוד של הפסוקים כל אחד. ואחר כך בא אליהו, ואמר סודות מה שאמר. והוא אמר שעתה יבוא מטט' שרא רבא. ובבואו ידעתי שהוא הוא, מפני דברי אליהו שאמר לי. ומאז והלאה הכרתים, כל אחד בפני עצמו. וגם יש נשמות מתגלות, שאיני יודע שמם. ובכתבי החידושים אשר אומרים, אכתוב היום האחד אתי. וכל הדברים האלה בנפלי על פני אני עושה (סמוך על ידיי על השולחן מפני כח ההשראה). ורואה את הנשמות האלה הקדושות, כמתוך חלום ממש בצורת אדם. ובאמת ובאמונה אני אומר, שעדיין לא הגעתי עד מחצית השגת האר"י זלה"ה, רק שהוא לא הורשה לכתוב, ואני צֻויתי לכתוב. ואני גלה לי תהילה לאל המגיד בפנימיות החכמה דברים נפלאים, אשר לא נודעו מהרבה. כי דברי האר"י סתומים מאד ובפרט ענין הקשיא איך קו הא"ס יעבור בתוך עשיה.
– אגרות רמח"ל, אגרת ט"ו

עדויות נשמות עליונות על הרמח"ל

אדם הראשון

על הרמח"ל אומר אדם הראשון בספר תיקונים חדשים:

	קם סבא דסבין אדם קדמאה פתח ואמר, זכאה חולקך וכו'. עלך כתיב "הנשאר בציון והנותר ירושלים קדוש יאמר לו". דשאר בני עלמא בזמנא דנחתין לעלמא, מתפרשאן מאתר עלאה דלהון, כמאן דאזיל לאתר רחיק. אבל אנת אע"ג דאנת בעלמא, לית אנת מתפרש משכינתא כלל. כגונא דמשה רעיא מהימנא, דאתמר ביה "ואתה פה עמוד עמדי". ובתיקונין אלין יזכון ישראל לכמה נהירו עלאה על ידך וכו'. קמו כלהו ואמרו בריך אנת וכו'.
– תיקונים חדשים

וכן בתיקונא שבעין:

	קם אדם קדמאה סבא דסבין פתח ואמר, ר' ר' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. בחילא דזוהר דא קדישא, דביה "והיה אור הלבנה כאור החמה"... וכלא בחילא דהאי זוהר קדישא ותיקונין אלין דילך. דבהו כתיב פקח עיניך וראה שוממותינו. אלין תרין עיינין. חד אתפקח בע' תיקונין דרשב"י בוצינא קדישא. ודא עינא ימינא לשיזבא לישראל בגלותא. עינא תנינא בע' אלין דילך. ודא עינא שמאלא דאתפקח על אומין דעלמא לנטלא מנהון נוקמין. כדין פקח עיניך וראה שוממותינו.
– תיקונים חדשים, תיקונא שבעין

אליהו הנביא

אליהו הנביא אומר עליו בתיקונים חדשים לרמח"ל, סוף תיקון ט"ל:

	רבי רבי, והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה יד,ז), דא ודאי איהו אור דילך דאתגליא בהאי חיבורא. דעד השתא – במחשכים הושיבני (איכה ג,ו), השתא – והיה לעת ערב יהיה אור. בסוף יומיא, בזימנא דפורקנא אתקריב. בה, העם ההולכים בחושך ראו אור גדול (ישעיה ט,א) בהאי חיבורא.
– תיקונים חדשים, סוף תיקון ט"ל

וכן בזוהר תניינא (פרשת ויצא):

	רבי רבי, זכאה חולקך דכולהו רזין עלאין מתגלין לך, ולית דאתגניז מקמך, דכל תרעין סתימין מתפתחין לגבך ודאי. זכאה חולקך דאילתא לא עלת קמי מלכא מיומא דאתחרב בי מקדשא כמה דעאלת השתא בגינך, בר בזמנא אחרא בימי רשב"י בוצינא קדישא. 'והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע' אלין רשב"י וחברוהי, אבל 'והמשכילים' תרין: חד רשב"י בוצינא קדישא, וחד אנת חסידא קדישא, לאסגאה שאר חבריא, 'יזהירו כזהר הרקיע' בתרין זהרין אלין, כל חד וחד בזהר דיליה, דכלא מלה חדא, דא שירותא, דא סיומא.
– זוהר תניינא, פרשת ויצא

רבי שמעון בר יוחאי גילה את הזוהר הקדוש, את סוד הבריאה איך השתלשל ה"יש" מה"אין", הרמח"ל גילה איך ה"יש" - כל המציאות - חוזר ומתדבק באין סוף.

מסעותיו וחיבוריו

כשהתפרסם חלק זעיר מכתביו המופלאים בגאולה ובתיקון העולם, פרצה המחלוקת, ומלחמה גדולה וסערה לא נתנו לו מנוח עד שהוכרח לעזוב את איטליה בשנת תצ"ה (1735) לאמסטרדם. שם חיבר ספרים הרבה, ובתוכם ספרו הגדול במוסר ובחסידות: מסילת ישרים שמנהיג את בעלי הדעה האמיתית עד בוא קץ.

בשנת תק"ג (1743) עלה הרמח"ל לארץ ישראל, התיישב בעכו, ואחרי שלוש שנים עלה הט"ל (גימטרייה 39 שנים שחי הרמח"ל) השמימה כשהוא משאיר לנו ירושה שאין לה קץ - אור הגנו"ז.

דברי גדולי ישראל על הרמח"ל

הגאון מווילנה

הגאון מווילנה הושפע רבות משיטתו בלימוד הקבלה. מסופר כי הגר"א לבש בגדי חג כאשר הגיע אליו ספרו של הרמח"ל "אדיר במרום". "אור חדש הופיע על פני תבל", התבטא הגאון מווילנה בקוראו מתורתו של הרמח"ל ואמר שאם הוא היה בחיים היה הולך אליו ברגל לקבל את פניו וללמוד ממנו תורה, וכי הוא זה הרמח"ל שהשיג פנימיות בכתבי האריז"ל בהבינו את הנמשל מדבריו על אמיתתו.

הרב יואל קלופט

אמר הרב יואל קלופט זצוק"ל עליו "שהוא מדבר כאלו עמד ליד העולמות בהבראם" (מתוך הסכמתו על ספר דעת תבונות בהוצאת הרב חיים פרידלנדר זצוק"ל).

הרב אליהו אליעזר דסלר

הגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל אמר על ספר "דעת תבונות": "דעו שהכל בו". כלומר - כל הבנין של ההשקפה האמיתית אודות האדם, הבריאה ודרכי הבורא יתברך כלול בו (מתוך הקדמת הרב חיים פרידלנדר זצוק"ל).

הרב ניסים פרץ

הרב ניסים פרץ זצוק"ל אמר:

	הנה המשיח לפנינו זה – זה רבנו הרמח"ל. כל מי שנכנס לספריו הוא בחינת משיח, ניצוץ של משיח. מי שתופס ולומד את דבריו מרגיש את האור של המשיח חזק בתוך הגוף שלו, ובוחל בכל הענינים של העולם, לא מחפש שום דבר, רק את המשיח ורק את הגאולה. זה הקדושה המיוחדת בספרים – שכשאדם לומד בספרי הרמח"ל, נכנסת בליבו ההרגשה האמיתית של החיים. רבנו הרמח"ל היה איש שכלל את כל האנשים שבעולם מאדם הראשון עד האדם האחרון... ב'קל"ח פתחי חכמה' אומר הרמח"ל – מצאתי ספר ישן נושן ואני אכתוב לך פירוש עליו. גם הספר הישן נושן זה הוא חיבר, וגם את הפירוש זה הוא חיבר. מה עשה רבנו רבנו נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב? עשה מליקוטי מוהר"ן תפילות. מהתורה – עשה תפילות. מי הראשון שעשה כאלו דברים? 'תקט"ו תפילות' של רבנו הרמח"ל!... כלומר רבנו הרמח"ל זה גם משה רבנו. זה גם רבי שמעון בר יוחאי – יש לו (לרמח"ל) ספר 'זוהר תנינא' וגם 'שבעים תיקונים חדשים'. גם דוד המלך (ספר 'ק"ן מזמורי תהלים' לרמח"ל)... רבנו הרמח"ל כלל את כולם, ממשה ועד משה לא קם כמשה. כלל את כל בני האדם, מאדם הראשון עד אדם האחרון.
– הרב ניסים פרץ זצוק"ל

הרב פרץ אף הביא עדות נפלאה מספר 'ירים משה' על מעלת הרמח"ל: ידוע שהבעל שם טוב הקדוש רצה להיפגש עם 'אור החיים' הקדוש כדי להביא את המשיח. הבעש"ט היה אומר שהוא זכה להיות מרכבה לנפש של דוד מלכא משיחא, ו'אור החיים' הקדוש, רבי חיים בן עטר, לרוח של דוד מלכא משיחא. לכן רצה לחבר את הנפש עם הרוח, ואם היו מתחברים – היו מביאים את הנשמה של המשיח. מי היה אותה נשמה? – באותו הדור של הבעש"ט ושל ה'אור החיים' הקדוש היה הרמח"ל. רבנו הבעש"ט שלח מכתב לגיסו רבי גרשון קיטובר ואמר לו, לך ל'אור החיים' הקדוש ותשאל אותו אם גם הוא רואה מה שאני רואה עכשיו – שרגלי המשיח נכנסו לארץ ישראל. זה בדיוק היה באותו התאריך שנכנס הרמח"ל לעכו.

הרב קוק

הרב משה צבי נריה (טל ראי"ה קכ"ב) מעיד על הרב קוק:

	נפשו הפיוטית של רמח"ל... וכן כתיבתו הפרשנית לסתרי תורה שהיו בה גילויים... כל אלה הביאו את הרב לידי תחושה עמוקה של הזדהות... ובסוד שיח עם צעיר מקשיב - מבריק בתורה ובמחשבה - עם רבי יצחק הוטנר - גילה את תחושתו ואמר: 'סבורני שהנני גלגולו של רבי משה חיים לוצאטו'.
– הרב משה צבי נריה, טל ראי"ה קכ"ב

פתח אליהו של הרמח"ל

זוהי הקדמת ה"שבעים תיקונים":

	פתח בצלותא ואמר, רבון עלמין אנת איהו פנימאה דכל פנימאין, ובראה דכל בראין, דאנת מלגאו ומלבר ולית אתר בעלמא בר מנך. אנת כללא דיחודא, ובך את מקשר כלהו ספירן דילך ביחודא חד. ובהו את מנהג עלמין כרעותך. ולית מלה דנפקא מאורחא כלל, אלא כלא בשיעורא שלים. ואורייתא כללא דכלא יהיבת לעמך קדישא, לאתתקנא על ידיהון תקונא שלים. יהא רעווא קדמך לגלאה נהירו דאורייתך דתנהיר בעלמא, ואיתנהרון מיניה כל בריין דילך, ויתהדרון כלהו לפולחנך. ובע' תיקונין אלין ישתלים תיקונא עילאה לאתקשרא כל דרגין בקישרא חדא. ויתעטרון כלהו בשכינתך קדישה דאיהי מנא דכלא קישרה דכלא יחודא דכלא. וכלא יתקשר ברישא דברך יחידאה מלכא משיחה לשלטאה ביה על כל עלמא ולאתגלאה נהורך עד סופה דכלא. וכל רע יתעבר מעלמא, ויתהדר כלא לאשתעבדא קמך. ויסתלק יקרך על כל סתרין דעלמא, כמה דאיתמר: יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו (תהילים קד,לא). עד הכא רזא דיחודא.
– הקדמת השבעים תיקונים

ביאור פשוט

"פתח בצלותא ואמר" - בתפילות אפשר לגלות הרבה דברים שלא הותר לגלות בשיעורים, כי המתפלל אינו מסביר אלא רק מתפלל. בתקט"ו תפילות של הרמח"ל מובאים סודות עצומים.

"רבון עלמין" - האין סוף ב"ה שהוא האדון האמיתי, והוא היחיד שקובע באמת מה יקרה בעולם. כפי שכתב הרמח"ל בדעת תבונות סימן ל"ו:

	הוא ממש מה שאמר הכתוב (דברים ד,לח), "אתה הראת לדעת וגו' אין עוד מלבדו", שפירשוהו ז"ל (סנהדרין סז:), "אפילו לדבר כשפים". והיינו, כי הנה כשאנו אומרים שהקב"ה הוא אחד, אינו די שנבין שהוא אחד במציאותו, דהיינו שאין מצוי מוכרח אלא הוא, ושאין בורא אלא הוא, אבל צריכים אנו להבין עוד, שאין שום שליט ומושל אלא הוא; ואין מנהיג לעולמו או לשום בריה בעולמו אלא הוא; ואין מעכב על ידו, ואין מונע לרצונו, וזהו ששליטתו יחידית וגמורה.
– דעת תבונות, סימן ל"ו

"אנת איהו פנימאה דכל פנימאין, ובראה דכל בראין" - אור מקיף ואור פנימי. כפי שמבאר הרמח"ל על פי יסודות הקדמונים, ב"אחד" הכוונה על בחינת יחוד במציאות ויחוד בשליטה. "יחוד במציאות" היינו שצריך לדעת שהשי"ת ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה. כשמשיח יבא במהרה בימינו תתגלה לעין כל ידיעה זו, שהבורא יתברך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין.

"אנת כללא דיחודא, ובך את מקשר כלהו ספירן דילך ביחודא חד" - הקב"ה האציל עשר ספירות כדי להנהיג בהם את העולם. אבל בלי הקב"ה הספירות לא שוות כלום - "וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלָּק מִנְּהון, אִשְׁתְּאָרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְלָא נִשְׁמָתָא". הקב"ה הוא הבריח התיכון בתוך כל הספירות, והוא גם העילה שלהם שבלעדיו הן לא חיות.

"ובהו את מנהג עלמין כרעותך" - בדעת תבונות סימן קס"ו מבואר עניין הנהגת היחוד והנהגת המשפט, וכיצד תגבורת הרע באה לגלות לבסוף את שליטת הטוב.

"ואורייתא כללא דכלא יהיבת לעמך קדישא" - כפי שכתב הרמח"ל בדרך ה' (חלק א, פרק ד, סעיף ט):

	ואמנם אמצעי אחד נתן לנו האל ית', שמדריגתו למעלה מכל שאר האמצעיים המקרבים האדם אליו, והוא תלמוד התורה. והוא בשתי בחינות, הא' - בבחינת ההגיון והלימוד, והב' - בבחינת ההשכלה. כי הנה רצה בחסדו ית' וחיבר לנו חיבור דברים כמו שגזרה חכמתו, ומסרם לנו, והיינו כלל ספר התורה, ואחריו ספרי הנביאים, שבסגולת הדברים ההם יהיה, שמי שיהגה בהם בקדושה ובמהרה, על הכונה הנכונה שהיא עשית חפצו ית', יתעצם בו על ידם מעלה עליונה ושלימות גדול עד מאד.
– דרך ה', חלק א, פרק ד, סעיף ט

"וכלא יתקשר ברישא דברך יחידאה מלכא משיחה" - על פי הרמח"ל בפירושו על מגילת רות: "ושם שני בניו מחלון - זה משיח בן דוד שבו מחילה וכפרה - 'והיתה מנוחתו כבוד'. וכליון - משיח בן יוסף שבו יקבלו אומות העולם - 'כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם'". ושם הוא מוסיף: "מעלת חג הפסח וחג העצרת יחדיו יחוברו, ובא לציון גואל".

מעשה נפלא: ניסיון להביא את המשיח

מעשה נפלא נדפס בספר "מעשה נסים" (ירושלים תשכ"ו, עמ' כח-לד), המסופר איש מפי איש מהרב מבנדר (שבסרביה), אחיו של האדמו"ר רבי משה צבי מסוורן, שקיבל את המעשה מאבותיו ורבותיו הקדושים. ככל הנראה מדובר ברבי שלמה המגיד מסוורן זצוק"ל. המעשה אירע מחג הפסח ועד חודש תשרי של שנת ת"ץ.

פעם אחת בחול המועד פסח ביקש הרמח"ל מתלמידו לבחור עשרה אנשים לעבוד במסירות נפש ממש עבור כלל ישראל, כדי שיוכל להתחיל עמהם ביחד לעבוד על ביאת משיח צדקנו. לאחר שנבחרו עשרת התלמידים, הוא מסר להם "כוונות ויחודים שיעבדו בזה בסדר נכון עד חג השבועות". בערב החג באו לפניו ואמרו לו: "רבינו עשינו כל אשר ציויתנו". ואמר להם: "טוב מאד. אבל תדעו כי העבודה עד עכשיו היה רק הכנה לעבודה". ומסר להם סדר עבודה חדשה עד ט"ו באב.

בט"ו באב נמסרה להם עבודה חדשה עד ראש השנה, ולאחר מכן עבודה לעשרת ימי תשובה, שכל שאר העבודות היו רק הכנה לה. שכן "אם תעשו ותגמרו הסדר הזה גם כן, אז אקווה להשי"ת שיבא משיח צדקנו". לאחר שסיימו גם את הסדר הזה אמר הרמח"ל: "על יום כיפור אתן לכם מעט כוונות, רק תכינו את עצמכם שלא תצאו מבית המדרש כל המעת לעת של יום כיפור. כי אם יצא אחד מכם החוצה ביום כיפור אז תבוטל כל העבודה".

ואולם ביום הכיפורים באמצע התפילה, ובפרט בתפילת מוסף, ראו איך שרוח גדולה מאד יש בעיר. הרוח היה כל כך חזק עד שממש מפרק הרים ומשבר סלעים, עד שרוב העיר נחרב מהרוח. לאחר תפילת מוסף פשט הרמח"ל את הטלית והקיטל שלו ויצא מבית המדרש, וכשחזר אמר לתלמידיו שלא יכוונו עוד הכוונות שמסר להם ויפסיקו כל סדר העבודה מזה הענין, כי עכשיו לא יבוא משיח מזה העבודה. הוא הזהיר אותם כי אם לא ישמעו לו אזי הם כולם בסכנה חס ושלום בחינם.

במוצאי יום כיפור וכן בארבעה ימים שבין יום כיפור לסוכות, בכל פעם שהתאספו יחד בכו בכיות רבות באמרם שכפי הנראה לא עשו סדר העבודה כהוגן. אך באמת הם לא הרגישו שום פגם בכל סדר העבודה. כשנשאל הרמח"ל, במהלך שמחת בית השואבה, לפשר הדבר, אמר להם בפנים של שמחה:

	אתם עשיתם עבודתכם על הצד היותר טוב. תדעו שביום הכיפורים נעשה רעש בכל העולמות, שהיום יתגלה משיח לישראל. וכשנודע זה לס"מ חרד מאד ובא לפני בית דין של מעלה ושאל אותם מה זאת שפתאום נולד הדבר של ביאת המשיח. ואמרו לו איך שאני ואתם עשינו סדר עבודה הצריך לזה כל ימי הקיץ ונתקבלה תפלתינו ועבודתינו ולא יועיל לך כלום, ומשיח יתגלה בעולם לגאול את ישראל. וטען הס"מ שיתקיים מאמר חז"ל שישאר רק אחד בעיר ושניים במשפחה. ואמרו לו הבית דין של מעלה: יש לו רשות לתבוע זה, רק הברירה בידי הרב משה חיים. שבאם ירצה שיבא המשיח אפילו על זה האופן אז יהיה. רק להודיע לו על זה, כי באם ירצה להתעקש שדוקא יבא משיח עכשיו אזי לא יישארו רק אחד בעיר ושנים במשפחה. ועוד קודם תפלת מוסף קרא אותי הס"מ ולא רציתי להפסיק. רק אחר מוסף יצאתי חוץ ומסר לי הס"מ זה הענין, והחלטתי תיכף לבטל כל הענין כי לא רציתי בשום אופן שאני אהיה הגורם שיבא משיח בזה האופן שישארו רק אחד בעיר ושנים במשפחה. על כן ביטלתי בעצמי כל הענין, אבל לא שחס ושלום שיהיה איזה פגם בעבודתכם.
– ספר "מעשה נסים", ירושלים תשכ"ו, עמ' כח-לד

מחזות הרמח"ל

חייו הקצרים של הרמח"ל מתחלקים לתקופות שונות: בנערותו ובחרותו למד גם אצל מורה לדקדוק ומליצה, ואין ספק שדרכו הפיוטית הושפעה ממנו. בתקופה זו, לפני גיל עשרים, כתב גם פיוטים ומחזות, בסגנון אמנותי ברוח החופשית-יחסית של יהדות איטליה בזמנו. בשנת תק"ג הדפיס באמסטרדם את מחזהו המפורסם לישרים תהילה. הרמח"ל בהקדמתו כותב שמטרת המחזות הן כמשל לאדם החפץ בתורה. מטרת המשל להמחיש שהשגת התורה כרוכה ביגיעה ומאמץ ומי שמוצא את הדרך לתורה פתוחה לפניו אינו משיג אותה באמת.

על מחזות הרמח"ל כתב הרב הנזיר (קול הנבואה, עמ' שטו-שטז) שהם הולכים בקו אחד עם כל ספרי הרמח"ל: "איחוד הרז המוסר והשיר". הוא מראה את מקורות המשל בזוהר, ובספר 'סדר היום' (לרבי משה בן מכיר, מגורי האר"י ז"ל) שכתב - זמן רב לפני הרמח"ל - את תמצית העלילה במחזה ואת לקחו: "כך הוא דמיון התורה, כי אין סודותיה מתגלים כי אם למוסר נפשו עליה ומבקש אהבתה, כן תרדוף היא אחריו להתגלות לו"‏.

ספריו

מרבית ספריו אבדו עם הזמן. בין הספרים שנותרו ונדפסו:

• מסילת ישרים- ספרו המוכר, המפורסם והחשוב ביותר הנחשב לאחד מספרי המוסר הבסיסיים ביותר.
• דרך ה'- ספר מפורסם ויסודי במוסר ובאמונה.
• דרך עץ חיים.
• דעת תבונות.
• דרך תבונות.
• ספר הכללים.
• מאמר הגאולה.
• אדיר במרום- פירוש על האדרא רבה.
• ספר הדרכים.
• ספר המאמרים.
• לשון לימודים.
• חוקר ומקובל- ספר הגנה על ספר הזוהר, בעיקר כנגד טענותיו של רבי יהודה אריה די מודינה בספרו "ארי נוהם".
• ספר המליצה.
• קל"ח פתחי חכמה.
• ספר ההגיון.
• זוהר תניינא
• אור הגנוז
• ספר העיקרים
• תקט"ו תפילות.
• קיצור הכוונות.
• תיקונים חדשים.
• אגרות.
• גנזי רמח"ל (קנאת ה' צבאות, משכני עליון, פינות המרכבה ועוד).
• שערי רמח"ל.
• אוצרות רמח"ל.

לקריאה נוספת

• הרב דב כץ, רמח"ל: תולדותיו, אישיותו ותורתו, הוצאת ביתן הספר, תל אביב תש"ח.
• הרב מרדכי שריקי, רכב ישראל: על קבלת הרחמ"ל, הוצאת מכון רמח"ל, ירושלים.
• עזריאל שפנגנטל, תולדות הרמח"ל ומשנתו, נספח לספר "ישרי לב" על מסילת ישרים מאת הרב יאיר גזבר, ירושלים תשע"ד.

קישורים חיצוניים

• אתר מכון רמח"ל
• הרב זלמן ברוך מלמד, "גדולתו של רבנו הרמח"ל" (הקדמה למסילת ישרים), אתר ישיבה.
• האם מותר לקרוא את מחזות הרמח"ל הרב עזריה אריאל
• הרב מרדכי שריקי, רמח"ל- אור הבהיר, אתר מכון רמח"ל
• הרב מרדכי שריקי, תורתו, אתר מכון רמח"ל