פרשני:בבלי:נדרים כב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים כב ב

חברותא[עריכה]

לא עברינן ירדנא, לא עברנו עדיין את נהר הירדן לארץ ישראל, והיה זה בחוצה לארץ.
אמר רבה בר רב הונא: כל הכועס - אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו.
שנאמר (תהלים י): "רשע כגובה אפו, בל ידרוש, אין אלהים כל מזמותיו!"
רבי ירמיה מדיפתי אמר: משכח תלמודו, ומוסיף טיפשות.
שנאמר (קהלת ז): "כי כעס בחיק כסילים ינוח "
וכתיב (משלי יג): "וכסיל, יפרוש אולת".
רב נחמן בר יצחק אמר: בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו.
שנאמר (משלי כט): "ובעל חימה - רב פשע".
אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא, אילו לא, חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, לפי שספר יהושע, ערכה של ארץ ישראל הוא. ולא היו צריכים ליותר מזה.
מאי טעמא?
דכתיב (קהלת א): "כי ברוב חכמה - רב כעס".
אמר רב אסי: אין החכמים נזקקין להתיר נדר ושבועה שהזכיר בהם הנשבע או הנודר "אלהי ישראל", כיון שהתחצף להזכיר את שמו של אלהי ישראל בנדרו או בשבועתו.
חוץ מ"קונם אשתי נהנית לי משום שגנבה את כיסי ושהכתה את בני", ונודע שלא גנבה ושלא הכתו, שנזקקים להתיר לו גם אם הזכיר בנדרו את "אלהי ישראל", לפי שבטעות נדר או נשבע.
ההיא אשה דאתאי לקמיה דרב אסי להתיר את נדרה.
אמר לה: במאי נדרת (נשבעת)?
אמרה לו: באלהי ישראל.
אמר לה: אי נדרת ב"מוהי", שהיא כינוי בעלמא לשבועה, מזדקיקנא לך להתיר את השבועה.
אבל השתא דלא נדרת ב"מוהי", אלא נשבעת באלהי ישראל - לא מזדקיקנא לך.
רב כהנא איקלע לבי רב יוסף.
אמר ליה רב יוסף לרב כהנא: לטעום מר מידי!
אמר ליה רב כהנא: לא אטעום!
מרי כולא (ובשם רבון העולם, אדון הכל) נשבע אני שלא טעימנא ליה!
אמר ליה רב יוסף לרב כהנא: לא יהי כדבריך!
אלא, נשבע אני במרי כולא - שלא טעימת ליה.
והניחה עתה הגמרא, שהשביע רב יוסף את רב כהנא שלא יאכל רב כהנא ממנו.
ותמהה הגמרא: הניחא לרב כהנא, שסירב לאכול אצל רב יוסף, דאמר לא טעימנא, ונשבע על כך ב"מרי כולא", באדון הכל.
אלא לרב יוסף, אמאי, למה הוא אמר "לא, מרי כולא"? איזה ענין היה לרב יוסף להשביעו שלא יאכל אצלו?
ומשנינן: לא השביע רב יוסף את רב כהנא שלא יאכל אצלו.
אלא הכי הוא דקאמר ליה רב יוסף: האם לא "מרי כולא" הוא דקאמרת בשבועתך לא לאכול אצלי? -
הלכך, כיון שנשבעת בשם אין זה בגדר שבועת זירוזין, ולא טעימת ליה!
אין אפשרות להתיר שבועתך, לפי שאין נזקקים להתיר שבועה בשם ה'.
אמר רבא אמר רב נחמן, הלכתא:
א. פותחין בחרטה, ואין צורך להגיע לפתח של טעות בנדר.
ב. ונזקקין להתיר, אפילו לשבועה באלהי ישראל.
משתבח ליה רבא לרב נחמן ברב סחורה, דאדם גדול הוא.
אמר לו רב נחמן כשיבא רב סחורה לידך - הביאהו לידי. הוה ליה לרב סחורה נדרא למישרא, אתא לקמיה דרב נחמן.
אמר ליה רב נחמן לרב סחורה:
וניסה רב נחמן להתירו בפתח,  1  ושאלו: האם נדרת אדעתא דהכי?

 1.  הר"ן מבאר שרב נחמן חיפש פתח ולא הסתפק בחרטה לפי שהכיר ברב סחורה שלא בא לפניו בשביל חרטה. והביא עוד, שיש אומרים שהיו אלו נדרי מצוה, ולא רצה רב סחורה להיות בגדר תוהה על דבר מצוה.
אמר ליה: אין.
ושוב שאלו האם נדרת אדעתא דהכי?
וגם על כך השיבו: אין.
וכך שאלו וענה לו כמה זימנין.
איקפד רב נחמן, על שאינו מוצא פתח לנדרו, ואמר ליה לרב סחורה: זיל לקילעך, לך לביתך.
נפק רב סחורה, ופתח פיתחא לנפשיה -
שהרי רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? - כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.
והשתא דאיקפד עלי רב נחמן, אם כן, אדעתא דהכי לא נדרי, ושרא לנפשיה.  2 

 2.  כתב הר"ן שלא התיר רב סחורה לעצמו, כי בפירוש דרשו חכמים מהפסוק "לא יחל נדרו", שהוא אינו מיחל אבל אחרים מיחלים לו, אלא הכוונה שהוא מצא לעצמו את הפתח להשאל לחכם.
רבי שמעון ברבי הוה ליה נדרא למישרא.
אתא לקמייהו דרבנן.
ניסו חכמים למצוא פתח לנדרו ואמרי ליה: האם נדרת אדעתא דהכי? אמר: אין. אדעתא דהכי? אמר: אין.
וכך שאלו אותו, וענה כמה זימנין.

דרשני המקוצר[עריכה]