פרשני:בבלי:נדרים יח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים יח ב

חברותא[עריכה]

מתניתין:
סתם נדרים - להחמיר, ופירושם - להקל, וכפי שתבאר המשנה - כיצד?
א. אם אמר הנודר: הרי עלי דבר זה כבשר מליח, כיין נסך -
אם פירש דבריו שבבשר מליח (בשר קרבן, הנמלח לפני הקטרתו), וביין נסך של שמים, המתנסך על גבי המזבח, נדר - אסור. כי הוא התפיס נדרו בדבר הנדור.
ואם פירש דבריו שבבשר קרבן או ביין נסך של עבודת כוכבים התפיס ונדר - מותר. כי הוא התפיס בדבר האסור.
ואם אמר לשון נדר סתם, שיחול לפי משמעות לשונו כמות שהיא - אסור.
והיינו, שספק נדרים להחמיר.  1 

 1.  והאיסור הוא בגדר ספק, ולא בתורת ודאי, עיין בביאור הענין בשיעורי רבי שמואל על הדף!
ב. ואם אמר: הרי עלי כחרם -
אם כחרם של שמים - אסור, לפי שהוא קדוש לגבוה, והוא דבר הנדור.
ואם כחרם של כהנים - מותר, לפי שהמחרים דבר כ"חרם לכהנים", הרי הוא קדוש בקדושת הקדש רק עד לשעה שהוא ניתן לכהנים, אבל משהגיע לידי הכהנים הוא נעשה לחולין גמורים.
ואם סתם נדר, שיחול הנדר כמו משמעות לשונו - אסור.
ג. הרי עלי כמעשר -
אם כמעשר בהמה נדר - אסור.  2 

 2.  ואף על פי שמעשר בהמה חל מאליו, כשעובר העשירי תחת השבט גם מבלי שיקדישנו, בכל זאת הוא נקרא דבר הנדור, היות ויכול למנותו בתורת עשירי מבלי העברה תחת השבט. ולכן הוא בגדר דבר הנדור גם אם לא הקדישו אותו אלא עבר עשירי תחת השבט.
ואם כמעשר ראשון של גורן - מותר.
לפי שהמעשר מותר באכילה, ואין בו אלא דין נתינה ללוי.
ואם סתם - אסור.
ד. הרי עלי כתרומה -
אם כ"תרומת הלשכה", הנתרמת מתוך כספי מחצית השקל אל תוך שלש קופות כדי לקנות ממנה קרבנות ציבור, והיא דבר הנדור, נדר - אסור.
ואם כתרומה של גורן - מותר.  3 

 3.  לעיל התבאר מדוע אין התרומה נחשבת דבר הנדור. והריטב"א כאן חזר וכתב את הסברו, שאין הטבל אסור אלא מכח התרומה שבתוכו, ונמצא שהפרשת התרומה מן הטבל אינה אוסרת את התרומה מחמת דיבורו, אלא רק מבררת את האיסור שכבר היה קיים בטבל, איסור החל מאליו, ולא בדיבור פיו.
ואם סתם - אסור,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: סתם "תרומה" - ביהודה אסורה, כי הוא מתפיס בתרומת הלשכה, שהיא דבר הנדור, לפי שהיא נתרמת ממחצית השקל שהוא דבר הנדור.
אבל בגליל - מותר, לפי שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה בשם "תרומה", וברור שכוונתם להתפיס בתרומה של תבואה.
ואילו סתם חרמים - ביהודה מותרין, כי כוונתו של הנדר היא לחרמי הכהנים.
ובגליל - אסורין, לפי שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים.
גמרא:
והוינן בה: מדוע סתם נדרים להחמיר?
והתנן במסכת טהרות (ד יב): ספק נזירות, שגם היא נדר - להקל!
ומשנינן: אמר רבי זירא, לא קשיא:
הא המשנה במסכת טהרות, בשיטת רבי אליעזר היא.
הא, משנתנו הסוברת שסתם נדרים להחמיר - בשיטת רבנן היא.
דתניא: המקדיש חייתו ובהמתו - הקדיש את הכוי בכללם, על אף שהכוי הוא ספק חיה ספק בהמה.
רבי אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי. מאן דאמר (רבנן) ממונו מעייל לספיקא, שמספק מקדיש גם את הכוי, גופיה נמי, כשאוסרו בנדר, הוא מעייל עצמו גם לספק הנכלל בדיבור הנדר.
ומאן דאמר (רבי אליעזר) ממונו לא מעייל לספיקא, ואינו מקדיש את הכוי - גופיה

דרשני המקוצר[עריכה]