נטילת צפרניים

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כמה הלכות נאמרו בנטילת צפרניים.

זריקתן[עריכה]

את הצפרניים יש להיזהר שלא לזרוק, שמא תעבור עליהם אשה עוברה ותפיל. וכך נאמר במסכת מועד קטן (יח.) "שלשה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן - צדיק, שורפן - חסיד, זורקן - רשע".

אמנם במקום שלא שכיח שתעבור אשה עוברה - כגון בבית המדרש - מותר לזורקן, ואין חשש שיגררו החוצה, שאם נגררו כבר אינם מזיקות ש"הואיל ואשתני - אשתני". וכך רבי יוחנן היה זורק את ציפורניו בבית המדרש.


זמנים שאסור לגוזזם[עריכה]

אסור לגזוז צפורניים בחול המועד לדעת רבי יהודה (ויש גרסאות שמדובר ברבי) ורבי יוסי מתיר. והטעם לאסור הוא שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול. השו"ע והרמב"ם פסקו להתיר. הרמ"א אומר שנהגו שלא ליטול צפורניים ברגל אם לא לצורך טבילה.

כן לגבי אבלות יש מחלוקת אם מותר ליטול צפרניים באבילות, ואם היו ארוכות מותר.


נטילת ידיים[עריכה]

יש ליטול ידיים לאחר גזיזת הצפורניים. ואמרו בגמרא (פסחים קיב.): "דשקיל טופריה ולא משי ידיה - מפחיד חד יומא ולא ידע מאי קא מפחיד" (תרגום: מי שנוטל צפורניו ולא נוטל ידיו מפחד יום אחד ואינו יודע ממה מפחד).


מנהגים[עריכה]

נהגו שלא לגזוז את הצפרניים של שתי אצבעות רצופות, ולכן גוזזים אותם בדאג"ה (היינו של האצבע השנייה, רביעית ראשונה, שלישית וחמישית).

נהגו שלא לגזוז את צפורני היד והרגל באותו יום.

נהגו לגזוז צפרניים לכבוד שבת.


חובת גזיזתם[עריכה]

אם הצפרניים עוברות את גובה האצבע הם חוצצות לנטילת ידיים ויש לגוזזם.

יש לגזוז צפרניים לפני טבילה.