מה טובו
|
|
"מה טוֹבוּ" היא תפילה ביהדות הנאמרת מדי יום בפתחה של תפילת שחרית כאשר נכנס המתפלל לבית הכנסת, כמעין נטילת רשות לעמוד במקום קדוש ולהתפלל.[1]
מקור התפילה[עריכה]
מקור התפילה הוא בסדר רב עמרם גאון, ובעקבותיו היא מוזכרת בסידור רש"י ובמחזור ויטרי. הפסוק הראשון מקורו בברכת בלעם לישראל:
|
מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם. יִזַּל-מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים; וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ. |
|
| – במדבר כ"ד, ה-ח | ||
בפשטות, בלעם התייחס לאוהלי המגורים של בני ישראל, ואילו בתלמוד נאמר שהכוונה לבתי כנסת ולבתי מדרש.
המהרש"ל[2] נטה שלא לומר תפילה זו, לפי הנאמר בתלמוד שבלעם התכוון בלבו לקלל את ישראל אלא שמן השמים אילצוהו להפוך את כוונתו ולהוציא מפיו ברכה:
"אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע [בלעם] אתה למד מה היה בלבו; ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות [אך נאלץ לברכם] - 'מה טובו אהליך יעקב', [ביקש ש]לא תשרה שכינה עליהם - [אך נאלץ לברכם] 'ומשכנותיך ישראל'".
עם זאת, התלמוד (שם) אומר שברבות הימים כל ברכות בלעם חזרו והתהפכו לקללה, מלבד ברכת 'מה טובו אהליך יעקב' שהיא היחידה שנותרה בעינה כברכה לישראל.
תוכן התפילה[עריכה]
תפילת 'מה טובו' מורכבת מאוסף פסוקים שונים. הפסוק הראשון, כאמור, מקורו מדברי בלעם, ושאר הפסוקים הם מתוך מזמורים שונים בספר תהילים.
בפסוק הראשון מביע האדם התפעלות מגודל מעלת בית הכנסת - מקום המיוחד לתפילה: "מַה טּבוּ אהָלֶיךָ יַעֲקב מִשְׁכְּנתֶיךָ יִשְׂרָאֵל".
בפסוק השני הוא מביע יראה ומוסיף הודאה לקדוש ברוך הוא על הזכות לבוא לבית הכנסת ולהתפלל: "וַאֲנִי בְּרב חַסְדְּךָ אָבא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ".
בפסוק השלישי מביע האדם את רגשי אהבתו לבית הכנסת, שבו שורה השכינה: "ה' אָהַבְתִּי מְעון בֵּיתֶךָ וּמְקום מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ". ומוסיף: "וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה אֶבְרְכָה לִפְנֵי ה' עשִׂי".
בפסוק המסיים את תפילת 'מה טובו' שוטח המתפלל את בקשתו ותחינתו ששעת התפילה תהיה 'עת רצון', שהתפילה תתקבל ומשאלותיו ייענו: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ".
קישורים חיצוניים[עריכה]