דיבת הארץ

דיבת הארץ היא דיבור הפוגע בכבודה של ארץ ישראל. התורה רואה בדיבת הארץ חטא חמור, שבגינו המרגלים קיבלו עונש מוות. ואין להם חלק לעולם הבא.

המקור במקרא[עריכה]

הביטוי מופיע בתורה בקשר למרגלים, שבשובם מתור הארץ דיברו בגנות ארץ ישראל, שהיא ארץ אוכלת יושביה, כנאמר‏^[1] "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת". בזה גרמו, שעם ישראל, לא רצו להיכנס לארץ ישראל.

מחמת זה נענשו המרגלים בעונש מוות, כנאמר‏^[2] "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'".

גדרה מהותה וחומרתה[עריכה]

הגדרת האיסור[עריכה]

דיבור אפילו של אמת הגורם לבני אדם, חוסר אהבה וחיבה לאדמת ארץ ישראל‏^[3].

כל דיבור לא טוב, הגורם לגנות אפילו של אמה אחת מארץ ישראל, הן מצד האויר, הן מצד קור וחום, הן מצד הפירות, והן בענין הבנין וכיוצא, ואפילו בעת חורבנה שהיא ביד הגוים, והבתים הם של הגויים, כל זה בכלל מוציא דיבה על א"י‏^[4].

אף שאין המדבר מתכוון כלל לגנות את 'אדון הארץ', אלא סתם מדבר על העצים והאבנים שבה, או על תושביה הרי זה בכלל דיבת הארץ‏^[5].

אפילו להשוות מקום לא"י ולומר על ארץ אחרת שטובה היא כארץ ישראל אסור‏^[6].

מהות האיסור וטעמו[עריכה]

אף שאיסור לשון הרע נאמר רק בהוצאת גנאי על אנשים, ולא על חפצים דוממים, על ארץ ישראל יש איסור לשון הרע.

טעם הדבר: לשון הרע הוא כנגד המצווה של ואהבת לרעך כמוך, מאחר שהתורה מטילה עלינו חובת חיבת הארץ, ממילא במקביל כנגד מצוות חיבת הארץ יש איסור הוצאת דיבה על הארץ, כשם שיש איסור לשון הרע כנגד מצות אהבת ישראל‏^[7].

עוד יש מסבירים: לשון הרע על ארץ ישראל נחשב לשון הרע על הקב"ה, אף שכל הארץ שייכת להקב"ה, ארץ ישראל היא חפצא דקדושה ושם בעליה ית' עליה והיא במיוחד שייכת לה', כנאמר‏^[8] "כי לי הארץ". מסביר הספורנו:"כי לי הארץ. הוא ארץ ה' שאינו בכלל והארץ נתן לבני האדם". לכן דיבור על ארץ ישראל הוא כביכול דיבור ממש על ה'. ארץ ישראל היא בית ה'‏^[9].

עוד יש מבארים: היות והתורה שבחה את ארץ ישראל, והעידה עליה "לא תחסר כל בה", לכן יש בזה לשה"ר שרואים בה חסרונות, אבל על שאר מקומות לא העידה התורה כך, לכן אין בהם איסור לשה"ר‏^[10].

חומרת האיסור[עריכה]

איסור לשה"ר על ארץ ישראל חמור הוא בעיני ה' עד מאוד, כמו שכתב האור שמח במכתבו‏^[11]:"הקפיד השי"ת על כבוד הארץ יותר מעל כבודו כביכול, עד שבעשיית העגל, אחרי שובם מחל להם השי"ת 'וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו' (שמות לב, יד), ועל הוציאם דבת הארץ, וימאסו בארץ חמדה, נשבע ה' ולא ינחם, כמו שנאמר (במדבר יד, מב) 'אל תעלו' וגו'".

דעת רש"י‏^[12] כי הטעם שחז"ל החליטו שהדור של עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא, הוא מפני שספרו בגנות א"י! לכן דינם כדור המרגלים שאין להם חלק לעולם הבא.

המהר"ם חאגיז‏^[13] כתב: יצאה הגזירה מלפניו יתברך, דכשם שכל האנשים הרואים את כבודי, דהיינו הדור ההוא (של המרגלים), אני גוזר עליהם שלא יהיו רואים את הארץ, כן לדורות הבאים - כל מי שיוציא שם רע על הארץ ילקה בגופו ויכנס בעונש זה, והיינו "וכל מנאצי לא יראוה" דקאי על העתיד ג"כ.

הלכות ומנהגים[עריכה]

האיסור הוא רק כשמזכיר את ארץ ישראל כגון שאומר חם בארץ ישראל, הכבישים מקולקלים בארץ, וק"ו שמשווה את הארץ למקומות אחרים יותר טובים, אבל אם רק אומר חם כאן או הכביש מקולקל כאן אין בזה איסור‏^[14].

גם לדבר על התושבים של ארץ ישראל, בצורה שגורם ריחוק מהארץ הרי זה אסור, שכבוד יושביה הוא כבודה, ובקלונם יש בזיון וצער לארץ הקודש חס וחלילה‏^[15]. אמנם אם מדבר על אנשים שבמקרה גרים בארץ, ולא על האוכלוסייה בארץ אין בזה דיבת הארץ‏^[16]

מצוי מאוד כאשר מטיילים בחו"ל במקומות נעימים ונוחים, לאחר שחוזרים לארץ מתחילים להתרעם על ארצנו והדבר אסור‏^[17]. כמו כן החוזר מטיול מחו"ל אסור לו להראות לאחרים את תמונות הנוף היפות ולגרום להם רצון לצאת מהארץ^[18].

יש מן הפוסקים הסוברים שעצם הטיול לחו"ל מהווה הוצאת דיבה על ארץ ישראל, שאינה יפה מספיק, ולכן חז"ל אסרו לטייל לחו"ל‏^[19].

מניעת הרהור דיבה[עריכה]

לא זו בלבד שאסור להתלונן על תנאי הישיבה בארץ ישראל מפאת חיבת הארץ, אלא מצווה על האדם לכלכל את צעדיו כדי למנוע מצב שיעלה בו או בחבריו, אפילו הרהור של תרעומת על תנאי הישיבה בארץ ישראל

כמו שמספרת הגמ' (כתובות קי"ב, ב) על רבי אמי ורבי אסי, שהיו עוברים בלימודם בקיץ ממקום שמש למקום צל ובחורף ממקום צל למקום שמש כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל כל זאת מתוך אהבת ארץ ישראל.

וכן הגמרא (שם) מספרת על רבי חנינא שהיה מתקן את מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים. לכן צריך להיזהר לשמור על נקיון הדרכים והרחובות בארץ ישראל‏^[20]

יש הלומדים מכאן, שיש מצווה לקנות ולהפעיל מזגן קירור בעונת הקיץ, כדי שלא יתרעמו אנשים על החום בארץ‏^[21].

בנין שרוב השכנים התקינו סורגים מסוג אחיד, כדי שלא לכער את הבנין, ובא שכן וטוען שהסורגים האלו הם יקרים ומיותרים, ולכן רוצה להתקין סורגים פשוטים, אם הבנין בארץ ישראל, בוודאי אסור שיש מקום לחשוש שלא יוציאו לעז על הבנינים בארץ ישראל שאינם יפים‏^[22].

לדבר בשבחה[עריכה]

חטא המרגלים עלה על כל החטאים, ואפילו בחטא העגל לא נענשו כמו על חטא המרגלים, ומידה טובה מרובה ממידת פורענות, מכאן נלמד שמצווה גדולה לספר בשבחה וטובה של ארץ ישראל, שעל ידי זה יעורר אהבתה ‏^[23].

בכל פעם שמזכירים את ארץ ישראל מצווה להזכיר שבחה, כמו שכתב האבודרהם‏^[24] אנו צריכים לספר בשבח הארץ כדי שישתוקקו לה הנפשות.

וכן כתב המאירי‏^[25] כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו, הואיל והזכיר את הארץ ראוי לו להזכיר בשבחה, ושבח ראשון שיצא מפי הקב"ה על הארץ היה בנוסח זה שנאמר (שמות ג, ח) "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא, אל ארץ טובה ורחבה".

משרשי המצווה[עריכה]

יש תמהים על איסור זה של דיבת הארץ, האם רוצה התורה שנהיה עיוורים, הרי באמת יש מקומות יותר יפים מארץ ישראל כיום, ומדוע אסור לומר על מקום שהוא יותר יפה מארץ ישראל?

בנבואת ישעיהו נאמר (ישעיהו פרק סב, ד) "לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ יְיָ בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל". הנביא ממשיל את הקשר בין העם לארצו לקשר של נישואין.

כשאוהבים מישהו אהבה שאינה תלויה בדבר, הרי לפי הנמשל של בני הזוג גם אם האישה אינה יפה אוביקטיבית הרי סוביקטיבית לפי דעתו של הבעל היא היפה מכולן, שכן קשר אהבה הוא פנימי עצמותי נשמתי ואינו תלוי בהזדקנות או פגמים חיצוניים. כמו שכתב ספר החינוך פרשת כי תצא תקפב בטעם מצוות ושמח שנה אחת: שנשב עם האשה המיוחדת לנו להקים זרע שנה שלמה מעת שנשא אותה כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב, עד שיבא אצל הטבע כל מעשה אשה אחרת וכל עניניה דרך זרות, כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו.

ומכאן לנמשל למרות שארצות אחרות יפות ומרשימות מבחינה חיצונית, ארץ ישראל היא היפה מכולן כי הקשר שלנו אליה הוא פנימי עצמותי רוחני ואינו תלוי ביופיה החיצוני, אם איננו מרגישים כך סימן הוא שאיננו אוהבים אותה ומחוברים אליה בדרגה המתאימה^[26].

כבודה של ארץ ישראל[עריכה]

מאיסור דיבת הארץ, רואים שה' חפץ שנכבדה. לכן מצאנו כמה וכמה מצוות והנהגות טובות, כדי להרבות בכבודה של ארץ ישראל:

לא תסגיר עבד[עריכה]

כתב ספר החינוך פרשת כי תצא תקסח: "שלא להחזיר עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ לארץ ישראל. משרשי המצוה: מה שזכרנו שרצה האל לכבוד הארץ שהבורח לשם ינצל מעבדות, כדי שנתן אל לבנו כבוד המקום ונקבע בלבבנו בהיותנו שם יראת השם יתעלה. וכל זה להועיל לעמו ולזכותם כי חפץ חסד הוא".

ברכת הים הגדול[עריכה]

הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול, יש מפרשים שהוא ים התיכון, שעוברים בו לארץ ישראל, ומפני חשיבותה של ארץ ישראל נקרא ים הגדול‏^[27].

פורים דמוקפים[עריכה]

כתב הרמב"ם‏^[28]: כל מדינה שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון... קורין בחמשה עשר באדר, וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה בימות יהושע ואף על פי שהיא מוקפת עתה קוראין בארבעה עשר... ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפין חומה אף על פי שהן עתה חרבין הואיל והיו מוקפין בימי יהושע ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה.

נהר גדול[עריכה]

עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. כתב רש"י‏^[29]: עד הנהר הגדול - מפני שנזכר עם ארץ ישראל, קראו גדול. ובמדרש‏^[30]: מפני כבוד ארץ ישראל נקרא לשם גדול.

אתרוגי ארץ ישראל[עריכה]

בעל ערוך השלחן כתב במכתב‏^[31]: הנכון לאיש הישראלי לבכר פרי ארצנו הקדושה על פרי ארץ העמים, איה כבודו יתברך איה כבוד התורה הקדושה, שבפסוקים רבים השתבחה בשבחה של ארץ ישראל, איה כבוד משה רבינו שהתחנן אעברה נא ואראה הארץ הטוב, ומה שונים דרכנו מדרכי רבותינו חכמי התלמוד שלהי כתובות (קיא, ב), דרבי אבא מנשק כיפי דעכו ורבי חייא מגנדר בעפרה, שנאמר (תהלים קב, טו) "כי רצו עבדיך את אבניה", ואילו האנשים מגנדרים בעפרא דארץ אחרת ומנשקים פירותיהם, וישליכו פריה וטובה של ארץ הקדושה ככלי אין חפץ בו, יעו"ש.

לציין ארץ הקרובה לא"י[עריכה]

נאמר במשנה‏^[32]: נשא אשה בארץ ישראל, וגרשה בקפוטקיא... כתב הרמב"ם (בפירוש המשנה) וקפוטקיא הוא כפתור... וייחד אותה על דרך משל, מפני שהיא קרובה לארץ ישראל, עכ"ל. הכוונה היא שעל דרך משל יש להביא ארץ הקרובה לארץ ישראל, כדי לחלוק לה כבוד, והוא כבוד לארצנו, כשמביאים דוגמא מסביב אליה, וכעין מה שכתב רש"י על נהר פרת‏^[33].

ברכת מעין שלוש[עריכה]

על פירות האילן מברך 'בורא פרי העץ', ולאחריהן מברכים 'בורא נפשות רבות', חוץ מהפירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל שמברכין עליהן ברכה אחת מעין שלש, והטעם, לחלוק כבוד לארץ ישראל, כי הוא מעין כל הברכות, ותקנו ברכה זו כנגדה לכבודה‏^[34].

יופי ארץ ישראל[עריכה]

במסכת בבא בתרא בבא בתרא כד ב מובא שיש להרחיק את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמישים אמה ומבארת הגמרא שם (כד, ב) מאי טעמא אמר עולא משום נויי העיר. רש"י מבאר שדין הרחקת אילן מן העיר הוא תקנה מיוחדת שחכמינו תקנו משום "תפארת ארץ ישראל" כדי להבטיח את היופי החיצוני של הערים בארץ ישראל.

דין חדש[עריכה]

נגמר דינו וברח מארץ ישראל לחוצה לה... אין סותרין את דינו אלא כל מקום שיעמדו בו שנים ויעידו שנגמר דינו בבית דין פלוני על ידי פלוני ופלוני עדים יהרג. הא כל שנגמר דינו בחוצה לארץ ובא לו לארץ סותרין את דינו ודנין אותו כתחלה מפני זכותה וכבודה של ארץ ישראל‏^[35]

ראו גם[עריכה]

• אהבת ארץ ישראל
• לשון הרע
• מרגלים

לקריאה נוספת[עריכה]

• המצווה לשבח את הארץ והאיסור לדבר בגנותה, הרב אליעזר מלמד
• הלימוד מחטא המרגלים לדורנו אתר ישיבה
• מאמר טובה הארץ מאד מאד.
• מאמר בענין איסור לדבר לשון הרע על ארץ ישראל.
• שיעורים בנושא "דיבת הארץ" באתר קול הלשון.
• איסור דיבה על ארץ ישראל - אבא ביתך
• לקט באיסור לדבר בגנות הארץ - חיבת הארץ

הערות שוליים[עריכה]