ברכות ותפלות

הברכות והתפילות הנוגעות לחולה ולרופא מתחלקות למספר קבוצות: תפילות של בריאים כדי שלא יחלו; תפילות של חולים עצמם, או של אחרים על חולים כדי שיתרפאו; דיני ברכות על תרופות; ברכות הודאה של חולים לאחר שנתרפאו; תפילות של רופאים שיצליחו בשליחותם לרפא את החולים.

הרפואה האמיתית היא על פי בקשת רחמים, שכן הקב"ה הוא הרופא האמיתי, אלא שאין האדם זוכה לכך, ולכן צריך לעשות רפואה על פי טבע העולם, והוא יתברך הסכים על זה ונתן הרפואה על ידי טבע הרפואות^[1], ובקשת הרפואה קרויה תפילה^[2]. ואף על פי שהייסורים באים והולכים בגזרת הקב"ה, מועילה התפילה להקדים הרפואה, שאין הגזרה קובעת עד מתי יהיו הייסורים אלא בלא תפילה^[3], וגדולה תפילה שבזכותה ישראל ניצולים מן הייסורים^[4]. היינו, לפי אמונתנו יש צורך בשילוב של תפילות וברכות עם רפואה טבעית מקובלת, מתוך אמונה שהרפואה הסופית והאמיתית היא בידי בורא עולם, ואין הרפואה הטבעית והרופאים אלא שלוחים של מקום^[5].

תפילות במקרא ובחז"ל[עריכה]

במקרא:

1. תפילת אברהם על אבימלך 'ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך'^[6];
2. תפילת יצחק ורבקה 'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה'^[7];
3. תפילת משה על מרים 'א-ל נא רפא נא לה'^[8];
4. תפילת חנה 'והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה'^[9];
5. תפילות דוד המלך 'רפאני ה' כי נבהלו עצמי'; 'ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני'^[10];
6. תפילת אליהו בהחייאת בן הצרפתית 'ויקרא אל ה' ויאמר וגו'^[11];
7. תפילת אלישע בהחייאת בן השונמית 'ויתפלל אל ה' וגו'^[12];
8. תפילת חזקיה המלך ותשובת ה' 'שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך הנני רפא לך'^[13];
9. תפילת ירמיהו 'רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה'^[14].

בחז"ל:

1. לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר^[15];
2. חכמים תיקנו לומר בברכת 'המפיל' 'ותצילנו מפגע רע ומחלאים רעים'^[16];
3. בוידוי של יום-הכיפורים תיקנו לומר 'ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים, אבל לא על ידי יסורים וחלאים רעים'^[17];
4. תפילה שלימה של חולה מועילה שייענה^[18];
5. כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה^[19];
6. יפה תפילת החולה עצמו מתפילת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל^[20];
7. מי שיש לו חולה בתוך ביתו, מבקש עליו רחמים בברכת חולים^[21];
8. צריך אדם להתפלל על זקנתו, שתהא עיניו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות^[22];
9. כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים^[23];
10. מחז"ל היו שהתפללו על חולים וידעו אם חי או מת, לפי שגירות התפילה^[24];
11. תפילה מועילה להחיות חולים ולרפאותם^[25];
12. כוח התפילה גדול מאד, אפילו לשנות הטבע^[26].

ברכת רפאנו[עריכה]

ברכת הרפואה, הנקראת גם ברכת החולים^[27], היא הברכה השמינית בשמונה-עשרה, ומספר טעמים נאמרו על סדר זה: מה ראו לומר רפואה בשמינית, אמר רבי אחא, מתוך שניתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית^[28]; על פי סדר הפסוקים בנביא הושע - 'ארפא משובתם', כנגד רפאנו^[29]; על פי סדר תפילת חנה - 'מקים מעפר דל', כנגד רופא חולי עמו ישראל^[30].

מצינו הרבה גירסאות לנוסח ברכת רפאנו, כי לא תמצא מקום בעולם שאומר שמונה עשרה עניין אחד תיבה בתיבה, אלא יש מוסיפים תיבות ויש גורעים^[31]. יש שמנו התיבות שבכל ברכה בשמונה עשרה, וקבעו שברכת רפאנו תיבותיה כ"ז, כנגד כ"ז פסוקים שבפרשת מילה^[32]; וכ"ז תיבות בפסוק 'ויאמר אם שמע תשמע וגו'^[33], שבזכות התורה והמצוה באה הרפואה; וכ"ז אותיות בפסוק 'כי חיים הם למוצאיהם וגו'^[34]; ויש שדחו מכל וכל קביעת מנין תיבות קבוע, כי שינויי הגירסאות מרובים מאד, ואם כן המנין הזה אינו מועיל אלא למי שעשאהו לא לזולתו, ולמה נטריח על הסופרים לכותבו^[35].

יש שניסחו את הברכה בקיצור נמרץ: רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה, ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל^[36]. אכן, רובם ככולם גורסים נוסח ארוך יותר^[37], אך גם בו רבו הגירסאות:

1. רפאנו ה' {אלקינו}^[38] ונרפא^[39], הושיענו ונושעה^[40], {כי תהלתנו אתה}^[41],
2. {והעלה רפואה שלמה לכל מכותינו}^[42] או {העלה רפואה שלמה לכל תחלואינו}^[43] או {העלה רפואה שלמה לכל מכותינו ולכל תחלואינו}^[44] או {העלה רפואה שלמה לכל תחלואינו ולכל מכאובינו}^[45] או {העלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו}^[46] או {והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואי נפשנו רוחנו ונשמתנו}^[47],
3. כי א-ל {מלך}^[48] {רופא רחמן אתה}^[49], או {רופא ורחמן אתה}^[50], או {רופא רחמן ונאמן אתה}^[51], או {רופא נאמן ורחמן אתה}^[52],
4. ברוך אתה ה', רופא חולי^[53] עמו ישראל^[54].

יכווין לבקש מה' שירפא אותנו בגוף ובנפש, כדי שנהיה בריאים לעבודתו^[55]. טעה וחתם בברכת רפאנו 'רופא כל בשר', לא יצא, ומכל מקום אם חזר ואמר תוך-כדי-דבור 'רופא חולי עמו ישראל - יצא^[56].

תפילות עבור חולה[עריכה]

בתפילת רפאנו[עריכה]

אם יש חולה בביתו או בעיר, יתפלל עליו בתפילת שמונה עשרה, אפילו לא בקשו ממנו, ויתפלל קודם על חולה אחר, ואחר כך על החולה שלו, והוא נענה תחילה^[57]. ודווקא אם היה לו חולה, מבקש עליו רחמים, אבל אינו רשאי לבקש רחמים בברכה מאמצעיות על העתיד שלא יחלה, מה שאין כן בברכת 'שומע תפילה', אפילו על העתיד רשאי לבקש^[58].

כשמתפלל על חולה בתוך תפילת שמונה עשרה אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי, שתשלח מהרה רפואה שלמה מן השמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף לחולה [פב"פ] בתוך שאר חולי ישראל"^[59], או "רפא נא [פב"פ] רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל"^[60]. ונוהגים להזכיר את שם האם ולא שם האב, היינו פלוני או פלונית בן/בת אלמונית, שכן כאשר מבקשים רחמים צריך לדייק מאד, ויש יותר וודאות באם מאשר באב, וכן משום שרחמי האם מרובים מרחמי האב^[61].

אם לא ידוע מצבו של החולה יש מי שכתב לשנות הנוסח ולומר, "אם עדין הוא חולה, ה' ישלח לו רפואה שלמה"^[62]; ויש מי שאומר, שלא יזכיר שום תנאי בתפילה^[63].

יש אומרים, שיגיד נוסח התפילה לחולה בתוך ברכת רפאנו^[64], ואפילו על חולה שאינו ממשפחתו או מקרוביו, ובתנאי שמזכיר חולה מסויים בפירוש, ובתנאי שיש לו קשר כלשהו אל החולה ומרגיש בצערו^[65]; יש אומרים, שיכווין במחשבתו על החולה בברכת רפאנו, ויתפלל עליו בפירוש בברכת שומע תפילה^[66]; ויש מי שהבדיל, שאם החולה הוא מבני ביתו, או שהוא תלמיד חכם, יבקש עליו בברכת רפאנו; ואם אינו מבני ביתו, יבקש עליו בשומע תפילה^[67].

חולה אסור לו להתפלל ולחתום בשם את נוסח ברכת רפאנו בנפרד, בלא יתר חלקי השמונה עשרה, וכן אסור לאדם להתפלל עבור חולה בנוסח ברכת רפאנו וחתימתה בשם, ללא יתר ברכות שמונה עשרה^[68].

בקריאת התורה[עריכה]

נוהגים לומר תפילה מיוחדת לשלום החולה בעת הקריאה בתורה בנוסח כזה: "מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה הוא ירפא [ובשבת - יברך]^[69] את החולה^[70] (פלוני בן פלונית^[71]) בעבור (שפלוני בן פלוני) נדר מתנה בעבורו, בשכר זה הקב"ה ימלא רחמים עליו להחלימו ולרפאותו ולהחזיקו ולהחיותו, וישלח לו מהרה רפואה שלמה מן השמים^[72] לרמ"ח איבריו^[73] ושס"ה גידיו [ובאשה ישמיט "לרמ"ח איבריה ושס"ה גידיה" ויאמר "לכל איבריה ולכל גידיה"^[74] בתוך שאר חולי ישראל^[75] רפואת הנפש ורפואת הגוף [ובשבת מוסיף: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא"^[76] השתא בעגלא ובזמן קריב^[77] ונאמר אמן".

בשבת[עריכה]

מותר לברך ברכת 'מי שבירך' לחולה בשבת שלא לפניו^[78]. ואם החולה עצמו נמצא בבית הכנסת, עדיף שלא לעשות עליו ה'מי שבירך' המיוחד לחולה, אלא ה'מי שבירך' הרגיל, שכולל בתוכו גם את הבקשה שיצילהו הקב"ה מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה^[79]. ואם החולה איננו באותה עיר - יש אומרים, שלא יברך, שמא מת או הבריא^[80]; ויש אומרים, שרשאי לברך עליו, שיש לחולה יש חזקת חיים^[81], וכן המנהג פשוט, ואין לפקפק בזה כלל^[82].

בין ישתבח ליוצר[עריכה]

יש נוהגים לברך את החולה בין ישתבח ליוצר, ואין בו משום הפסק, מפני שהוא לצורך מצווה^[83]. יש מי שכתב, שבזמנינו לא שמענו מעולם לעשות הפסק בין ישתבח לקדיש, וכל עיכובי התפילה אצלנו הוא קודם קריאת התורה^[84].

תהלים[עריכה]

אף שאסור להתרפא בדברי תורה ובפסוקי תנ"ך^[85], אבל חולה מסוכן שמבקש שיאמרו עליו תהלים ויתפללו עליו, מותר אפילו בשבת וביום-טוב מחשש טירוף דעתו, אבל אם לא בקש בעצמו אלא אחרים בקשו - אסור^[86]. ויש מי שהיקל דווקא כשאומר ביחידות^[87]. ואם אומר תהלים בשבת עבור חולה בשכר - יש מי שכתב, שיחזור לומר בערב עוד כמה פסוקי תהלים כדי ששכרו יהא בהבלעה^[88]; ויש מי שכתב, שמותר לקבל שכר על אמירת תהלים גם בלא הבלעה^[89]. יש הנוהגים לומר פסוקים מפרק קיט בתהלים לפי שם החולה, ואף זה מותר עבור חולה שיש בו סכנה, ובלבד שיכוונו שיעלו התפילות לרצון לפני אדון כל, ולא שהרפואה תבוא בזכות הפסוקים עצמם^[90].

באמירת פרקי תהלים על חולה בציבור ידקדקו להכריז שמו קודם שמתחילים באמירת תהלים^[91]. ובאמירת תהלים עבור חולה יש לכווין על דרך הלימוד והדבקות בה', ולא על דרך התפילה הרגילה^[92].

אופן התפילה[עריכה]

כשמתפלל בפני החולה מותר לומר התפילה בכל לשון^[93]; וכשמתפלל שלא בפניו - אם ביחיד, לא יבקש אלא בלשון הקודש^[94], אבל הציבור יכולים להתפלל בכל לשון, גם שלא בפניו^[95].

מזכיר שם החולה ושם אמו^[96], ודווקא שמו העיקרי, ולא הכינוי, אלא אם כן נשתקע שמו העיקרי לגמרי, ואין משתמשים בו כלל^[97]. אם אינו יודע שם האם, יזכיר החולה בשם אביו^[98]. אם שמו של החולה הוא שם נוכרי, ולא ידוע שמו העברי, או שבכלל אין לו שם עברי, מכל מקום יזכירו את שמו כפי שהוא מורגל בין הבריות, וכפי שכותבים בגיטין^[99]. ואם שינו שמו של החולה, או הוסיפו על שמו, יזכירוהו בשם החדש, ולא בשם העריסה^[100]. אמנם אם הוסיפו שם חדש בלא ידיעתו של החולה, וכשהוא צלול לגמרי, אין זה נחשב שמו כלל, לא לתפילה, לא לכתובה ולא לגט^[101].

אם מתפלל על אביו החולה, לא יאמר תרפא לאבא מארי, אלא מזכירו בשמו^[102]. ודווקא כשמתפלל שלא בפני החולה, אבל אם מתפלל בפני החולה אין צריך להזכיר שמו כלל^[103].

יש להתפלל גם עבור חולה חשוך-מרפא, ואין זו תפילת שווא, כי תמיד יש עוד תקווה אולי תימצא רפואה^[104].

כשאדם חפץ להתפלל על החולה שיתרפא, או על פרנסה, ומכווין לבו למה שהוא צריך, כגון רפאנו, ואינו מכווין בשבחו של הקב"ה באומרו בא"י וכו', זהו עיון תפילה, שאומרים המלאכים לתקנתו מכווין, לשבחו של הקב"ה אינו חושש. אבל המתכווין בברכה בהזכרת ה', אומר הקב"ה כי בי חשק ואפלטהו וכו'^[105].

כשם שהציבור מתענים ומתפללים על צרתם, כך כל יחיד מתענה ומתפלל על צרתו, כיצד היה לו חולה וכו', יש להתענות ולבקש רחמים בתעניתו^[106].

נוסחאות שונות לתפילות על החולים - ראה בכרך א, מבואות.

ברכות רפואה של חולה[עריכה]

הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי, שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי א-ל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו^[107], כי רופא חינם אתה. ולאחר שהקיז אומר: ברוך רופא חינם^[108].

אכן, הנוסח שבפוסקים, והוא הנוסח המקובל בידינו הוא:

1. יהי רצון מלפניך ה' אלקי [ואלקי אבותי]^[109] שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חינם אתה. ולאחר שהקיז יאמר: ברוך רופא חולים^[110].

יש אומרים, שלאחר ההקזה יברך בשם ומלכות^[111], אך בימינו אין נוהגים כן^[112]. יש מי שהבדיל בין פעולת רפואה שאין בה חשש סכנה, שיברך בלא שם ומלכות, לבין ניתוח, שצריך לברך בשם ומלכות^[113].

יש סוברים, שבכל דבר שעושה לרפואה יאמר נוסח זה^[114]; יש סוברים, שדווקא בהקזת דם יאמר זה^[115]; ויש מי שהכריע, שאת נוסח 'יהי רצון' שאומר בתחילה, שהוא רק בקשה, יש לומר בכל דבר שעושה לרפואה, אך הברכה האחרונה יאמר בלא שם ומלכות^[116].

אם דבר זה שהוא אוכל או שותה לרפואה צריך לברך עליו [ראה להלן], יאמר תחילה תפילה זו ואחר כך יברך, שלא להפסיק בין ברכה לאכילה^[117].

ברכת הרפואה לרופא[עריכה]

1. ראו גם: ברכת הגומל

אף על פי שהריפוי היא מצווה^[118], אין מברכים עליה, משום שמצות השבת אבדת גופו להסיר ולמנוע הסכנה היא באה, וכל מצווה שבאה להסיר סכנה, אין מברכים עליה^[119]. כמו כן לא שייך לברך עובר לעשייתן, שאין להאריך בתפילה כשצריך לרפא, והזריז הרי זה משובח^[120].

ניתן להוסיף עוד נימוקים לכך שלא תיקנו ברכה לרופא על מצות הריפוי:

מצווה שאין עשייתה גמר חיובה, אין מברכים על עשייתה, וברפואה פעמים רבות יש פעולות מתמשכות הנדרשות להשלמת הרפואה^[121]; או מצווה שהיא בין אדם לחברו, אין מברכים עליה^[122]; מצווה שאינה תלויה כולה ביד העושה אותה, מפני שאפשר שלא יתרצה בה חברו ותתבטל המצווה, אין מברכים עליה^[123]; או מצווה שלעולם האדם חייב בהם, ואין עתים להיפטר מהם, אין מברכים עליה^[124]; או שאין מברכים על מצוות שכליות^[125].

לא מצינו בחז"ל ובפוסקים חיוב ונוסח של תפילת הרופא, אך היו רופאים שחיברו תפילות כאלו - ראה בכרך א, מבואות.

ברכות הנהנין על תרופות[עריכה]

1. דין חולה האוכל דרך זונדה, או דרך פיום הקיבה - ראו ערך חולה

תרופה טעימה - תרופה שהיא טעימה לו, ויש לו הנאה ממנה, מברך עליה ברכת הנהנין תחילה וסוף^[126], והיינו שבלא הרפואה נהנה מהם^[127], ואף על פי שאינו תאב למאכל זה באותו זמן, ואינו אוכלו אלא מחמת אונס מחלתו^[128].

תרופה בלתי טעימה - אם טעם התרופה הוא רע, ואין לו הנאה ממנה, אף על פי שיש לו תועלת מרפואתה - יש אומרים, שאין מברך עליה^[129]; יש מי שכתב, שדווקא כשטעמה מר, אבל אם טעמה אינו טוב כל כך, כיון שעל כל פנים אינה רעה והחיך נהנה ממנה, יברך^[130]; ויש אומרים, שאפילו אינו נהנה ממנו כלל, כגון מאכל מר, מברך ומזכיר בברכתו רפואה^[131]. יש מי שכתבו, שאם התרופה מצופה בסוכר, אף שהיא עצמה מרה, יברך שהכל, כי נהנה הוא מהסוכר לפני שטועם את התרופה^[132]; אבל אם הסוכר מעורב עם התרופה, כגון בכדורי מציצה או בסירופ, לא יברך, כי בריא לא משתמש בהם להנאתו^[133].

אוכל דרך צנתר - חולה שמקבל את האוכל דרך צנתר [=זונדה] לקיבתו, ואין לו הנאת גרונו כלל, הסתפקו האחרונים אם חייב בברכה ראשונה ובברכת המזון^[134], והדעת נוטה שאין צריך לחוש כלל לברך^[135].

ברכה ראשונה - אם נתחייב בברכה - יש אומרים, שבכל מקרה שאוכל או שותה לרפואה יברך תמיד שהכל^[136]; ויש אומרים, שגם אם מכווין לרפואה, יברך הברכה הראויה לאותו מאכל או משקה^[137].

ברכה אחרונה לא יברך כשאין בכמות התרופה שיעור הראוי לברכה אחרונה^[138].

מים לרפואה - השותה מי מעיינות או מים מינרליים לרפואה - יש אומרים, שאפילו יש להם טעם טוב לא יברך, כי תקנו ברכה על המים רק כששותה לצמאו^[139]; יש אומרים, שאמנם לא יברך אך יאמר יהי רצון שיהיה לרפואה^[140]; יש אומרים שיברך, כיוון שמכל מקום נהנה הוא^[141]; ויש מי שכתב, שאפילו אין בהם טעם צריך לברך^[142].

יש מי שהעלה, שהשותה מים לרפואה יברך ברכת שברא מי רפואות^[143], ודחו דבריו^[144].

יש מי שהציע לאכול סוכר עם המים המינרליים, לברך על הסוכר, ולפטור את המים^[145].

השותה הרבה מים לא להנאה אלא כדי להוריד במשקל, לא צריך לברך^[146].

בליעה - אם רק בולע התרופות, כגון גלולות, אף על פי שאינן מרות, לא יברך^[147].

דברים אסורים - אוכל או משקה לרפואה שהוא מדברים האסורים - יש אומרים, שלא יברך עליהם^[148]; ויש אומרים, שיברך עליהם תחילה וסוף^[149], ואפילו אכל איסור דאורייתא^[150]. יש שחילקו בין אכילת דבר איסור שהאיסור הוא בגוף החפץ הנאכל, שאז גם אוכל לרפואה לא יברך, לבין דבר אסור שהשעה גרמה לו את האיסור, כגון אכילה ביום-הכיפורים, שאז אם הוא חולה וזקוק לאוכל - יברך^[151]. ועוד יש מי שהציעו לצאת ידי כל הדעות, שיהדר לברך על המים ויתכווין לפטור גם את האיסור^[152]. אכל או שתה לרפואה דבר של איסור שנפשו של אדם קצה בו, כגון שקצים ורמשים, לא יברך לפניו ולאחריו^[153].

מאכל מזיק - רופא שאסר על חולה לאכול או לשתות דבר מסויים, אם עבר החולה ואכל או שתה אותם - יש אומרים, שאם הדבר מזיק לו, לא יברך ברכת הנהנין^[154]; ויש אומרים, שאם נהנה מהדבר, ואינו מזיקו מיד, וגם לא מזיק לאחרים, חייב לברך^[155].

מאכלים המזיקים לבריאות, אינם נחשבים כאוכל, ולא חלה עליהם חובת ברכה^[156].

שיעורים - יש אומרים, שאין מברכים על תרופה אף שנהנה ממנה, אלא אם אכל כזית או שתה כרביעית^[157]; ויש אומרים, שאין לחלק בין אוכל ושתיה לרפואה לבין אוכל ושתיה רגילים^[158].

מים לבליעת תרופה - השותה מים להבליע התרופה, או להפיג טעם התרופה, אם אינו צמא, לא יברך, אבל השותה שאר משקים, או אפילו שותה מים, וכוונתו גם להרוות את צמאונו - יברך^[159].

ברכת אשר יצר[עריכה]

1. בדין הברכה לחולה במערכת העיכול והשתן, או שיש לו צנתר בשלפוחית השתן, ראו ערך חולה

חייב אדם לברך ברכת 'אשר יצר' בכל פעם שהוא יוצא מבית הכסא לעשיית צרכיו, בין שתן ובין צואה^[160].

נוסח הברכה:

1. "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר יצר את האדם^[161] בחכמה^[162], וברא בו נקבים נקבים^[163] חלולים חלולים^[164], גלוי וידוע לפני כסא כבודך^[165], שאם יפתח אחד מהם^[166], או יסתם אחד מהם^[167], אי^[168] אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת^[169], ברוך אתה ה' רופא [חולי]^[170] כל בשר^[171] ומפליא לעשות"^[172].

מובא בשם האר"י, שיש מ"ה תיבות בברכה זו, כמניין א'ד'ם'.

אין שיעור להטלת מים, וצריך לברך אפילו אם הטיל טיפת שתן אחת^[173].

צריך לברך ברכת 'אשר יצר' סמוך ככל האפשר לאחר עשיית צרכיו^[174], ואפילו לאחר ברכת 'המפיל' יאמר ברכת 'אשר יצר', ולא יסמוך על הברכה שעתיד לומר בבקר^[175]. ומכל מקום אם לא בירך מיד, יברך גם לאחר זמן גדול^[176], אך היינו דווקא כל זמן שזוכר ומרגיש את חיוביו הקודמים, ולא לאחר זמן ארוך מאד^[177], ויש מי שכתבו שיכול לברך עד חצי שעה או עד ע"ב רגעים^[178]. ואם לא בירך ברכת 'אשר יצר' עד שרוצה להטיל מים פעם שנית - יש אומרים, שקודם יברך 'אשר יצר' על הפעם הראשונה, ואחר כך יטיל מימיו בשנית; ויש אומרים, שאם נזכר שלא בירך על ההטלה הראשונה עד שהרגיש צורך להטיל מים פעם שנית, שוב לא יברך^[179]. ואם לא ברך 'אשר יצר', ואחר כך הטיל שוב מימיו - יש אומרים, שיברך פעמיים אשר יצר^[180]; ויש אומרים, שברכה אחת עולה על כל הפעמים הקודמות^[181], ויש להקל כשיטה זו בספק ברכות^[182].

יש מי שכתב, שצריך לברך ברכת 'אשר יצר' בעמידה ולא בישיבה^[183].

במהלך היממה, כאשר מברך ברכת 'אשר יצר' על עשיית צרכיו, לא מברך ברכת על נטילת ידיים^[184], ואפילו היו ידיו מלוכלכות ששפשף בהן^[185]. יש מי שכתב, שאם הטיל מים ולא שפשף ולא נגע, יכול לברך ברכת 'אשר יצר' גם בלא נטילת ידיים, אלא אם כן רוצה להתפלל או לעסוק בדברים שבקדושה; ויש אומרים, שבכל מקרה צריך ליטול ידיים^[186].

מי שאכל דבר שחייב בברכה אחרונה ושכח לברך, והטיל מימיו ונזכר קודם שבא לברך ברכת 'אשר יצר', יברך קודם 'אשר יצר', ואחר כך ברכה אחרונה^[187].

מי שנפנה לנקביו באמצע התפילה - יש מי שכתב, שלא יברך כלל ברכת 'אשר יצר', כי יוצא ידי חובת ברכה זו בתפילת 'רפאנו'^[188]; ויש מי שכתבו, שיברך ברכת 'אשר יצר' אחרי גמר התפילה, כי ברכה זו נתקנה למצבים שהם בדרך הטבע, ולכל באי עולם גם כשהם בריאים, בעוד שברכת 'רפאנו' היא ברכה מיוחדת לעם ישראל ולמצב של מחלה, ולפיכך הן שתי בבלי ברכות שונותמ"ב סי' סו סקכ"ג; שו"ת נשמת חיים סי' י; שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' ד; יחוה דעת ח"ד סי' ה.</ref>. ' אם לא הרגיש צורך' לנקביו כלל, אלא שהטיל מים כדי שלא יצטרך לכך לאחר זמן, וכגון שעומד לצאת לדרך, בכל זאת מברך ברכת 'אשר יצר'^[189].

שליחות - יש מרבני דורנו שהסתפקו אם יכול אדם להוציא את חברו בברכת 'אשר יצר', והספק הוא אם זו ברכת השבח דווקא, או גם ברכת הנהנין^[190].

בברכות השחר - ברכת 'אשר יצר' נתקנה גם לאומרה בקביעות כחלק מברכות השחר. מקדימים לה ברכת 'על נטילת ידיים', ומיד לאחריה אומרים ברכת 'אלקי נשמה'^[191]. כמו כן נהגו לסדר ברכת התורה מיד אחרי ברכת 'אשר יצר'^[192].

מדע ותפילה לרפואת חולים[עריכה]

ממחקרים שונים שבוצעו בעולם עולה כי תפילות עבור חולים, אפילו אם המתפללים היו מרחוק ולא הכירו את החולים, הועילו סטטיסטית לשיפור מצב החולים^[193]. יתר על כן, במחקר שבוצע בישראל התברר כי לא רק תפילה מרחוק, אלא אפילו תפילה רטרואקטיבית, הועילה לשפר את מצבם של חולים^[194]. אמנם היו גם מחקרים אחרים שלא מצאו יעילות לתפילה מרחוק^[195].

ראו גם[עריכה]

• חולה
• רופא
• ביקור חולים
• נוטה למות

הערות שוליים