הרב יעקב בוברובסקי: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (7 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''הרב יעקב בוברובסקי''' (מכונה לעיתים '''רבי יעקב מקמניץ''' או '''העילוי מקמניץ''') היה ראש "ישיבת חפץ חיים" בבולטימור וישיבת "היי סקול" בקווינס שבארה"ב. | '''הרב יעקב בוברובסקי''' (מכונה לעיתים '''רבי יעקב מקמניץ''' או '''העילוי מקמניץ''') היה ראש "ישיבת חפץ חיים" בבולטימור וישיבת "היי סקול" בקווינס שבארה"ב. | ||
| שורה 5: | שורה 4: | ||
נולד בשנת תרע"ג בעיר קמניץ-ליטובסק שבפולין לר' אברהם בוברובסקי, מפרנסי הקהילה וממייסדי [[ישיבת כנסת בית יצחק]] שנודעה יותר כ"ישיבת קמניץ". בצעירותו למד בישיבת קמניץ אצל [[הרב ברוך דוב ליבוביץ|רבי ברוך בער ליבוביץ']]. בסביבות גיל חמש עשרה רצה לעזוב את קמניץ ולעבור ללמוד ב[[ישיבת מיר]], אולם לאחר הפצרותיו המרובות של ר' ברוך בער ולאחר שקבע ללמוד עמו ב[[חברותא]] מדי יום, החליט להישאר בישיבה למשך שנתיים נוספות, במהלכן דבק בו הכינוי "העילוי מקמניץ". לאחר פטירת ר' ברוך בער, עבר ללמוד בישיבת מיר אצל [[הרב אליעזר יהודה פינקל]]. במיר היה נחשב לאחד מחשובי התלמידים, וזכה לקרבה מיוחדת לראש הישיבה הרב פינקל. בפרוץ [[מלחמת העולם השניה]] גוייס לצבא הפולני, וגם במסגרת הצבאית המשיך לחדש חידושי תורה אותם היה שולח לרב פינקל ומקבל תמורתם מלגה כספית מיוחדת, על מנת לעודדו להמשיך לחדש גם במצבו. בזמן החופשות שקבל (שהיו יחסית תכופות מפני שגילה כשרון מיוחד בצליפה) היה נוסע לעיירה הקרובה על מנת לקנות מאכלים כשרים. | נולד בשנת תרע"ג בעיר קמניץ-ליטובסק שבפולין לר' אברהם בוברובסקי, מפרנסי הקהילה וממייסדי [[ישיבת כנסת בית יצחק]] שנודעה יותר כ"ישיבת קמניץ". בצעירותו למד בישיבת קמניץ אצל [[הרב ברוך דוב ליבוביץ|רבי ברוך בער ליבוביץ']]. בסביבות גיל חמש עשרה רצה לעזוב את קמניץ ולעבור ללמוד ב[[ישיבת מיר]], אולם לאחר הפצרותיו המרובות של ר' ברוך בער ולאחר שקבע ללמוד עמו ב[[חברותא]] מדי יום, החליט להישאר בישיבה למשך שנתיים נוספות, במהלכן דבק בו הכינוי "העילוי מקמניץ". לאחר פטירת ר' ברוך בער, עבר ללמוד בישיבת מיר אצל [[הרב אליעזר יהודה פינקל]]. במיר היה נחשב לאחד מחשובי התלמידים, וזכה לקרבה מיוחדת לראש הישיבה הרב פינקל. בפרוץ [[מלחמת העולם השניה]] גוייס לצבא הפולני, וגם במסגרת הצבאית המשיך לחדש חידושי תורה אותם היה שולח לרב פינקל ומקבל תמורתם מלגה כספית מיוחדת, על מנת לעודדו להמשיך לחדש גם במצבו. בזמן החופשות שקבל (שהיו יחסית תכופות מפני שגילה כשרון מיוחד בצליפה) היה נוסע לעיירה הקרובה על מנת לקנות מאכלים כשרים. | ||
עם תום המלחמה חזר לקמניץ, שם פגש את הוריו בפעם האחרונה בחייו. הוא חזר למיר, ומשם עבר, יחד עם תלמידי הישיבה לוילנא. בתקופה זו, פעל להשגת היתרי שהיה ביפן לתלמידי הישיבה (בסיועו של קונסול יפן בקובנה), ויחד עם יתר תלמידי הישיבה נמלט לעיר קובה שביפן. ר' יעקב עבר לארצות הברית בשנת תש"א בעזרת דודו, מיד לפני שפרצו הקרבות בין ארה"ב ליפן והמעבר בין שתי המדינות נסגר. בהגיעו לניו יורק, החל לפעול יחד עם [[הרב אהרן קוטלר]], ראש [[ישיבת לייקווד]] במסגרת "ועד ההצלה" להצלת פליטי הישיבות מה[[שואה]] באירופה. בניו יורק התקרב ל[[רבי משה פיינשטיין]] (בעל [[אגרות משה]]) שאף בחר בו להיות חברותא של אחיינו [[הרב יחיאל מיכל פיינשטיין]]. נשא לאשה את חיה, בתו של הרב דוד טלנסקי (גיסתו של [[הרב אברהם סילברט]] ראש ישיבת אהל שלמה ב[[באר שבע]]). | עם תום המלחמה חזר לקמניץ, שם פגש את הוריו בפעם האחרונה בחייו. הוא חזר למיר, ומשם עבר, יחד עם תלמידי הישיבה לוילנא. בתקופה זו, פעל להשגת היתרי שהיה ביפן לתלמידי הישיבה (בסיועו של קונסול יפן בקובנה), ויחד עם יתר תלמידי הישיבה נמלט לעיר קובה שביפן. ר' יעקב עבר לארצות הברית בשנת תש"א בעזרת דודו, מיד לפני שפרצו הקרבות בין ארה"ב ליפן והמעבר בין שתי המדינות נסגר. בהגיעו לניו יורק, החל לפעול יחד עם [[הרב אהרן קוטלר]], ראש [[ישיבת לייקווד]] במסגרת "ועד ההצלה" להצלת פליטי הישיבות מה[[שואה]] באירופה. בניו יורק התקרב ל[[רבי משה פיינשטיין]] (בעל [[אגרות משה]]) שאף בחר בו להיות חברותא של אחיינו [[הרב יחיאל מיכל פיינשטיין]]. נשא לאשה את חיה, בתו של הרב דוד טלנסקי (גיסתו של [[הרב אברהם סילברט]] ראש [[ישיבת אהל שלמה]] ב[[באר שבע]]). | ||
לאחר מכן התמנה לכהן כראש "ישיבת חפץ חיים" בבולטימור, תפקיד בו שימש במשך כעשרים וחמש שנה. רבים מתלמידיו הגיעו במהשך לתפקידים מכובדים בעולם התורה של יהדות ארצות הברית וכיהנו כראשי ישיבות, ר"מים, רבנים ומגידי שיעורים. הרב אהרן קוטלר היה מקבל לישיבתו בלייקווד תלמידים מישיבתו של ר' יעקב ללא כל בחינה. | לאחר מכן התמנה לכהן כראש "ישיבת חפץ חיים" בבולטימור, תפקיד בו שימש במשך כעשרים וחמש שנה. רבים מתלמידיו הגיעו במהשך לתפקידים מכובדים בעולם התורה של יהדות ארצות הברית וכיהנו כראשי ישיבות, ר"מים, רבנים ומגידי שיעורים. הרב אהרן קוטלר היה מקבל לישיבתו בלייקווד תלמידים מישיבתו של ר' יעקב ללא כל בחינה. | ||
| שורה 12: | שורה 11: | ||
ר' יעקב המשיך לשמור על קשרים חמים עם חבריו מישיבת מיר, שבינתיים תפסו את הנהגת הישיבה בארץ, בהם [[הרב חיים שמואלביץ]], [[הרב בנימין פינקל]] ועוד. הוא תכנן בזקנותו לעלות ל[[ארץ ישראל]] ולהמשיך ללמוד בישיבת מיר ב[[ירושלים]]. | ר' יעקב המשיך לשמור על קשרים חמים עם חבריו מישיבת מיר, שבינתיים תפסו את הנהגת הישיבה בארץ, בהם [[הרב חיים שמואלביץ]], [[הרב בנימין פינקל]] ועוד. הוא תכנן בזקנותו לעלות ל[[ארץ ישראל]] ולהמשיך ללמוד בישיבת מיר ב[[ירושלים]]. | ||
על תלמידיו נמנים גדולי תורה רבים, בהם חתנו הרב יצחק אדלר (בעל "תורת כסף וחליפין" ו"עיון בלומדות") ו[[הרב אהרן ליכטנשטיין]] (ראש [[ישיבת הר עציון]]). | |||
נפטר בגיל 67 בשנת תש"מ, ונטמן בהר המנוחות בירושלים. | נפטר בגיל 67 בשנת תש"מ, ונטמן בהר המנוחות בירושלים. | ||
| שורה 18: | שורה 19: | ||
{{מיון רגיל:בוברובסקי יעקב}} | {{מיון רגיל:בוברובסקי יעקב}} | ||
[[קטגוריה:רבנים בימינו]] | [[קטגוריה:רבנים בימינו]] | ||
[[קטגוריה:ראשי ישיבות]] | [[קטגוריה:ראשי ישיבות בארה"ב]] | ||
[[קטגוריה:רבנים אמריקאים]] | [[קטגוריה:רבנים אמריקאים]] | ||
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]] | [[קטגוריה:רבנים ליטאים]] | ||
[[קטגוריה:בוגרי ישיבת מיר]] | [[קטגוריה:בוגרי ישיבת מיר]] | ||
[[קטגוריה:רבנים הקבורים בהר המנוחות]] | |||
[[קטגוריה:תלמידי רבי ברוך בער ליבוביץ']] | |||
גרסה אחרונה מ־13:24, 6 בנובמבר 2014
|
|
הרב יעקב בוברובסקי (מכונה לעיתים רבי יעקב מקמניץ או העילוי מקמניץ) היה ראש "ישיבת חפץ חיים" בבולטימור וישיבת "היי סקול" בקווינס שבארה"ב.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בשנת תרע"ג בעיר קמניץ-ליטובסק שבפולין לר' אברהם בוברובסקי, מפרנסי הקהילה וממייסדי ישיבת כנסת בית יצחק שנודעה יותר כ"ישיבת קמניץ". בצעירותו למד בישיבת קמניץ אצל רבי ברוך בער ליבוביץ'. בסביבות גיל חמש עשרה רצה לעזוב את קמניץ ולעבור ללמוד בישיבת מיר, אולם לאחר הפצרותיו המרובות של ר' ברוך בער ולאחר שקבע ללמוד עמו בחברותא מדי יום, החליט להישאר בישיבה למשך שנתיים נוספות, במהלכן דבק בו הכינוי "העילוי מקמניץ". לאחר פטירת ר' ברוך בער, עבר ללמוד בישיבת מיר אצל הרב אליעזר יהודה פינקל. במיר היה נחשב לאחד מחשובי התלמידים, וזכה לקרבה מיוחדת לראש הישיבה הרב פינקל. בפרוץ מלחמת העולם השניה גוייס לצבא הפולני, וגם במסגרת הצבאית המשיך לחדש חידושי תורה אותם היה שולח לרב פינקל ומקבל תמורתם מלגה כספית מיוחדת, על מנת לעודדו להמשיך לחדש גם במצבו. בזמן החופשות שקבל (שהיו יחסית תכופות מפני שגילה כשרון מיוחד בצליפה) היה נוסע לעיירה הקרובה על מנת לקנות מאכלים כשרים.
עם תום המלחמה חזר לקמניץ, שם פגש את הוריו בפעם האחרונה בחייו. הוא חזר למיר, ומשם עבר, יחד עם תלמידי הישיבה לוילנא. בתקופה זו, פעל להשגת היתרי שהיה ביפן לתלמידי הישיבה (בסיועו של קונסול יפן בקובנה), ויחד עם יתר תלמידי הישיבה נמלט לעיר קובה שביפן. ר' יעקב עבר לארצות הברית בשנת תש"א בעזרת דודו, מיד לפני שפרצו הקרבות בין ארה"ב ליפן והמעבר בין שתי המדינות נסגר. בהגיעו לניו יורק, החל לפעול יחד עם הרב אהרן קוטלר, ראש ישיבת לייקווד במסגרת "ועד ההצלה" להצלת פליטי הישיבות מהשואה באירופה. בניו יורק התקרב לרבי משה פיינשטיין (בעל אגרות משה) שאף בחר בו להיות חברותא של אחיינו הרב יחיאל מיכל פיינשטיין. נשא לאשה את חיה, בתו של הרב דוד טלנסקי (גיסתו של הרב אברהם סילברט ראש ישיבת אהל שלמה בבאר שבע).
לאחר מכן התמנה לכהן כראש "ישיבת חפץ חיים" בבולטימור, תפקיד בו שימש במשך כעשרים וחמש שנה. רבים מתלמידיו הגיעו במהשך לתפקידים מכובדים בעולם התורה של יהדות ארצות הברית וכיהנו כראשי ישיבות, ר"מים, רבנים ומגידי שיעורים. הרב אהרן קוטלר היה מקבל לישיבתו בלייקווד תלמידים מישיבתו של ר' יעקב ללא כל בחינה.
בשנת תשכ"ה עבר לקווינס שבניו יורק, שם התמנה לכהן כראש ישיבת היי-סקול.
ר' יעקב המשיך לשמור על קשרים חמים עם חבריו מישיבת מיר, שבינתיים תפסו את הנהגת הישיבה בארץ, בהם הרב חיים שמואלביץ, הרב בנימין פינקל ועוד. הוא תכנן בזקנותו לעלות לארץ ישראל ולהמשיך ללמוד בישיבת מיר בירושלים.
על תלמידיו נמנים גדולי תורה רבים, בהם חתנו הרב יצחק אדלר (בעל "תורת כסף וחליפין" ו"עיון בלומדות") והרב אהרן ליכטנשטיין (ראש ישיבת הר עציון).
נפטר בגיל 67 בשנת תש"מ, ונטמן בהר המנוחות בירושלים.
בשנת תשע"א הוציא חתנו ותלמידו הרב יצחק אדלר את חידושיו תחת השם "חידושי רבי יעקב מקמניץ", הכוללים חידושים בענייני סדר קדשים, סדר זרעים ומסכת ביצה.