איטר

הגדרת המושג

המושג המלא מבחינה לשונית הוא: איטר יד ימינו^[1], ופירושו אטום וסתום^[2], היינו שידו הימנית סתומה, ולכן משתמש יותר בשמאלו^[3]; או מלשון כווץ מחמת חולי^[4]. בלשון הגאונים נקרא איטר בשם גונדליא^[5].

ההגדרה ההלכתית של איטר היא מי שרוב כוחו ביד שמאל^[6], היינו שעושה רוב מלאכתו ביד שמאל^[7]. יש הסבורים, שדווקא אם נולד מתחילתו כך, הרי הוא מוגדר כאיטר; ויש הסבורים, שגם אם הרגיל עצמו לעשות כן דינו כאיטר^[8]. בדינים מיוחדים דנו הפוסקים באיש שרוב מלאכתו ביד אחת, והכתיבה ביד שניה, אם הולכים לפי רוב המלאכה, או לפי הכתיבה^[9]. יש מי שכתב, שמחלוקת זו היא דווקא ביחס לתפילין, אך ביחס לשבת כולם מודים שהכל תלוי בדרך הכתיבה^[10].

ימין ושמאל במחשבת ישראל

חשיבות ימין - מבחינה רעיונית ימין משובח בכל מקום^[11], כנראה בגלל שאצל רוב בני האדם יד ימין היא החזקה והיעילה יותר^[12].

להלן דוגמאות לחשיבות הימין: התורה ניתנה בימין^[13]; ימין משמש כסימן לכוח, חוזק, גבורה והצלחה^[14]. על כן מצינו בתנ"ך כי ימין מיוחס באופן מושאל לכוחו, רוממותו וחסדו של הקב"ה^[15]; כאשר מדובר באיבר זוגי, תוספת ה"א הידיעה מוכיחה שמדובר בימין דווקא^[16]; באיברים זוגיים משמש הימני לדבר החיובי, והשמאלי לדבר השלילי^[17]; כל דבר שמברכים עליו צריך לאוחזו ביד ימין^[18], וכן כל דבר מצווה יאחז ביד ימין^[19].

שימושים מושאלים - כמו כן יש שמושים מושאלים אחרים לימין ושמאל לאור הנתונים הידניים: עזרה ותמיכה^[20]; ישועה^[21]; הליכה בדרך הישרה והנכונה^[22]; חכמה וסכלות^[23]; דברים פשוטים וברורים^[24]; קירוב וריחוק^[25]; ימין הוא שם מושאל לצד דרום^[26], שכן הפונה מזרחה, דרום הוא מימינו, ומכאן השם 'תימן' לדרום, היינו תפנה לימין; אריכות ימים, עושר וכבוד מיוחס לימין, ועושר וכבוד בלבד מיוחס לשמאל^[27].

האומר ימין שלא אוכל ככר זו, הרי זו שבועה^[28].

חלקי גפה עליונה - סתם יד במקרא היא יד שמאל^[29], וכן סתם זרוע היא שמאל^[30]. מאידך, סתם כף אינו אלא ימין^[31], וכן אצבע היא ימין^[32].

בקבלה ובמדרש - ימין מסמל חסד, ושמאל מסמל דין^[33]; מיימינים מכריעים לכף זכות, ומשמאילים מכריעים לכף חובה^[34]; ימינו של הקב"ה פורעת מן הרשעים ומגנת על הצדיקים; ימינו של הקב"ה סנגור של ישראל^[35]; ימין מרמז על עניינים רוחניים, ושמאל על עניינים גשמיים^[36]; ימין מסמל הנהגת השם הגלויה, ושמאל מסמל הנהגה המסתתרת בטבע^[37]; ימין משמש להנהגה ניסית, ושמאל להנהגה טבעית^[38]; ימין מסמל יצר הטוב, ושמאל מסמל את היצר הרע^[39].

בלשונות העמים - גם בלשונות העמים יש משמעות מושאלת לימין למושגים חיוביים, כגון במובן של נכון, צדק או זכות^[40], ושמאל מסמל את הרע והחטא^[41].

רקע מדעי

תיפקוד איברים זוגיים - בגוף האדם יש איברים בודדים (כגון לב, כבד, טחול, ושט וכד'), ויש איברים זוגיים. המבנה החיצוני של האיברים הזוגיים באדם נורמלי הוא זהה. בחלק מהאיברים הזוגיים גם התיפקוד הוא זהה (כגון נחיריים, כליות, ריאות, אשכים, שחלות וכד'), או דומה (אוזנים, עינים, רגליים). לעומתם יש איברים זוגיים ששונים בתיפקודם. כאשר אחד מהזוג פועל טוב יותר הוא נקרא דומיננטי. כאן כלולים בעיקר הידיים וחצאי הכדור של המוח הגדול^[42].

דומיננטיות ידנית - קיימים חילוקי דעות כיצד קובעים את הדומיננטיות הידנית. יש המסתפקים בעדות עצמית, שהאדם מעיד על עצמו שעיקר כוחו ושימושו הוא ביד ימין; יש הקובעים על פי היד הכותבת; ויש הקובעים על פי הכוח העדיף בתפיסת חפצים או בזריקת כדור.

דומיננטיות מוחית / ידנית - מבחינת היחס בין הדומיננטיות הידנית לבין הדומיננטיות המוחית עולה כי ב99-96%- מהמעדיפים יד ימין, מרכז הדבור שלהם הוא במוח השמאלי, ולאף אחד מהם אין מרכז דבור בשני חצאי הכדור המוחי, בעוד שאצל האיטרים רק בכ-30% מרכז הדבור הוא בצד הימני, בכ-15% המרכז הוא דו-צדדי, ובכ-60% המרכז המוחי הוא בצד שמאל^[43].

שכיחות איטרים - עקב ההבדלים בהגדרת הדומיננטיות קיימים הבדלים בין החוקרים ביחס לשכיחות האיטרים באוכלוסיה הכללית. שכיחות זו נחשבת כ-1-2% מכלל האוכלוסיה, אם כי יש הסבורים שהשכיחות מגעת אפילו עד 30%^[44]. אם בודקים את הידניות לפי הכתיבה, נמצא ששכיחות האיטרים הוא 7.5-6.5%^[45].

אחוז האיטרים בין היהודים בתקופת התנ"ך היה 2.7%, כפי שעולה מהחישוב של בני בנימין, שמנו 26,000 אנשים, ומתוכם היו 700 איטרים^[46].

רוב החוקרים סבורים, שמאז ומעולם ובכל התרבויות היו רוב בני האדם ימניים, והאיטרים היו יוצאים מן הכלל.

סיבות לאיטרות - רוב החוקרים סבורים, שהסיבה לדומיננטיות ידנית ומוחית, היינו העדפה ברורה של יד אחת ונוכחות מרכז השפה בחצי כדור אחד של המוח, היא גנטית; בחלק מהמקרים קיימת השפעה סביבתית-חברתית; ובחלק קטן מהמקרים נובע הדבר מנזק מוחי סב-לידתי.

תיפקוד - יש להדגיש, שהאיטר משתמש בידו השמאלית באותה מידה של כוח ודיוק כמו מי שאינו איטר שמשתמש בידו הימנית. כך כבר קבעו חז"ל שאיטר יד, שמאל שלו כימין של כל העולם^[47].

פרטי דינים^[48]

כללי

בהלכות רבות נדרש שהביצוע ייעשה ביד ימין דווקא. יש מי שחקר ביסוד ההלכות האלו האם הפסול הוא משום ששמאל פסול, או משום שצריך ימין דווקא^[49].

יש דינים בהם שווה דינו של האיטר לכל אדם, ועליו לקיים את המצווה בימין כל אדם; יש דינים בהם נשתנה דינו בגלל איטרותו, ועליו לקיים את המצווה ביד ההפוכה מכל אדם; יש מצוות שאינו יכול לקיימן כלל בגלל איטרותו; יש דינים בהם חלוקים הפוסקים כיצד ינהג האיטר; ויש דינים אותם יש לבצע בימין, ולא נתפרש בפוסקים מה דינו של איטר.

יש מי שכתב, שבכל מקום שהעניין נוגע להגדרת היד שבה עושים את המצווה, יעשה האיטר ביד שמאל שלו, שהיא כימין של העולם; ואם דנים מצד העקרון שכל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, אין הבדל בין איטר לבין כל אדם, ותמיד צריך לפנות דרך ימין העולם^[50].

יש מי שכתב, שבכל מקום שהמשמעות נוגעת רק ליחיד, הולכים לפיו; ואם הדבר נוגע לשאר אנשים, הולכים לפי הכלל^[51].

יש מי שכתב, שבעניינים שטעמם בגדר 'סוד ה' ליראיו', הולכים לפי ימין ושמאל של העולם, והאיטר שווה לכל אדם^[52].

בענייני אורח חיים

לבישת בגד - יש המקפידים ללבוש את הבגד כך שצד ימין יהיה על צד שמאל^[53]. ובזה לכאורה אין הבדל בין איטר לכל אדם^[54].

נעילת מנעלים - יש לנעול נעל ימנית תחילה^[55]. בזה אף האיטר נוהג כן, כדרך כל העולם^[56].

בקשירת רצועות המנעל יש לקשור שמאל תחילה, לפי שעליה קושרים תפילין^[57]. ביחס לאיטר - יש אומרים, שיקשור בימינו, לפי שעליה הוא קושר את התפילין^[58]; יש אומרים, שיקשור ביד שמאל ככל אדם^[59]; ויש מי שכתב, שכיוון שהדבר הוא במחלוקת, לכן יכול כל איטר לעשות כרצונו^[60].

בנטילת ידים - נוטל הכלי ביד ימין, ונותנו לשמאלו, ושופך על ימין^[61]. דין זה שייך גם בנטילת ידיים שחרית וגם בנטילת ידיים לסעודה^[62]. אף באיטר הולכים אחר ימין של כל אדם^[63].

קינוח הצואה אסור ביד ימין, מפני שהתורה ניתנה בימין, ומפני שקושר בה תפילין^[64], ומפני שמושיטים בה לפה. האיטר יקנח ביד ימינו, שהיא כשמאל כל אדם^[65].

בעניין גזיזת ציפורניים - יש שמשמע מהם שיגזוז של יד שמאל תחילה, ואחר כך של יד ימין^[66]; ויש שכתבו, שיגזוז קודם של ימין^[67]. ולכאורה, מכיוון שהדבר הוא במחלוקת, לכן יכול כל איטר לעשות כרצונו^[68].

תפילין - הלכה למשה מסיני שבעניין שי"ן של תפילין בעור הבתים של ראש שעושים בימין המניח שלשה ראשים, ובשמאלו ארבעה ראשים^[69], אף באיטר הולכים אחר רוב העולם^[70].

סדר הנחת הפרשיות בבתים שבתפילין כפי שנקבע בש"ס ובפוסקים^[71] הוא גם באיטר, שהולכים לפי ימין ושמאל של כל אדם^[72].

תפילין של יד מניח האיטר על יד ימינו, שהיא כשמאל של כל אדם^[73]. ואם הניח על יד שמאלו, אף בדיעבד לא יצא^[74]. ואף שמצד הקבלה יש שכתבו שגם איטר גמור מניח תפילין על יד שמאל, אך הכלל הוא שלא משגיחים על דברי קבלה נגד הפוסקים^[75], ולפיכך אין לצרף שיטה זו אפילו כסניף במצבי מחלוקת^[76].

השולט בשתי ידיו באופן שווה, אין דינו כאיטר, ומניח תפילין על יד שמאלו ככל אדם^[77]. והיינו דווקא אם עושה כל המלאכות בשתי הידיים שווה בשווה, אבל אם קל לו יותר לעשות בשמאל, אף שיכול לעשות אותם גם בימין, לא נקרא שולט בשתי ידיו, והיד הקלה היא ימינו^[78].

העושה מלאכה אחת בימין, ובמלאכות אחרות מעדיף את ידו השמאלית, אך יכול לעשותן גם בימין, אין דינו כאיטר^[79].

מי שעיקר כוחו בימין, אף על פי שמלאכות עדינות הצריכות אצבעות מוכרח לעשותן ביד שמאל, אין דינו כאיטר^[80].

הכותב ביד ימינו, ועושה כל המלאכות האחרות בשמאלו או להיפך - נחלקו הפוסקים בהגדרתו לעניין הנחת תפילין. יש הסבורים, שהולכים לפי רוב מעשיו, ואין הדבר תלוי בכתיבה כלל^[81]; יש הסבורים, שהכל הולך אחר הכתיבה, והיד שבה הוא כותב היא תמיד הימין שלו^[82]; יש הסבורים, שאם כותב בימין, אף שעושה שאר מלאכות בשמאל, יניח תפילין בשמאל כל אדם בשביל הכתיבה, אבל כשכותב בשמאל אינו משנה בשביל הכתיבה, אלא מניח בשמאל כל אדם בשביל שאר המלאכות^[83]; ויש הסבורים, שדינו כשולט בשתי ידיו, ולכן בין שכותב בימין ועושה יתר המלאכות בשמאל, ובין אם המצב הפוך, מניח התפילין בשמאל כל אדם^[84].

מכיוון שרבו הדעות בעניין זה - יש מי שכתב, שבזמן התפילה בבית כנסת יניח התפילין על יד ימינו, ולאחר התפילה יניח בביתו שנית על יד שמאל כל אדם, ויקרא עוד פעם קריאת שמע, ויכוון שבאם לא יצא, אז מכוון לצאת ידי קריאת שמע ותפילין, ואם כבר יצא יהיה כקורא בתורה^[85]. ואמנם יש הסבורים, שבמצבים שונים יש להניח תפילין על שתי ידיו^[86], אלא שיש שכתבו שיניח התפילין-של-יד בבת-אחת על שתי ידיו; יש שכתבו שיניח דווקא בזה אחר זה; ויש שכתבו, שיניח בבית הכנסת באופן אחד, ויחזור ויניח בבית באופן אחר^[87]. ומכל מקום, יש לברך רק בהנחה הראשונה, ולכווין גם על ההנחה השניה, ואין לברך פעם שניה^[88]. ויש מי שכתב, שאף שרבו הדעות בעניין זה לא מצינו שיצריכו איטר חלקי כזה להניח שני זוגות תפילין, שהוא טרחה רבה ולא מסתבר כלל^[89].

איטר-יד העושה כל מלאכתו ביד שמאל, אלא שהרגיל עצמו לכתוב בימין - יש מי שכתב, שכל עוד הכתיבה ביד שמאל נוחה לו יותר, בוודאי דינו כאיטר גמור. ואף אם לאחר שהרגיל עצמו לגמרי, יניח תפילין כשנעשה בר-מצווה ביד שמאל ככל אדם, וכשיגדל, אם ירצה להחמיר על עצמו, יניח תפילין של יד גם על יד ימין. ואף אם בכתב אשורי הוא שולט בשתי ידיו בשווה, מכל מקום אם עיקר כתיבתו היא בכתב לעז, ורגיל לכתוב בשמאל, וגם נוח לו יותר בכך, נכון הדבר שיניח בשמאל שלו, שהיא ימין כל אדם^[90]; ויש מי שכתבו, שבכל מקרה יניח רק על יד ימין של כל אדם^[91].

איטר שהיה רגיל להניח תפילין על ידו הימנית, יכול להרגיל עצמו לעשות מלאכות בימין כדי שיניח תפילין בשמאל ככל אדם^[92].

איטר שנקטעה ידו השמאלית עד המרפק - יש מי שכתב, שמכיוון שעדיין כוחו המקורי ביד השמאלית, אך מאידך מתחזקת והולכת היד הימנית בגלל הקטיעה, לפיכך כל עוד מרגיש את כוחו העיקרי ביד השמאלית, יניח תפילין בברכה בבית הכנסת על ידו הימנית, ויחזור ויניח תפילין בביתו ללא ברכה על היד השמאלית הקטועה בחלקה, ואם במשך הזמן ירגיש שהיד הימנית חזקה יותר, יניח תפילין בברכה בבית הכנסת על היד השמאלית, ויחזור ויניח תפילין בביתו ללא ברכה על היד הימנית^[93]; ויש מי שכתב, שבכל מקרה יניח תפילין על ידו השמאלית הקטועה בלבד^[94].

נוהגים לחלוץ תפילין של ראש ביד שמאל^[95]. אם הוא איטר, הרי הוא חולץ בימינו, כדי שלא יחלוץ התפילין במהירות^[96].

נוהגים להניח תפילין של ראש בשקית-התפילין לצד ימין, ושל יד לצד שמאל^[97]. ולכאורה דין זה נכון גם באיטר, שכן גם הוא חייב להניח של יד תחילה^[98].

קריאת שמע - בזמן קריאת שמע מצווה לאחוז הציצית ביד שמאל כנגד לבו^[99]. ומסתבר שאיטר ינהג ככל העולם, שכן גם אצלו לבו בצד שמאל^[100].

נוהגים ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון של שמע, והכוונה שיד ימין יתן על עיניו^[101]. ואף איטר יתן יד ימין של כל אדם על עיניו^[102].

שמונה עשרה - בתפילת שמונה עשרה מניח ידיו על לבו כשהן כפותות, היינו היד הימנית על היד השמאלית^[103]. ומסתבר שאף האיטר ינהג כך כדרך כל העולם^[104].

לאחר תפילת שמונה עשרה פוסע לאחור ועוקר רגל שמאל תחילה^[105]. ביחס לאיטר - יש מי שכתבו, שעוקר את ימינו תחילה, שהיא שמאל כל אדם^[106]; ויש מי שכתבו, שאין בדין זה חילוק בין איטר לשאינו איטר^[107]. בגמר התפילה פוסע שלוש פסיעות לאחוריו, וכשהוא כורע נותן שלום משמאל עצמו, ואחר כך מימין עצמו^[108]. והטעם, שהמתפלל רואה עצמו כאלו שכינה מול פניו, ושמאל האדם הוא צד ימינו של הקב"ה^[109]. לפי זה נראה שאין להבדיל בין איטר לשאינו איטר^[110].

בנשיאת כפים - צריך הכהן להגביה את ידו הימנית קצת למעלה מן השמאלית^[111], ולא נתבאר הדין בכהן איטר.

בנשיאת כפים, כשמחזירים הכהנים פניהם, לא יחזירו אלא דרך ימין^[112]. גם באיטר הולכים בזה לפי ימין כל העולם^[113].

נפילת אפים בשחרית - נוהגים ליפול על יד ימין, מפני שבשמאל מניח תפילין^[114]. האיטר יפול על שמאלו, מפני שמניח תפילין בימינו^[115].

הוצאה והכנסה של ספר תורה - המוציא ספר תורה יוציאו בזרוע ימין, ונותנו לשליח צבור בימין^[116]. אם המוציא הוא איטר, מוציא בשמאל שהוא ימין שלו^[117]. ביחס לש"ץ איטר - יש מי שכתב, שיחזיקנה בשמאלו, שהיא כימין כל אדם^[118]; ויש מי שכתב, שעדיף שהש"ץ יקח הספר בימינו גם אם הוא איטר, אלא אם כן ידו הימנית חלשה ויש חשש שיפול, שאז יקח בשמאלו^[119]; ויש מי שכתב, שאין לשנות אצל הש"ץ, אלא תמיד תהיה נתינת ספר התורה בימין^[120].

כשמוליכים את ספר התורה מההיכל לבימה, וכשמחזירים אותו מהבימה להיכל, מוליכים אותו דרך ימין, משום כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין^[121]. ולפיכך, אין הבדל בזה בין איטר לבין מי שאינו איטר.

עלייה לתורה וקריאה בתורה - העולה לבימה לקריאת התורה והיורד משם, אם שתי הדרכים שוות, עולה בפתח שהוא לו בדרך ימין, ויורד בפתח שכנגדו, משום כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין^[122]. ולפיכך, אין הבדל בזה בין איטר לבין מי שאינו איטר^[123].

העולה לתורה - יש סבורים, שיברך ברכת התורה כשהספר פתוח, ויהפוך פניו לצד שמאל, שהוא ימינו של הקב"ה^[124]. ומסתבר שהוא-הדין באיטר.

בברכת הנהנים - מצווה לאחוז את הדבר שמברך עליו ביד ימין^[125]. באיטר נחלקו האחרונים אם אוחז בימין כל אדם, או בימינו שהוא שמאל כל אדם^[126].

כוס של ברכת המזון יש לאחוז בימין^[127]. האיטר - יש שכתבו, שיאחז את הכוס ביד שמאלו, שהיא כימין כל אדם^[128]; יש שכתבו, שגם איטר יקח בימין כל אדם^[129]; ויש מי שכתב, שמאחר והדבר שנוי במחלוקת, יכול לעשות כרצונו, אבל טוב שיאחז הכוס ביד ימין^[130].

ואם הוא רב הקהילה, או גדול הציבור, כשהוא מברך בפני רבים בכל מקרה יאחז כוס של ברכה ביד ימין ככל אדם^[131].

שבת - הכותב בשבת חייב מן התורה כשכותב כדרך הכתיבה שלו, ולכן האיטר חייב דווקא אם כתב בשמאלו^[132].

הסיבה בליל הסדר צריכה להיות על שמאלו^[133]. יש הסבורים, שאף איטר מיסב על שמאלו, כדרך רוב בני האדם, שלא יקדים קנה לושט, שהוא בצד ימין^[134]; ויש הסבורים, שהאיטר יסב על ימינו, מפני שהוא זקוק להשתמש ביד שמאלו לאכילה^[135].

תקיעת שופר - נוהגים לתקוע בצד ימין של הפה^[136], לפי שבשמאל התפילין של יד מגינות^[137]. האיטר יתקע בצד שמאלו^[138]. ויש מי שכתבו, שאין הבדל בדין זה בין איטר לאינו איטר^[139].

ארבעת המינים - לוקחים את הלולב בימין, ואת האתרוג בשמאל^[140]. באיטר נחלקו הפוסקים: יש הסבורים, שגם האיטר נוטל כלל אדם, לפי שאין סדר זה אלא משום חשיבות בלבד, ולכן הולכים בזה אחר רוב בני אדם^[141]; ויש הסבורים, שהאיטר יקח את הלולב בשמאלו, ואת האתרוג בימינו^[142]. ואם נטל האיטר להיפך ממה שקבעו הפוסקים - יש מי שכתב, שחוזר ונוטלם בלא ברכה^[143]; ויש מי שכתב, שבדיעבד אין בכך כלום^[144].

ההדס קושרים ללולב מימין והערבה משמאל^[145]. באיטר - יש הסבורים, שיעשה כשאר בני אדם^[146]; ויש מי שסבור, שהאיטר יהפוך סדר הקשירה כימין ושמאל שלו^[147].

בנענועי הלולב יקיף דרך ימין בנענעו^[148], ואין חילוק בדין זה בין איטר לאינו איטר^[149].

ואם הוא רב קהילה, או גדול הציבור, בכל מקרה ינהג בבית הכנסת ככל אדם, היינו יטול הלולב ביד ימינו והאתרוג ביד שמאלו^[150].

הושענא רבה - מנהג כל ישראל להקיף כל ההקפות בהושענא רבה דרך ימין^[151]. הטעם הוא משום כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין. ולפיכך אין הבדל בדין זה בין איטר למי שאינו איטר^[152].

חנוכה - נר חנוכה מצווה להניחו בפתח משמאל, כדי שתהיה מזוזה מימין, ויהא מוקף במצוות^[153]. לא היתה מזוזה לפתחו - יש הסבורים, שמניח הנר בימין הפתח^[154]; ויש הסבורים, שלעולם מדליק בשמאל^[155].

מחלוקת הפוסקים מאיזה צד מתחיל להדליק את נרות חנוכה, ולאיזה צד יפנה בכל לילה, ולא נתבאר אם יש הבדל בין איטר לשאינו איטר^[156].

בענייני יורה דעה

שוחט איטר ישחוט ביד שמאל, שהיא כימין כל אדם^[157].

המזוזה נקבעת בימין הנכנס^[158]. גם האיטר אינו משנה מיקום המזוזה בביתו, ואפילו כל בני הבית איטרים, יקבעו המזוזה כדרך רוב בני האדם^[159].

כתיבת סת"ם - כתיבת ספר תורה, תפילין ומזוזות צריכה להיות בימין^[160]. האיטר צריך לכתוב בשמאלו, שהיא כימין של רוב בני האדם^[161]. יש מי שכתב, שאין ראוי למנות איטר כלל לכתוב סת"ם^[162]; יש מי שכתב, שיחידי סגולה המתנהגים על פי הקבלה, נכון שיחמירו על עצמם שלא יניחו תפילין הנכתבים על ידי סופר איטר^[163], אך חומרה זו היא דווקא בתפילין ולא בספר תורה ובמזוזה^[164]; ויש מי שכתב, שאיטר יכול לכתוב סת"ם אף לכתחילה^[165]. ומכל מקום, אם איטר כתב בימינו - פסול, מפני שאין דרך כתיבה בכך^[166]. אמנם יש מי שמשמע ממנו, שבדיעבד הסת"ם כשרים^[167].

אדם שכותב בשמאל, ושאר מלאכות עושה בימין, או להיפך, לא יכתוב כלל סת"ם^[168].

דרך ארץ - שלושה שהיו הולכים בדרך, הרב באמצע, גדול מימינו, וקטן משמאלו^[169]. בדין זה אין הבדל בין איטר לבין מי שאינו איטר^[170].

בענייני אבן העזר

חתן וכלה - מתחת לחופה מעמידים את הכלה לימין החתן^[171]. בדין זה אין הבדל בין איטר לבין מי שאינו איטר^[172].

נתינת הטבעת של החתן לכלה - נותן בימינו על אצבעה הימנית^[173].

מום באשה - יש מי שהסתפק אם איטרת יד או איטרת רגל נחשב כמום באשה^[174].

גט צריך לכתוב לכתחילה בימינו, והאיטר צריך לכתוב בשמאלו^[175].

נתינת הגט צריך להיות ביד ימין^[176], והאיטר יתן ביד שמאל^[177].

חליצה - יבמה חייבת להתיר הקשר ולחלוץ הסנדל בימינה^[178]. אם היא איטרת, חולצת בשמאלה, שהיא כימין כל אדם^[179], ולא מחמירים שתחלוץ פעמיים^[180].

חליצת הנעל של יבם צריכה להיות מרגלו הימנית. באיטר נחלקו הפוסקים - יש הסבורים, שאף אצלו חולצים מרגל ימין של כל אדם, שלדעתם הקפידה התורה על ימין כל אדם, ולא על ימין שלו^[181]; יש הסבורים, שחולץ מרגל שמאל שהוא ימינו, כדינו בהנחת תפילין^[182]; יש הסבורים, שחולץ משתי רגליו, לפי שהדבר ספק היכן ימין שלו, אם הולכים אחריו או אחרי רוב בני אדם^[183]. ובשיטה זו יש מי שכתב, שתחלוץ בשתי הרגלים בבת אחת^[184], ויש מי שכתב, שתחלוץ בשתיהן בזה אחר זה^[185]; יש הסבורים, שאין האיטר חולץ כלל ועיקר, כשם שכהן פסול לעבודה, מפני שאין לו ימין^[186]; ויש מי שחילק בין איטר מלידה שהוא כשר לחליצה ברגל שמאל, שהיא רגלו הימנית, לבין מי שנעשה איטר, שהוא פסול לחליצה^[187].

באופן עקרוני, איטר רגל הוא כל מי שעוקר ראשונה את רגלו השמאלית^[188]; ויש הסבורים, שאין איטר רגל אלא אם הוא צועד בשמאל וגורר את ימינו אחריה ומעמידה על אותו מקום של השמאל, כך שלעולם אין הימין נמצאת לפני השמאל^[189]. ויש להעיר, שציור זה מתאים לשיתוק חלקי של פלג הגוף הימני, ולא לאיטרות במובן המקובל.

השולט בשתי רגליו אינו איטר^[190]. וכן העוקר רגלו השמאלית תחילה רק בזמן שפונה שמאלה אינו איטר, שדרך בני אדם לעקור הרגל הקרובה לצד שהוא פונה^[191].

יש מי שכתב, בעניין חיילים שהורגלו לעקור תחילה רגל שמאל כדרך אנשי הצבא, אך כל כוחם ברגל ימין, שיחלצו בשתי הרגליים^[192]; יש מי שכתב, שאם הרגיל עצמו, דינו כאיטר מלידה לכל דבר^[193]; יש מי שכתבו, שהרגיל עצמו לא משנה כלל, ונשאר כדינו^[194]; יש מי שכתב, שאם הדבר ברור שהוא ימני, אלא שהורגל על ידי הצבא לעקור תחילה רגל שמאל, יחלוץ ברגל ימין, ורק אם הוא ספק שהורגל על ידי הצבא, יחלוץ בשתי הרגלים^[195]; ויש מי שכתב, שיבדקו אותו בבעיטה בכותל או בעליה במדרגות, ואם מתברר שעדיין רוב כוחו ברגל ימין, יחלוץ בימין של כל אדם^[196].

בדין דייני חליצה - יש מי שכתב, שאיטר איננו פסול כדיין^[197], ויש מי שפקפק בכך^[198].

בעניינים עתידיים

עבודה במקדש - כהן איטר פסול לעבודה במקדש, בין אם הוא איטר יד או איטר רגל^[199]. וטעם הפסול באיטר רגל הוא משום שאין דרך שירות בכך^[200].

יש מי שכתב, שטעם הפסול של כהן איטר הוא משום שהוא אחד ממומי הכהנים^[201]; ויש מי שכתב שהטעם הוא מפני שאין לו ימין, ועבודת הכהן צריכה להיות בימין^[202], שכן עבודות הקרבנות של קבלה הולכה וזריקה פסולות בשמאל^[203].

מצורע - מתן דם על אוזן, יד ורגל של מצורע הוא בצד ימין^[204]. מאחר שבפירוש כתבה תורה 'הימנית', ממילא הדין הוא ימין דווקא, ואפילו באיטר^[205]. ויש מי שכתב, שבמצורע יתן על שני הצדדים^[206].

עליה למזבח וכניסה להר-הבית - חז"ל קבעו כלל, שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין^[207]. על כן, כל העולים למזבח עולים דרך ימין, ומקיפים ויורדים דרך שמאל, חוץ מן העולה לאחד משלשה דברים^[208]. והנה בדיני קרבנות וזריקת הדם, שכשר רק בכהנים, ממילא פסולים האיטרים כמבואר לעיל. אך דין פניה לימין היא גם בהלכות אחרות, ובהם יש לומר שאין הבדל בין איטר לבין מי שאינו איטר^[209].

כל הנכנסים להר הבית נכנסים דרך ימין, ואפילו אם אותו מקום שהוא צריך לילך לשם, אם הוא פונה לשמאלו יהיה קרוב אליו, אינו רשאי לפנות לשמאלו, אלא יפנה דרך ימין^[210], והוא-הדין באיטר.

רציעת אוזן העבד צריכה להיות בימין כל אדם, גם בעבד איטר^[211].

הערות שוליים