אב (בנאמנות)

הגדרה

האב נאמן לאסור לנישואין את בנו ואת בתו {{{1}}}.

דוגמא לנאמנות על בנו: נאמן אדם לומר זה בני בכור, ממזר, או חלל {{{1}}}. כן נאמן בזה גם על בתו {{{1}}}.

דוגמא לנאמנות על בתו: נאמן לומר שקידש את בתו {{{1}}}.

נקרא גם יכיר (לגבי בנו).

מקור וטעם

מקורו מפסוקים:

א) לפסול את בנו נלמד מהפסוק "כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שניים" {{{1}}}, ודורשים "יכיר" - ללמד שנאמן לפוסלו {{{1}}}.

ב) לומר שקידש את בתו - נלמד מהפסוק {{{1}}} "את ביתי נתתי לאיש הזה" {{{1}}}.

בדינים שונים

לנפשות, דהיינו לעניין להרוג את מי שבא על בתו, לא נאמן {{{1}}}.

פרטי הדין

נאמן לומר "אין לי בנים", אך אינו נאמן לומר "יש לי בנים ואיני יודע מי הם" {{{1}}}.

וכן נאמן לומר "היה לי בן בכור ומת" {{{1}}}.

אמתלא להתיר את בתו לאחר שאסרה - חכמי פרובינציא כתבו שלא תועיל להתירה, ויש שהתירו {{{1}}}.

חוזק

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה.

עדים - אב אינו מועיל נגדם {{{1}}}.

הוחזק אח אחר כבכור, נאמן גם במקרה זה {{{1}}}.

גדלות

נאמנות האב על גדלות בנו - אב נאמן לומר שבנו בן י"ג שנה ובתו בת י"ב שנה.

בדיני נדרים - שנדריהם, חרמיהם, הקדשותיהם וערכיהם מועילים.

אך למכות ועונשים אינו נאמן {{{1}}}.

בטעמה נחלקו הראשונים:

א) מדין אב ("יכיר") {{{1}}}.

ב) או מדין עד אחד נאמן באיסורין {{{1}}}.