הר חרמון

הר חרמון הוא ההר הגבוה ביותר במדינת ישראל. הרכסים של הר החרמון מחולקים בין לבנון, סוריה וישראל. פסגת ההר, על הגבול בין סוריה ולבנון היא בגובה 2,814 מטרים מעל פני הים ונמצאת כ- 14 ק"מ מגבול מדינת ישראל. הפיסגה הגבוהה ביותר שבתחומי ישראלהיא 2,236 מטרים מעל פני הים, והיא ממערב לאתר רכבל העליון.

מקורו של השם

בספר דברים, כאשר משה רבינו מסכם את המסע שך ארבים שנה במדבר סיני הוא מתאר את כיבוש עבר הירדן: " וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא, אֶת-הָאָרֶץ, מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן, עַד הַר חֶרְמוֹן. צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן, שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי, יִקְרְאוּ-לוֹ שְׂנִיר (ג',ח'ט'). תורת חיים בהוצאת מוסד הרב קוק מביא את הפירושים הבאים על הפסוק:

• רש"י שואל מדוע להר אחד יש ארבע שמות והוא משיב:"להגיד שבח ארץ ישראל שהיו ארבע מלכויות מתפארות בכך, זו אומרת על שמי יקרא, וזו אומרת על שמי יקרא". הוא מוסיף גם הסבר לשוני: "שניר" הוא שלג בלשון אשכנז ולשון כנען. קביעתו האחרונה מתבססת על תרגום אונקלוס, לפיה: "ואמוראי קרן ליה טור טלגא (הר השלג)" - היא שניר.
• הרמב"ן מבאר כי דברי רש"י הם מדברי אגדה. הוא מפרש כך : הצידונים אומרים כי ההר הוא מגן עליהם מקדימה ולכן הוא כמו "שריון" , האמורי, הגר בהר, קורא אותו "שניר" שפרושו שלג ומפני הקרירות יכנה אותו "חרם" - 'חרמון ושם ההר "שיאון" טעמו מראש ההר - השיא שלו.

הרמ"בן מתיחס גם לעובדה שלהר יש פסגות אחדות. בשיר השירים כתוב :"אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי; תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים" (ד',ח'). מכאן להר שני שמות: שניר וחרמון - אולי לכל פיסגה שם אחר. בדברי הימים א' יש להר אפילו שלוש שמות, כאמור:"וּבְנֵי, חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, יָשְׁבוּ, בָּאָרֶץ; מִבָּשָׁן עַד-בַּעַל חֶרְמוֹן, וּשְׂנִיר וְהַר-חֶרְמוֹן--הֵמָּה רָבוּ (ה',כ"ג): בעל חרמון, שניר והר חרמון.

תאור הפסגה

זאב וילנאי, חוקר ארץ ישראל]] בספרו מדריך ארץ ישראל משנת 1941 , כותב כי "בנקודה הגבוהה ביותר של החרמון יש סלע גדול המציין את השיאון ועליו מוטות עץ לצרכי המודדים, סביבו אבני גזית של שרידי מקדש קדום. כשלושים צעד מזרחה מהפסגה מערה קטנה חצובה בסלע, בנקיקי השיאון שכבות שלג מקורח. ועד לפני שנים אחדות נהגו להוביל מכאן קרח אל צפת, צור,צידון ודמשק לצרכי התושבים ולתעשיית הגלידה.

הצמחיה במרומי השיאון היא אלפינית טיפוסית, שיחים קטנים וסבובכים הדומים לקיפודים רובצים על האדמה".

במרומי החרמון נמצאה כתובת בשפה היוונית ובה נכתב: "בצווי אלוה הנורא והקדוש: אותם הנשבעים כאן ! התיארוך של הכתובת הוא מהמאה ה-3 לפנה"ס - המאה ה-4 לפנה"ס. הכתובת נמצאת ב"המוזיאון הבריטי". מניחים כי הכתובת נחרטה לרגל טקס שנערך על הפסגה.

צבי אילן, חוקר ארץ ישראל, סייר בשיא החרמון, ב-19 יוני 1974, בטרם נמסר לכוח משקיפי החירום של האו"ם. הוא מספר על מבנה שיא החרמון, על המקדש שהיה מצוי בו ועל המערה.

הפיסגה כוללת שלושה שיאים שאין בינהם הבדלי גבהים ניכרים.בין השיאים יש העמק הנקרא "אל-דר".

• מהשיא הצפון-מערבי יש תצפית לבקעת הלבנון, הרי הלבנון עד הים התיכון.
• מהשיא הצפוני מזרחי - תצפית לעבר קַ‏טָ‏נַה‏ ודמשק וכן לעבר הבשן הגולן, הגלעד והגליל.
• מהפיסגה (2814) - תצפית היקפית.

הוא חיפש את שרידי המקדש אשר קפטן צ'ארלס וורן מה"הקרן לחקר ארץ ישראל" כתב עליהם בביקור בשנת 1869. ואכן, המקדש הנמצא מדרום-מזרח לצוק הוא בעל המימדים הבאים: 11 מטר על 10 מטר. הבנייה היא מאבני גזית גדולות. בכמה מהן אפשר להבחין בסימני בסיתות. על האבנים יש נקבים, אולי כדי שיהיה קל לשאת אותן.

כוך קטן דמוי מערה מצוי בצד המזרחי של הצוק ועליו כתובת ערבית משת 1934. על ההר הוא מצא חרסים מהתקופה ההתקופה ההלניסטית בארץ ישראל וההתקופה הביזנטית בארץ ישראל. נמצאו גם מעט חרסים אחדים מתקופת הברזל היא התקופה שבה נכבשה ארץ ישראל על ידי יהושע בן נון.

ביום הביקור, בחודש יוני, היו בפסגה, כבר מגובה 2,000 מטר גושי קרח גדולים בהר, בדרך כלל בשקעים ובצד מזרח.

גם הוא מתאר את המבט מהפיסגה. עליה שלושה שיאים שאין בינהם הבדלי גבהים ניכרים. בין השיאים קיים עמק הנקרא "אל-דר".

• מהשיא הצפון-מערבי יש תצפית לבקעת הלבנון, הרי הלבנון עד הים התיכון. * מהשיא הצפון-מערבי יש תצפית לבקעת הלבנון, הרי הלבנון עד הים התיכון.
• מהשיא הצפוני מזרחי - תצפית לעבר קַ‏טָ‏נַה‏ ודמשק וכן לעבר הבשן הגולן, הגלעד והגליל.

לקריאה נוספת

• צבי אילן, ארץ הגולן – מדריך למסייר ולמטייל, הוצאת עם עובד, 1968, הוצאה מורחבת 1977