אגב: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרה

כאשר קונה קרקע, קונה עימה גם מטלטלין (הסוגיא בקידושין כו. והלאה, בסוגיא זו האריך ספר המקנה א).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק (דברי הימים ב כא-ג) "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה" (קידושין כו.).

ונחלקו המפרשים האם הוא רק מדרבנן (תוס' רא"ש ורשב"א בבא קמא יב., רא"ש בבא קמא צו, וכן כתב שער המלך מכירה פרק כב בשם רובא דרבוותא) והפסוק הוא רק אסמכתא (תוס' בבא קמא יב. ד"ה מנא), או שהוא מדאורייתא (תוס' קידושין ה., ריטב"א קידושין כז:, וספר המקנה א-ז דן במחלוקת זו, ושם א-ח הביא אחת עשר מקורות לשיטות שסוברות שמדאורייתא).

הנכס

הנכסים הנקנים הם:

מטלטלין (קידושין כו.).

שטר חוב נחלקו הראשונים אם נקנה באגב (שו"ע חו"מ ו-י: נקנה, רמ"א שם בשם ר"ח ורא"ש: לא נקנה, והרמ"א חו"מ רמח-כו הביא מחלוקת בזה. דן בזה ספר המקנה א-יא ד"ה אם, ו-ב).

מלווה על פה נחלקו המפרשים האם נקנה באגב (ספר המקנה א-יא ד"ה אם).

קרקע אינה נקנית באגב (אגב קרקע אחרת), כגון קרקע הסמוכה לתהום ועל גבה קרקע עליונה (תוס' ורשב"א בבא קמא יב., וכן כתב שו"ת הרשב"א תתקנד, והוסיף שלא שייך בזה צבורין, שלא כתוס' הנ"ל שהביאו את הדוגמא של קרקע הסמוכה לתהום שהוא מעין צבורין, דן בזה ספר המקנה א-ו), כי הפסוק "ויתן להם" מדבר רק על מטלטלין (רשב"א בבא קמא שם).

מטבע נקנה באגב (קידושין כו: ורש"י ד"ה לדמי, גידולי תרומה שער נא ח"ג).

גט נחלקו הראשונים האם הבעל יכול להקנותו לאשה בקניין אגב ותתגרש בו: לרש"י הגט נקנה ומתגרשת (גיטין עז: ד"ה ה"ז חזקה - אפשר לקנות בקניין אגב), ולר"ן לא, דבעינן "ונתן בידה" (אך בקניין חצר יכולה לקנותו ולהתגרש) (גיטין לט: בדפי הרי"ף סוף ד"ה והא. וספר המקנה א-ד (ד"ה וכתב) הביא את מחלוקתם)^[1].

טובת הנאה (זכותו של הבעלים לתת מתנות כהונה עניים ומעשרות לכל מי שירצה) לדעה שהיא ממון, חידש השיטה מקובצת שיכול להקנותה רק בכסף אך לא באגב ובחליפין. וביאר ר' שמואל שהטובת הנאה אינה בעין, ואגב וחליפין מועילים רק בדבר שהוא בעין (כמו שמצינו שחליפין לא מועילים במטבע כי אין בו ממש, ושאלה ושכירות לתוס' לא נקנים בחליפין, וכן דנים האם אותיות נקנות באגב) (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קעט (אות קפו)).

פרטי הדין

באופן הקניין חקרו ראשי הישיבות בין שלושה צדדים (שני הצדדים הראשונים הם הידועים יותר):

א) המטלטלין לא צריכים קניין (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"ב עמוד נו: לא צריכים מעשה קניין אלא רק דעת).

ב) הקניין על הקרקע מועיל גם למטלטלין (ר' חיים מטעלז בבא מציעא יא עמוד קלא (ד"ה אמנם) ופרי משה קניינים יא-א חקרו בין שתי האפשרויות הנ"ל. והפרי משה שם בסעיף ט חידש ששני הצדדים נכונים יחד).

ג) הוא מעשה קניין חדש, שחלות קניית הקרקע (לא המעשה קניין עליה אלא זה שהקרקע נעשית קנויה לו) היא המעשה קניין למטלטלין (תורת הקניינים ח"ב עמוד רג חקר האם הקניין על הקרקע מועיל גם להם, או שקניית הקרקע היא המעשה קניין להם. והאבן האזל (מכירה ג-יא ד"ה ונראה) חקר האם הטפילה היא בדין הקניין או בעצם המטלטלין).

האדם המחיל את הקניין (המקנה או הקונה) - שיעורי ר' שמואל (בבא מציעא ח"א עמוד קפג) חוקר לגבי קניין אגב האם המקנה מחיל או הקונה, והקהילות יעקב (קידושין כו ד"ה ובעיקר) כתב שהמקנה הוא המחיל^[2].

דעת - אגב צריך דעת, ככל הקניינים (קצוה"ח ערה-א ד"ה ומה).

השוכר קרקע לא יכול לקנות עימה מטלטלין בקניין אגב, משום שהטפל (המטלטלין, שרוצה לקנותם) לא יהיה עדיף מהעיקר (הקרקע, שרק שוכר אותה) (מהרי"ט חו"מ פג, וספר המקנה א-ג הביאו והביא ראיות לדבריו).

זמנים שונים - יש מי שחקר האם יכול להקנות את הקרקע לאחר ל' יום ואת המטלטלין עכשיו, וכן להיפך - האם יכול להקנות את הקרקע עכשיו ואת המטלטלין לאחר ל' יום (ספר המקנה א-יא ד"ה קה"י. גרש"ש נדרים כב ד"ה וכן נראה: אפשר להקנות קרקע עכשיו ומטלטלין לאחר ל' יום).

דבר שלא בא לעולם - חידש השער המלך שאפילו לרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, בקניין אגב מודה שאי אפשר להקנות דבר שלא בא לעולם, כי צריך להיות דומיא ד"ויתן להם אביהם", שהקנה להם כסף וזהב שיש לו עכשיו (מכירה פרק כב, הובא בספר המקנה א-יא ד"ה שעה"מ).

חוזק

בחוזק הקניין כתבו התוס' (בבא בתרא עז: ד"ה נקנה) שהוא כמסירה גמורה, ונחשב כמסירה משיכה והגבהה. והגידולי תרומה (שער נא ח"ג) כתב שיש מעלה לקניין אגב יותר מקניין חליפין - שקונה מטבע, אך יש מעלה לחליפין על קניין אגב - שקונה קרקע. וביאר שכל קניין קונה את הדברים ששייכים בו, ואין להוכיח מקניין אחד על חבירו.

המקנה

שכיב מרע, הרשב"א (בשו"ת תתפב) והסמ"ע (חו"מ רנ-נד) כתבו שאינו יכול להקנות באגב. אך השדי חמד (ח"א עמוד 43 ד"ה אגב אי מהני בש"מ) הוכיח מרש"י (קידושין כו: ד"ה ואמרי) שיכול, וכן ספר מזל שעה (דף פב., הובא בשדי חמד שם) הביא ירושלמי (קידושין פרק א) שיכול.

הפקר (לקנות נכס מופקר) - לחלק מהאחרונים נקנה בקניין אגב, אע"פ שאין בו דעת אחרת מקנה (קצוה"ח ערה-א, באר יצחק ג, וכן דייק ספר המקנה א-ה (סוף ד"ה ב"ק) מהתומים ו-טו). אך הרבה אחרונים חולקים על כך וכתבו שאינו נקנה (נתיבות המשפט ערה-א ורב-ב, נודע ביהודה מהדורא תנינא או"ח סג, אור שמח זכייה ב-א, בית הלוי ח"ג מו, קהילות יעקב קידושין כו ד"ה ובעיקר) ובטעם לזה ביאר הנתיבות המשפט (שם) שמקורו של אגב מהפסוק "ויתן להם אביהם מתנות" ושם היתה דעת אחרת מקנה, ואין ללמוד מכך לקניית הפקר שבה אין דעת אחרת. והקהילות יעקב (שם) כתב טעם נוסף, שאת קניין אגב מחיל המקנה ולא הקונה^[3], ולכן בהפקר - שאין מקנה - לא שייך קניין זה.

הקונה

גוי, נחלקו האחרונים האם הוא קונה באגב (דן בזה ספר המקנה א-ט):

א) התומים (קכג-יב) סובר שאינו מועיל, משום ש"ויתן להם אביהם וגו'" נאמר רק בישראל.

ב) הקצוה"ח (קצד-ג) סובר שלדעות שאגב מדרבנן אינו מועיל בגוי, כי לא תקנו לגוי.

ג) השדי חמד (מערכת חמץ ומצה ט-ל) סובר שגוי כן קונה באגב^[4].

ראה גם

חצר

הערות שוליים