|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| ==הגדרה==
| | פדיון דבר שנמכר, על ידי חלוקת סכום דמי המכר למניין השנים - או למניין כל זמן אחר - שהדבר נמכר, ומנכים מן הדמים את דמי הזמן שהדבר היה ברשות הקונה, ואת שאר הדמים שנותרו מחזירים לקונה. |
| '''[[עבד עברי]] משלם לאדון תמורת מספר השנים שנשארו לו לעבוד''' {{מקור|(הוזכר בקידושין יד: ורש"י ד"ה ובגרעון כסף, הסוגיא בקידושין כ.)}}'''.'''
| |
|
| |
|
| ==מקור וטעם==
| | לדוגמא: עבד עברי שהשיגה ידו לפדות את עצמו, מחלקים את סכום דמי ממכרו למניין השנים שנמכר, וגורע מן הכסף את דמי השנים שעבד, ומחזיר לאדונו את השאר ויוצא לחירות. |
| '''במהותו''' יש שלוש אפשרויות {{מקור|(שתי האפשרויות הראשונות הן הידועות יותר)}}:
| |
| @ קונה את עצמו מרבו (קניין לעצמו).
| |
| @ מתחילה היה קנוי לרבו רק עד הזמן שיפרע לו את הכסף (פירעון) {{מקור|(חקרו בין שתי האפשרויות הללו: גר"ש שקאפ קידושין ד ד"ה והנה בלא"ה. חידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד קה. קונטרסי שיעורים קידושין ב: מחלוקת רמב"ן ורשב"א, ובדעת הרמב"ם מחלק בין נמכר לישראל (קניין) לנמכר לעכו"ם (פירעון))}}.
| |
| @ הקונטרסי שיעורים {{מקור|(קידושין טו-ח)}} חידש שהוא חזרה מהקניין שרבו קנאו לעבד, ואינו קניין שמקנה את העבד לעצמו משום שעבד עברי אינו שייך לאדונו ממש כשאר חפצים<ref>בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref>.
| |
|
| |
|
| ==הנכס==
| |
| '''הנכסים הנקנים הם''' עבד עברי לעצמו.
| |
|
| |
|
| '''באמה עבריה''' נחלקו המפרשים בשתי שאלות - האם אביה יכול לפדותה, והאם היא יכולה לפדות את עצמה:
| | [[קטגוריה:תורנית מרוכזת]] |
| @ האב - לרוב הראשונים והאחרונים האב יכול לפדותה (ואינו כשאר קרובים שלהלכה עבד עברי לא נגאל בהם {{מקור|(קידושין טו:)}}), אך למנחת חינוך ולרבנו גרשום האב לא יכול לפדותה (אלא הוא כשאר קרובים) {{מקור|(מנחת נתן קידושין ד)}}.
| |
| @ האמה עצמה - לרוב המפרשים האמה יכולה לפדות את עצמה, אך האור שמח מדייק מהרמב"ם שהיא יכולה לפדות את עצמה רק אם מת האב, או שאינו כאן {{מקור|(מנחת נתן שם)}}.
| |
| | |
| ==פרטי הדין==
| |
| '''באופן הקניין''' חקרו האם משלם את דמי ימי העבדות שעדיין לא עבד, או שמסלק את דמי המכירה (ולכן מועיל דווקא כאשר נקנה בכסף) {{מקור|(חידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד קסב בדעת המהרי"ט: סילוק דמי המכירה)}}.
| |
| | |
| '''בעל כורחו''' - לרוב הראשונים והאחרונים הגרעון מועיל גם בעל כורחו של האדון, ובטעם לזה ביאר המנחת נתן {{מקור|(קידושין יא)}} שגרעון כסף הוא כשאר יציאות (כגון שש שנים ויובל) שאינן תלויות בדעתו של האדון. אולם ספר המקנה {{מקור|(על קידושין טז: ד"ה ר"מ אומר, הביאו המנחת נתן שם)}} כתב בדעת רבי מאיר שגרעון כסף באמה עבריה הוא רק מדעת האדון.
| |
| | |
| | |
| ==הערות שוליים==
| |
| <references />
| |
| | |
| [[קטגוריה:דיני ממונות]]
| |
| [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | |
פדיון דבר שנמכר, על ידי חלוקת סכום דמי המכר למניין השנים - או למניין כל זמן אחר - שהדבר נמכר, ומנכים מן הדמים את דמי הזמן שהדבר היה ברשות הקונה, ואת שאר הדמים שנותרו מחזירים לקונה.
לדוגמא: עבד עברי שהשיגה ידו לפדות את עצמו, מחלקים את סכום דמי ממכרו למניין השנים שנמכר, וגורע מן הכסף את דמי השנים שעבד, ומחזיר לאדונו את השאר ויוצא לחירות.