רבי יצחק בן אליקים: הבדלים בין גרסאות בדף

מראשוני אשכנז. על חייו ידוע אך מעט: פרט לשם אביו, גם ידוע כי נולד במאה השלוש עשרה, כי חי בעיר שטראובינג (שבגרמניה), כי שימש אב בית דין, כי הכיר את ספר אביאסף ואת ספר אור זרוע, כי רבו היה רבי מאיר מרוטנבורג, וכי תלמידו היה רבי יעקב יששכר בן שלום. מתשובותיו בהלכה – שרדו רק בודדות: ארבע מהן – פורסמו במאה השש-עשרה בשו"ת הרשב"א, וארבע אחרות – פורסמו בשנת התשע"ב ע"י פרופסור שמחה עמנואל.

מקום מגוריו

רבי יצחק בן אליקים חי בעיר שטרַוּבּינג (שבחבל באואריה תחתית, בדרום גרמניה). לפי המסורת הבאוארית, העיר נקראת על שמו של שטרוּפּינגָא – ראש-שבט מקומי, ואכן בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ("ספר שערי תשובות", דפוס ברלין תרנ"א, עמוד 291, סי' שסד) מצויין כי עירו של רבי יצחק [בן אליקים] היא "שטרובינגא”, וכיו"ב – גם במקום אחר בכתב היד שממנו (או מִשֶכּמוֹתוֹ) נדפס הספר הנ"ל (בתשובה שהודפסה שם עמוד 286 סי' שמב) – מצויין (כפי שהעיר פרופסור שמחה עמנואל ב"תשובות מהר"ם מרוטנבורג וחבריו" עמ' 129) כי עירו של רבי יצחק [בן אליקים] היא "ש[ט]רובינגא" (בעוד שהשמטת ה-ט' בכתב היד נגרמה מן הסתם רק מתוך טעות; בדפוס ברלין עצמו שם – נדפס בטעות: שמבינצא). הסיומת "ינג" של שמות-מקומות בניב הבאוארי, היא קיצור של "ינגן" – המשמשת תדיר בגרמנית כסיומת של שמות מקומות, ואכן העיר נקראה בגרמנית עתיקה גם: שטרַוּבּינגן (כמתועד למשל במקור משנת 1552, וכן במקור משנת 1784), ואכן בשו"ת בעלי התוספות (סי' קטז) מצויין כי עירו של רבי יצחק בן אליקים היא "שטרובינגן"; אמנם, בדפוס של שו"ת רשב"א (ח"ב ראש סי' כז) היא נקראת "שטרוביטן”, אך זאת מן הסתם עקב שגיאת פענוח של כתב היד – אשר בו אל-נכון היה כתוב "שטרובינגן”.

משפחתו

ידוע רק שמו של אביו: רבי אליקים. לפחות חלק מתשובותיו של רבי יצחק בן אליקים נכתבו רק אחרי מות אביו. על תשובותיו של רבי יצחק בן אליקים – הוא נהג לחתום: יב"א מכל"ו (יצחק, בן אליקים מנוחתו כבוד לעולם ועד), או: יבהר"א (יצחק בן הרב רבי אליקים), או אף במפורש: יצחק בן הרב רבי אליקים מכל"ו.

רבו

רבי יצחק בן אליקים היה תלמידו של מהר"ם מרוטנבורג, ומכנהו ("תשובות מהר"ם מרוטנבורג וחבריו", סי' תמא סעיף ד): "מורי...הקדוש" (בלשון יחיד, המעידה אפוא שאין זו לשון כבוד בעלמא), בעוד שמהר"ם מרוטנבורג עצמו (ב"ספר שערי תשובות" שלו, דפוס ברלין תרנ"א, עמוד 291, סי' שסד) מכנה את רבי יצחק בן אליקים (בלשון רבים דרך כבוד): "חברנו".

תלמידו

רבי יצחק בן אליקים היה רבו של רבי יעקב יששכר בן שלום, אשר (בשו"ת רשב"א ח"א סי' שפו) מכנה את רבי יצחק בן אליקים: "מורי" (בלשון יחיד, המעידה אפוא שאין זו לשון כבוד בעלמא), בעוד שרבי יצחק בן אליקים עצמו – ראה בתלמידו הנ"ל – חבר, ואף מכנהו שם (בלשון רבים דרך כבוד): "מורנו".

תפקידו הציבורי

רבי יצחק בן אליקים היה אב בית דין, כשקיבל עדות מפי "הישיש הח"ר [=החכם רבי] פינחס בן הח"ר יהודה, והישיש הח"ר צדוק בן רבי שלמה, ורבי יוסף בן רבי יעקב", שהעידו לטובת כשרות היוחסין של משפחת דוד ועזריאל בני רבי משה (שו"ת רשב"א ח"א סי' שפו).

מקורות הלימוד שלו

בתשובותיו הוא מביא – לא רק מהתלמוד ומדברי רבו רבי מאיר מרוטנבורג – אלא גם מדברי: רש"י, רשב"ם, ר"י, ספר אביאסף, ספר אור זרוע, ואף מחידושי הרשב"א לתלמוד. כמו כן הוא מביא מדברי "רבי חזקיה בפסקיו", ומדברי "רבינו יעקב בן רבינו יצחק סגן לויה".

פסקיו

בשלוש תשובות שלו, שהובאו בשו"ת רשב"א (ח"ב סי' כז-כט) ובשו"ת בעלי התוספות (סי' קטז), פוסק רבי יצחק בן אליקים (באורח מהפכני – ובניגוד לסטנדרט הקלאסי המקובל בהלכה) כי: האיש החי הנו קודם – לאחים של האם (אף הגרושה) של בניו/בנותיו (ובמקרים מסויימים אף של אחָיו-מאביו) – בירושתה; מבין שאר פסקיו של רבי יצחק בן אליקים, הפסק הנ"ל הוא היחיד שהשפיע – דידקטית – על איזשהו חלק ממבנה הקודקס ההילכתי שהתקבל בעם ישראל, שכן כשהגיעו שלוש התשובות הנ"ל לידיו של רשב"א, הוא טרח – לא רק לצטטן (בשו"ת שלו שם) – אלא אף לכתוב כנגדן פסק הפוך (שם סי' לא, ושם ח"א סי' תשכו), שהובא במגיד משנה (נחלות א יג), שדבריו צוטטו בבית יוסף (ח"מ רעו ד"ה אין) והתקבלו אפוא קונצנזואלית להלכה. תשובה רביעית קצרה של רבי יצחק בן אליקים – אשר הובאה בשו"ת רשב"א (ח"א סי' שפו), מכשירה ליוחסין את משפחת דוד ועזריאל בני רבי משה, ואוסרת בחרם ושמתא – כל הוצאת לעז על משפחה זו. פרט לתשובות הנ"ל, הוא כתב לפחות עוד ארבע תשובות (השניה שבהן משיבה לחמש שאלות שונות של אותו שואל), אשר (הוכנסו לכת"י של קובץ גדול יותר המכיל גם תשובות של מהר"ם מרוטנבורג ושל חבריו-תלמידיו עם ליקוטים מספר אור זרוע, ואשר) התפרסמו לראשונה – בראשית שבט התשע"ב – בספרו של פרופסור שמחה עמנואל: "תשובות מהר"ם מרוטנבורג וחבריו" (סי' תמ-תמב וסי' תמג סע' ג, עמ': 841-849, 851-852). בתשובה הראשונה מהארבע הללו (סי' תמ שם), פסק כי מסוֹר [=מלשין] חייב בדינא דגרמי. בתשובה השניה (סי' תמא שם), פסק (על חמש שאלותיו של השואל) כי: א. אשה שאמרה לבעלה טמאה אני לך כל ימי חיי – ואח"כ טבלה ואמרה שהיא טהורה – נאמנת; ב. הקונה זכות מהקהל - רשאי לזכותה לאחר; ג. אדם שבידיו הופקדו נכסי מי שמסרב לקיים בהם את פסק ביה"ד אודותיהם – חייב על פשיעתו בהם; ד. התובע יכול לכוף את הנתבע לדון בבית הוועד; ה. רק בני העיר – ולא הגבאי – רשאים לשנות (לדבר מצוה אחר) את יעוד הצדקה שניתנה ע"י מי שייעד אותה לנערים יתומים. בתשובה השלישית (סי' תמב שם), פסק כי זכאות המצרן (על פי דין בר מצרא) אינה חלה על קרקע שרק מושכנה (ולא נמכרה) לשכנו של המצרן. בתשובה הרביעית (סי' תמג שם סע' ג), פסק כי בי"ד הבקי בשומא – רשאי לחלק נכס שבו שותפים גדולים וקטנים, כשלא שייך בו דין גוד או אגוד – ויגרם הפסד אם הנכס לא יחולק.

מקורות ביוגרפיים מסופקים

• מהר"ם מרוטנבורג הזכיר בשו"ת שלו: שלוש פעמים – את מו' ה"ר (וכן: מהר"ר) אליקים הכהן, פעמיים – את ר' אליקים בר' יוסף (חמיו של ראבי"ה), ופעם אחת – את מר אליקים הלוי. מן הסתם שבכמה מהאיזכורים הנ"ל מדובר באותו אדם, ואין זה אפוא מן הנמנע שהוא-הוא אביו של רבי יצחק [בן אליקים] – המוזכר אף הוא (פעמיים) בשו"ת הנ"ל.
• בקטלוג-מחלקת-כתבי-היד שבספריה הלאומית שבירושלים מצויין כי – כתב היד שממנו נדפסו (בשנת התשע"ב) ארבע תשובות של רבי יצחק בן אליקים (בן המאה ה-13) – הוא מהמאה ה-15, שממנה יש במחלקה זו עוד שלושה כתבי יד (בכת"י אשכנזי) הראויים לציון: הראשון (מיקרופילם MSS-D 565) הוא "עדות בית הדין על מינדל, אלמנת יצחק בן אליקים, שנשבעה לפניהם כדי לפרוע כתובתה" (הרכב ביה"ד: יצחק בן אביעזרי זלה"ה, משה בן יהושע שלי"ט, שלמה בן יחזקאל שלי"ט); על שני כתבי היד הנוספים (מיקרופילם F 16437, ומיקרופילם F 30744) חותם מי שרכש אותם: יצחק בר אליקים.

לקריאה נוספת

פרופסור שמחה עמנואל: "תשובות מהר"ם מרוטנבורג וחבריו" (עמ': 128-130, 841-849, 851-852); ירושלים, האיגוד העולמי למדעי היהדות; שבט התשע"ב.