פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה רא ו: הבדלים בין גרסאות בדף
סיכום הפוסקים העוסקים בסעיף |
פירוט וביאור |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
סעיף ו - טבילה בכלים | סעיף ו - טבילה בכלים | ||
[[קטגוריה:יורה דעה (פרשני)]] | |||
המשנה במקוואות (ד, ה) אומרת שאם קבע שוקת בסלע והיא כלי, גם אם יש בתוכה כמות מים מספיקה המקווה פסול. | |||
לפסול מקווה בתוך כלי הובאו שתי מקורות. ב[[תורת כהנים]] הובא לימוד שמקווה בתוך ספינה אינו כשר כי נאמר 'מעיין', מה מעיין שעיקרו בקרקע אף מקווה שעיקרו בקרקע. ה[[מרדכי]] בשם ר"י הביא לימוד נוסף מהפסוק "וכל משקה אשר יתן בכלי יטמא", מים בכלים מקבלים טומאה ובמקווה אינם מקבלים טומאה, וממילא אין טובלים בכלי. | |||
לפסול מקווה בתוך כלי הובאו שתי מקורות. | |||
[[תוס']] ו[[רא"ש]]: מקווה בכלי פסול מהתורה, והוא איסור עצמי ללא קשר לפסול מים שאובים. | [[תוס']] ו[[רא"ש]]: מקווה בכלי פסול מהתורה, והוא איסור עצמי ללא קשר לפסול מים שאובים. | ||
| שורה 15: | שורה 17: | ||
⦿ טבילה בכלי שקבעו ולבסוף חקקו | ⦿ טבילה בכלי שקבעו ולבסוף חקקו | ||
בב"ב (סה, ב) מובא שאם חקקו צינור ואז קבעו אותו הוא פוסל את המקווה, אך אם קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל. הגמרא שם דנה מיהו התנא שסובר כך ומסיקה שזוהי דעת רבנן, והם הקלו בדינים דרבנן בכלי שקבעו ולבסוף חקקו. אם חקקו ולבסוף קבעו לא התירו אפילו בדינים דרבנן, כי כבר חל על הצינור שם כלי בתלוש. | בב"ב (סה, ב) מובא שאם חקקו צינור ואז קבעו אותו הוא פוסל את המקווה, אך אם קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל. הכוונה לצינור שהיה תלוש, ואח"כ חקקו באמצעו גומות קטנות, כדי לאגור בתוכן אבנים קטנות ולכלוך שלא ימשיכו לזרום עם המים. חקיקה זו הופכת את הצינור לבעל תורת כלי, ולכן כל מים שזורמים דרכו מוגדרים כמים שאובים, שאינם כשרים למקווה. גם אם לאחר החקיקה חיבר את הצינור לקרקע, הדבר אינו מועיל – ברגע שהצינור קיבל תורת כלי כשהיה תלוש, שוב לא מועילה התקבעותו לקרקע לבטל ממנו את שם הכלי. לעומת זאת, אם סדר הפעולות הפוך – קודם חיבר את הצינור לקרקע, ורק לאחר מכן חקק בו גומות – אין בכך כדי להחשיבו לכלי, ובמקרה כזה, נחשב הדבר כאילו חקק חריץ בתוך הקרקע עצמה, ואינו פוסל את המים. | ||
הגמרא שם דנה מיהו התנא שסובר כך ומסיקה שזוהי דעת רבנן, והם הקלו בדינים דרבנן בכלי שקבעו ולבסוף חקקו. אם חקקו ולבסוף קבעו לא התירו אפילו בדינים דרבנן, כי כבר חל על הצינור שם כלי בתלוש. | |||
◄ [[נודע ביהודה]] ו[[רעק"א]]: לפי מסקנת הגמ' גם כשקבע ולבסוף חקק כשר רק בדינים דרבנן. לכן מקווה כזה כשר רק לטבילת כלי זכוכית (לא כלי מתכת שחיוב הטבילה בהם מדאורייתא, וק"ו לא לנידה. גם בטובלת מחמת כתם שחיובה מדרבנן הטבילה עלתה רק בדיעבד). | ◄ [[נודע ביהודה]] ו[[רעק"א]]: לפי מסקנת הגמ' גם כשקבע ולבסוף חקק כשר רק בדינים דרבנן. לכן מקווה כזה כשר רק לטבילת כלי זכוכית (לא כלי מתכת שחיוב הטבילה בהם מדאורייתא, וק"ו לא לנידה. גם בטובלת מחמת כתם שחיובה מדרבנן הטבילה עלתה רק בדיעבד). | ||
גרסה אחרונה מ־14:08, 9 ביולי 2025
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו - טבילה בכלים המשנה במקוואות (ד, ה) אומרת שאם קבע שוקת בסלע והיא כלי, גם אם יש בתוכה כמות מים מספיקה המקווה פסול.
לפסול מקווה בתוך כלי הובאו שתי מקורות. בתורת כהנים הובא לימוד שמקווה בתוך ספינה אינו כשר כי נאמר 'מעיין', מה מעיין שעיקרו בקרקע אף מקווה שעיקרו בקרקע. המרדכי בשם ר"י הביא לימוד נוסף מהפסוק "וכל משקה אשר יתן בכלי יטמא", מים בכלים מקבלים טומאה ובמקווה אינם מקבלים טומאה, וממילא אין טובלים בכלי.
תוס' ורא"ש: מקווה בכלי פסול מהתורה, והוא איסור עצמי ללא קשר לפסול מים שאובים.
☜ טור ושו"ע: מקווה בתוך כלי פסול, ובדבר הזה אין הבדל בין מקווה למעין .
⦿ טבילה בכלי שקבעו ולבסוף חקקו
בב"ב (סה, ב) מובא שאם חקקו צינור ואז קבעו אותו הוא פוסל את המקווה, אך אם קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל. הכוונה לצינור שהיה תלוש, ואח"כ חקקו באמצעו גומות קטנות, כדי לאגור בתוכן אבנים קטנות ולכלוך שלא ימשיכו לזרום עם המים. חקיקה זו הופכת את הצינור לבעל תורת כלי, ולכן כל מים שזורמים דרכו מוגדרים כמים שאובים, שאינם כשרים למקווה. גם אם לאחר החקיקה חיבר את הצינור לקרקע, הדבר אינו מועיל – ברגע שהצינור קיבל תורת כלי כשהיה תלוש, שוב לא מועילה התקבעותו לקרקע לבטל ממנו את שם הכלי. לעומת זאת, אם סדר הפעולות הפוך – קודם חיבר את הצינור לקרקע, ורק לאחר מכן חקק בו גומות – אין בכך כדי להחשיבו לכלי, ובמקרה כזה, נחשב הדבר כאילו חקק חריץ בתוך הקרקע עצמה, ואינו פוסל את המים. הגמרא שם דנה מיהו התנא שסובר כך ומסיקה שזוהי דעת רבנן, והם הקלו בדינים דרבנן בכלי שקבעו ולבסוף חקקו. אם חקקו ולבסוף קבעו לא התירו אפילו בדינים דרבנן, כי כבר חל על הצינור שם כלי בתלוש.
◄ נודע ביהודה ורעק"א: לפי מסקנת הגמ' גם כשקבע ולבסוף חקק כשר רק בדינים דרבנן. לכן מקווה כזה כשר רק לטבילת כלי זכוכית (לא כלי מתכת שחיוב הטבילה בהם מדאורייתא, וק"ו לא לנידה. גם בטובלת מחמת כתם שחיובה מדרבנן הטבילה עלתה רק בדיעבד).
◄ טור ורמ"א: מקווה בתוך כלי פסול אם חקקו ולבסוף קבעו. משמע שאם קבע ולבסוף חקק כשר לכל טבילה (ש"ך) .
⤶ חת"ס: כך דעת רמב"ם, רשב"א, רא"ש, שו"ע (סע' לד), רמ"א (סע' ז) ואחרונים רבים, וכך נהגו כל ערי ישראל. אסור לפקפק ולהרהר על ההוראה הזאת.