פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שצ ז

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שצ ז

סעיף ז – גזיזת ציפורני אבל[עריכה]

מסכת שמחות פרק ז הלכה יא[עריכה]

וכשם שהוא אסור בנטילת שיער, כך אסור בנטילת צפרנים. האשה מותרת בנטילת שיער לאחר שבעה.

מועד קטן יז ע"ב[עריכה]

תנו רבנן: ... כשם שאמרו: אבל אסור לגלח בימי אבלו - כך אסור ליטול צפורנים בימי אבלו, דברי רבי יהודה. ורבי יוסי מתיר. אמר עולא: הלכה כרבי יהודה באבל, והלכה כרבי יוסי במועד, שמואל אמר: הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל. דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל...

אמר רב ענן בר תחליפא: לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל: לא שנא דיד, ולא שנא דרגל. אמר רב חייא בר אשי אמר רב: ובגנוסטרא {"כלי המתוקן ליטול ציפורניים" (תוספות בשם הערוך)} אסור.


גזיזת ציפורנים לאבל[עריכה]

  • עד מתי אסור לאבל לגזוז ציפורניים בכלי המיועד לכך: (ב"י, חזו"ע ח"ב עמ' רצט)
תוך שבעה תוך שלושים
י"א (הובא ברי"ף) אסור אפילו בידו או בשיניו אסור בכלי המיועד לגזיזה, ומותר בידו או בפיו
רי"ף, רמב"ם ורמב"ן אסור בכלי המיועד לגזיזה, ומותר בידו או בפיו
רי"ץ גיאת, בה"ג וסמ"ג אסור בכלי המיועד לגזיזה ומותר בידו או בפיו מותר אפילו בכלי
  • הכרעה: השו"ע פסק כרי"ף וסיעתו: "כשם שאסור לגלח כל שלשים יום, כך אסור ליטול צפרנים בכלי; אבל בידיו או בשיניו, מותר, אפילו תוך שבעה".

גזיזת ציפורנים לצורך טבילה[עריכה]

  • כתב השו"ע ע"פ הגה"מ: "ואשה שאירע טבילתה אחר שבעה, תוך שלשים, אם תטול צפרניה בידיה או בשיניה אינה נוטלת יפה, אלא תאמר לעובדת כוכבים ליטלם בתער או במספרים".[1]

  • וכתב הרמ"א: "ולאו דוקא עובד כוכבים, אלא הוא הדין ישראלית, וסרכא לישנא דחול המועד נקט".[2]

  • קשה על הרמ"א: שהרי אם לאשה אסור לגלח, גם לשליחה שלה יהיה אסור, ויש בזה משום: "לפני עיוור..."?
  • ט"ז (ס"ק ג) – תירץ את הרמ"א: מותר לחברתה לגזוז לה ציפורנים, משום שיש בזה שינוי. ומותר לגזוז בשינוי.[3]

  • ש"ך (ס"ק ד) – דחה את הרמ"א, וכתב כדעת השו"ע: שמותר דווקא ע"י נוכרית לגזוז ציפורניים. וביאר שאמירה לנוכרי, היא איסור שבות, שאסור בכל התורה כולה (ולא רק בשבת), ובמקום מצווה (לצורך טבילה) התירו שבות.

    • כתבו החכ"א והדר"ת (הובאו בפנ"ב סי' יט הערה כא) שאם אינה יכולה לגזוז ע"י אישה אחרת, יכולה לגוזזם בעצמה. וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"ב עמוד שב הערה ו).

    • והנוב"י (שו"ת מהדורה קמא יו"ד סי' צט) פסק שאישה יכולה ליטול ציפורניה אחר שבעה ללא כל שינוי.[4]

פרטים נוספים בגזיזת ציפורנים לאבל[עריכה]

  • כתב שו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' ק), שאם קשה לו לחתוך ציפורניו בפיו, יתחיל בכלי, ואח"כ ימשיך לחתוך בידו.

  • וכתב הגר"ח פלאג'י (שו"ת נשמת כל חי, יו"ד סי' סו), שאבל הרוצה ללוש בצק למצות – רשאי לקצוץ צפרניו.

גערה אחר שלושים כדי לקצוץ ציפורניים[עריכה]

  • כתב החזו"ע (אבלות ח"ב עמ' רצו הערה ה) ע"פ שבט יהודה ועוד פוסקים, שלגזיזת ציפורניים לא צריך גערה, ומיד אחר שעברו השלושים - מותר לקוצצן (אך יש שחלקו בזה).

גזיזת ציפורניים כשיום השלושים חל בשבת[עריכה]

  • כתב החזו"ע (אבלות ח"ב עמ' רצט-ש) ע"פ כף החיים (סי' כז אות כ) ועוד פוסקים, שאם חל יום השלושים בשבת – יכול לקצוץ ציפורניו בערב שבת.

בעניין קציצת ציפורנים למוהל – עיין בסי' שצג סע' ג.[עריכה]

בעניין תספורת לחתן, סנדק, מוהל ואבי הבן – עיין לעיל בסוף סע' א.[עריכה]

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]

  1. והקשה הט"ז (ס"ק ג) על השו"ע, שהרי השו"ע לעיל (בסעיף ה) התיר לאישה ליטול בעצמה את שערותיה אחר שבעה, וא"כ מדוע כאן אסר לה ליטול ציפורניה בעצמה אחר ז' (אלא רק ע"י נוכרית), הרי נטילת ציפורניים אינה חמורה יותר מגזיזת שיער?

    ואכן החזו"ע (ח"ב עמ' שב) הביא בשם כמה אחרונים שחיזקו את קושית הט"ז, ופסקו שאם האישה נוטלת יותר יפה בעצמה – מותר לה ליטלן בעצמה. והנוב"י (שו"ת מהדורה קמא יו"ד סי' צט) לאור קושיה זו חלק על השו"ע ופסק שאישה יכולה ליטול ציפורניה ללא כל שינוי.

    ובנקה"כ (על ט"ז שם) תירץ את קושיית הט"ז, שכיוון שיכולה לגזוז ציפורניה ע"י שינוי (שאחרת תגזוז לה ולא היא), אינו דומה לשיער שלא יכולה לגלחו בשינוי (שהרי בדרך כלל אישה אחרת מספרת אותה), "דכל מה שאפשר לתקן - עדיף".

    אך לכאורה קשה על הסברו של נקה"כ: שמלשון השו"ע (סע' ה) משמע שאישה יכולה ליטול שערותיה מיד אחר שקמה מהשבעה ואינה צריכה להחמיר בזה כלל, ואילו מדברי השו"ע לגבי קציצת ציפורניים (סע' ז) משמע שרק כשצריכה לטבול התירו לה על ידי שינוי לגזוז ציפורניה (וקשה לומר שהחילוק בין המקרים הוא שכאן יכולה לעשות בשינוי וכאן אינה יכולה לעשות בשינוי).

    ואולי ניתן לתרץ לענ"ד שני תירוצים אחרים:

    כיוון שאישה מכסה את שערותיה יש מקום להקל לה לגלח את שערותיה מיד אחרי שבעה, שהציבור לא רואה שהתגלחה. אך לגבי ציפורניה מכיוון שבדר"כ נשים אינן מכסות אותן יש מקום להחמיר שלא תקצצם רק במקום צורך מצווה (כגון טבילה) וע"י שינוי.

    יש להסביר את השו"ע בסעיף ה', כפי שהבין הב"ח (אות ו) את דברי הרי"ף והרמב"ם שם, שמדובר דווקא על שיער שרגילה האשה לגלח משום שגדל במקום שלא שכיח שיער, ומשום ניוול, ולכן הותר לה. לעומת ציפורנים, שאשה גוזזת לצורך מניעת חציצה ולא משום ניוול, יהיה אסור לקצוץ. (ואחר כותבי, ראיתי שמעין תירוץ זה כתב באה"ג (ס"ק יח), והקשה עליו הנוב"י (סי' צט). אך לפי מה שבארנו בעז"ה, נראה שלא קשה).

  2. והקשה הט"ז (ס"ק ג) על הרמ"א והשו"ע, שהרי בסי' שצ"ג סע"ג, הם התירו לאבל ליטול ציפורנים לצורך מילה, וא"כ למה לא מתירים לאשה בעצמה ליטול ציפורניה לצורך טבילה, הרי זו גם מצוה?

    ותירץ נקה"כ, שבמילה התירו למוהל לחדד את שיפועי הציפורן שלו לצורך המילה, משום שאין בזה משום נוי, אלא רק לצורך פריעת המילה. אך אשה שמגלחת ציפורניה, יש בזה משום נוי לאצבעותיה, ולכן אסור לה.

  3. ודחה נקה"כ את תירוצו של הט"ז: שהרי אם גזיזת ציפורנים על ידי אחר נחשב כשינוי, מדוע לא כתבו זאת הפוסקים בפירוש, שכל אדם יכול לגזוז ציפורניו: בידו, בפיו או ע"י אחר. ומתוך זה שלא כתבו זאת הפוסקים, מוכרח שגזיזה ע"י אחר, אינה נחשבת כשינוי.

  4. ראה הערה 275.