פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שצ ד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שצ ד

סעיף ד – איסור תספורת על קרוביו[עריכה]

גילוח על שאר קרוביו[עריכה]

מועד קטן כב ע"ב[עריכה]

על כל המתים כולן מסתפר לאחר ל' יום, על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חבריו.


  • וכ"פ השו"ע: "על כל המתים מגלח לאחר שלשים יום".

מקצת היום ככולו[עריכה]

  • ממתי יכול לגלח על מות שאר קרוביו: (תוס' מו"ק יט: ד"ה אתיא, ב"י, דר"מ ס"ק ד, ש"ך סי' שצה ס"ק א, פנ"ב סי' יט הל' טו)
  • ר' יום טוב והמרדכי (הלכ' אבל סי' תתקג) – מיום כט לאבלותו, "יום השביעי עולה לכאן ולכאן", ולכן לעניין מניין השלושים הוא נחשב כיום השמיני.

  • תוספות הרב – מיום השלושים לאבלות, שלא אומרים שהיום השביעי נחשב כשני ימים לעניין השלושים יום.

    • הכרעה: כתב הדר"מ שנהגו להתגלח רק מיום השלושים, ומקצת היום ככולו. וכן משמע מדברי השו"ע, שמותר להתגלח החל מהנץ החמה של יום השלושים.
    • וכ"כ הפנ"ב: "ביום השלושים אמרינן מקצת היום ככולו, ולכן מותר לאבל על שאר קרובים לגלח ביום השלשים אחר הנץ החמה אבל לא בלילה".


  • האם מותר לאבל להתגלח כאשר חל היום ה-כט לאבלותו בערב שבת: (חזו"ע אבלות ח"ב הע' ו עמ' רצו והלאה)
  • גינת ורדים וכרם שלמה – מותר, כיון שהלכה כדברי המיקל באבל, וסומכים על דעת ר' יום טוב וסיעתו.

  • חסד לאברהם, חכמת אדם, החיד"א ועוד – אסור, שלא אומרים הלכה כמיקל בדעה יחידאה נגד רוב הפוסקים.

    • הכרעה: החזו"ע פסק שלכתחילה אסור להתגלח ביום ה-כט לאבלותו כשחל בערב שבת. אך כתב שם (עמ' ש-שא) שאם יש עוד סניף להקל (כגון שהכביד עליו שערו) – יש להתיר להתגלח. ועוד התיר שם (עמ' רצט) לגזוז ציפורניו ביום זה, מטעם דהוי ספק ספיקא שמא הלכה כדברי האומרים שמותר ליטול ציפורניו אחר שבעה, ואת"ל כדברי האוסרים שמא הלכה כר' יום טוב וסיעתו.

גילוח על מות הוריו[עריכה]

  • ממתי אבל רשאי לגלח אחר שמתו הוריו: (ב"י, דר"מ ס"ק ג)
  • רמב"ם, רא"ש, נימוק"י וסמ"ג – לאחר שיגערו בו חבריו, אחר שעברו שלושים יום.

  • סמ"ק – לאחר שיגערו בו חבריו או לאחר שיבוא הרגל, אחר שעברו שלושים יום.

    • הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ם וסיעתו: "על אביו ועל אמו, עד שיגערו בו חבריו"[1].
    • והוסיף רמ"א ע"פ מהרי"ל: "ואין הרגל מהני אם פגע קודם שיגערו בו חביריו[2]. (ועיין באו"ח סי' תקמח)... ובמקומות אלו נוהגין שאין מסתפרין על אב ואם כל י"ב חדש, אם לא לצורך, כגון שהכביד עליו שערו, או שהולך בין עובדי כוכבים ומתנוול ביניהם בשערותיו, דמותר לספר".

שיעור הגערה[עריכה]

  • מהו שיעור הזמן שאחריו יכול להסתפר אף אם לא גערו בו חבריו: (דר"מ ס"ק ג)
  • או"ז וב"י – יום או יומיים לאחר שלושים יום הראשונים.

  • כל-בו – אחר שלושים יום שאחר השלושים יום הראשונים (חודשיים מאבלותו).

  • אגודה ומהרי"ל – אחר שלושה חודשים.

    • הכרעה: הרמ"א פסק כאגודה וסיעתו: "ושיעור גערה יש בו פלוגתא, ונוהגים בג' חדשים[3]. ובמקומות אלו נוהגין שאין מסתפרין על אב ואם כל י"ב חדש, אם לא לצורך, כגון שהכביד עליו שערו, או שהולך בין עובדי כוכבים ומתנוול ביניהם בשערותיו, דמותר לספר". וכ"פ הפנ"ב (סי' יט הלכה כא).
    • אך החזו"ע (אבלות ח"ג הע' ד עמ' קב) פסק ככל-בו, שאם לא גערו בו - ימתין 30 יום נוספים, ויתגלח.

אופן הגערה[עריכה]

  • כתבו התוספות (מו"ק כב: ד"ה עד שיגערו): "עד שישלח פרע ויגערו בו חביריו ויאמרו לו צא מעמנו".

  • וכתב שו"ת מהרש"ג (סי' רי"ד, הובא בפנ"ב סי' יט הערה מו): שגם גערה של שרים נוכרים, נחשבת גערה ומותר בתספורת. ועוד כתב, שאסור לאבל לומר לחבריו ששערותיו ארוכות כדי שיגערו בו, אך מותר לו להראות להם את שערו.

גילוח זקן[עריכה]

  • כתבו הנו"ב והחת"ס (הובאו בפת"ש ס"ק ד): מה שאמרו ששיעור גערה ג' חודשים, היינו לאלו שמגלחין רק ראשם, אבל לאלו שמגלחין זקנם (ע"י מספרים או במשיחה), שיעור גערה הוא אחר שלושים יום. וכ"פ הפנ"ב (סי' יט הלכה כב).

אבלות רבים שאחר אבלות על הוריו[עריכה]

  • כתב החת"ס (הובא בפת"ש ס"ק ד) שאם לאחר שלושים על אביו ואמו באה אבלות של רבים מי"ז בתמוז, יסתפר תספורת כל שהוא ביום י"ח תמוז, באופן שלא יהא ראוי לגערה.

גערה בחוה"מ[עריכה]

  • האם אבל על אביו ואמו, אחר שעברו 30 יום, וגערו בו בחוה"מ יכול לגלח: (פנ"ב סי' יט הלכה כג)
  • נוב"י – יכול לגלח רק אחר חוה"מ.

  • הלכות קטנות – יכול לגלח בחוה"מ עצמו.

    • הכרעה: הפנ"ב פסק כנוב"י: "אם הגיע זמן גערה, או שגערו בו בחוה"מ – אסור לגלח בחוה"מ".


מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]

  1. וביאר דבריו בב"י שגערה לפני שלושים יום, לא מועילה. וא"כ צריך שיעברו שלושים יום, ויגערו בו חבריו.

  2. כתב הנוב"י (או"ח סי' יד, הובא בפת"ש ס"ק ג) שאם גערו בו חביריו בערב הרגל אף כשהוא בתוך ל' לאבלתו, היה מקום להתיר לו להתגלח (להלכה ולא למעשה). אולם הפת"ש (ס"ק ג) הקשה עליו, שהרי אסור להסתפר כלל קודם שלושים יום. וכן הקשה בשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' קכה) ואסר בזה.

  3. וכתב המהר"ם שי"ק (יו"ד סי' שעא, ראיתי בפנ"ב סי' יט הערה נב-נג), שמונים את ה-ג' חודשים מהגילוח האחרון, ולא מתחילת האבלות, משום שמה שקובע זה הניוול של השיער ולא זמן האבלות. אך בסיום דבריו כתב, שכיוון שרוה"פ לא כתבו כן, יש למנות משעת האבלות, אא"כ ישנם עוד צדדים להקל, כגון אם פגע רגל לאחר שלשים יום, או שיש צורך גדול בגילוח.