פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שצו ג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שצו ג

סעיף ג – אבלות לקטן ולקטן שהגדיל תוך אבלותו[עריכה]

  • קטן שהגדיל תוך שלושים, כיצד מונה את ימי אבלותו: (ב"י, ט"ז ס"ק ב, ש"ך ס"ק ג, ערוה"ש סע' ה)
  • מהר"ם – מונה שבעה ושלושים מיום שהגדיל, אך אם הגדיל אחר שלושים בטל ממנו דין אבלות.

  • רא"ש – אינו מונה כלל, משום שהיה קטן בשעת הקבורה, ובטל ממנו דין אבלות.

    • הכרעה: השו"ע פסק כרא"ש: "קטן שמת אביו ואמו, אפילו הגדיל תוך שבעה – בטל ממנו כל דין אבלות, ואינו חייב בו". וכ"פ הט"ז (וכתב שהטעם הוא לא כטעמו של הרא"ש) וערוה"ש.
    • ==== אך הב"ח פסק כמהר"ם, שאם הגדיל תוך ל' – מונה שבעה ושלושים, מיום שהגדיל.[1] ====


  • כתבו החכ"א (כלל קסח דין ו, הובא בפת"ש ס"ק ד) וערוה"ש (סע' ה) שקטן שהגדיל בתוך ל' להוריו, אף שלא נוהג דיני שבעה ושלושים צריך לנהוג דיני י"ב חודש, משום כבודם.

  • אך החזו"ע (ח"ב הע' יא עמ' קיט) חלק וסבר שאבלות י"ב חודש היא המשך לאבלות שבעה ושלושים, ולכן השו"ע כתב ש"בטל ממנו כל דין אבלות". אלא שמדין ברא מזכה אבא נכון שישתדל להרבות בתורה ומצות לעילוי נשמת הוריו.

קטן שהגדיל בין מיתה לקבורה[עריכה]

  • כתב קיצור הלכות אבלים מתוך הספר "דברי סופרים" (פרק מח סעיף לא) שקטן שהגדיל בין מיתה לקבורה - לכו"ע חייב להתאבל.

קטן שהגדיל בתוך שבעה[עריכה]

  • כתבו היד אליהו וגשה"ח (הובאו בפנ"ב סי' כה הערה יב עמ' רסט) שקטן שהגדיל בתוך שבעה – נעשה טפל לאנשי הבית, ואם החל להתאבל איתם משלים שבעה ושלושים יחד עם שאר אנשי הבית.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]

  1. הב"ח הקשה על השו"ע: שהרי בסי' שמא סע' ב, נחלקו המהר"ם והרא"ש באותה סברה, בעניין אדם שמת לו קרוב בשבת, וקבר אותו ביום ראשון, האם חייב לעשות הבדלה לאחר שקבר את קרובו או שלא חייב, משום שבשעת חיוב ההבדלה הוא היה אונן, שפטור מכל המצוות כולם. המהר"ם – כתב שחייב, והרא"ש – כתב שפטור. והשו"ע פסק שם כדעת המהר"ם, שכתב שהאבל חייב בהבדלה, למרות שבשעת ההבדלה הוא היה אונן שפטור מהבדלה. ומסיק מכך הב"ח, שלכן גם כאן יש לפסוק כדעת המהר"ם, וממילא קטן שהגדיל בתוך שלושים - חייב לשבת שבעה ושלושים.

    אך הט"ז האריך לדחות את דברי הב"ח. והש"ך הסכים לקשיות הט"ז, אך משמע מדבריו שלדינא סבר כמהר"ם, שקטן שהגדיל יושב שבעה ושלושים.

    והחזו"ע (ח"ב הע' יא עמ' קטז) תירץ את קושיית הב"ח שיש לחלק, שלגבי הבדלה בזמן חיוב המצוה האונן היה פטור מהבדלה רק מדין שהעוסק במצוה פטור ממצוה אחרת, אבל בלאו הכי בר חיובא הוא, משא"כ קטן שהגדיל, שבזמן פטירת המת שהוא זמן החיוב, הוא לא היה בר חיובא כלל. והביא עוד את תירוצו של ערוה"ש, שהשו"ע חייב בהבדלה כיון שזמן החיוב שלה נמשך עד יום שלישי ולכן אף שהיה פטור במוצא"ש הרי התחייב אחרי הקבורה, ואילו לגבי קטן שהגדיל זמן החיוב הוא רק בזמן פטירת המת, ובזמן זה הוא היה קטן ולכן פטור הוא אף כשיגדל.