פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רצא טז

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רצא טז

סעיף טז[עריכה]

המפקיד פירות אצל חבירו, והרקיבו; דבש, ונפסד; יין, והחמיץ; עושה תקנה לבעל הפקדון אם אינו בעיר, ומוכרם בב"ד. אעפ"י שעמדו בהפסדן ואין ההפסד פושה בהם, הרי הסלים והקנקנים מוסיפים הפסד.

בריתא בב"מ לח,א. חכמים אומרים שיש למכור, כי חוששים אף להפסד מועט, ור"מ אומר שלא.

הרי"ף כתב שיש שתולים מחלוקתם במחלוקת שבמשנתנו, ולפי"ז כיון שהלכה כחכמים, לגבי קנקנים הלכה כר"מ שלא ימכור, אולם הרי"ף עצמו כתב שהמחלוקות לא תלויות, והלכה כאן כחכמים שימכור. הרא"ש כתב שהן תלויות, אך מכיון שלשיטתו הלכה במשנה כרשב"ג, כאן הלכה כחכמים. נמצא שגם לרי"ף וגם לרא"ש הלכה כחכמים, וכ"פ בשו"ע.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.