פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעו א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט קעו א

סעיף א[עריכה]

השותפין שבאים להשתתף, אין השיתוף נגמר בדיבור, לומר שאם אמר: בואו ונשתתף יחד בכך וכך, שלא יוכלו לחזור בהם, ואינו מתקיים אלא בקניןא. וכיון שצריך קנין, כל דבר ודבר לפי קניינו מתקיים שיתופו, לפיכך המטבע שאינו נקנה בחליפין, אין השיתוף מתקיים בו בקנין, שאפילו קנו מיד שניהם שיביא כל אחד מעותיו וישתתף בהם, וכתבו שטר על זה והעידו עדים, אינו מועילב, אלא צריך שיביא כל אחד מעותיו ויטילו מעות שניהם בכיס אחדג, ויגביהו שניהם הכיס (רמב"ם). ויש מי שאומר שהוא הדין אם משךד כל אחד מעותיו של חבירו, מהני; ואפילו לא עשו לא זה ולא זה, אלא נשתתפו והתחילו לישא וליתן בעסק השיתוף לקנות או למכור, יש מי שאומר דמהניה (טור). הגה: מי שהלוה לחבירו מעות, ואח"כ אמר ליה: יהיו בידיך למחצית שכר, ונאנסו בידו, חייב בכל האונסין כמו בתחלה, דלא נסתלק משמירתן בדיבור בעלמאו (מרדכי פרק החובל אות ק).

א. קנין: רמב"ם,שו"ע: צריך קנין כדי להשתתף.

מרדכי[1]: לכל דבר שבשותפות אין צריך קנין. הרמ"א הביא בסע' ג גם את דעתו. המרדכי כתב זאת ביחס לדברי הגמ' בב"ק קטז,ב שרשאים החמרים להתנות ביניהם שמי שיאבד לו חמור יעמידו לו חמור אחר. ולמד שאי"צ קנין מהנאמר בב"ב קו,ב: "האחין שחלקו, כיון שעלה גורל לאחד מהן - קנו כולם. מ"ט?... בההוא הנאה דקא צייתי להדדי, גמרי ומקנו להדדי".

ש"ך: המרדכי חולק אף על סעיפנו. וכן מוכח במרדכי שכתב בפרוש שחולק על הרמב"ם האומר שצריך לשים הכסף יחד בארנקי.

נתיבות: כותב בתחילה שאינו חולק, מפני שהסברא "בההיא הנאה" מועילה דוקא בדשלב"ל ובאסמכתא לפי שאינם יכולים להיקנות במשיכה רגילה, אך אצלנו שניתן לקנות במשיכה יש לומר להפך שאדרבה אילו היה גומר ומקנה היה מושך. אמנם הוא מסיים שמהמהרי"ק מוכח שמועיל אף בדבר הנקנה במשיכה, וצריך לחלק שבשותפים זה מועיל אף בדבר הנקנה במשיכה, משום שאגב שהם מצייתים אחד לשני הם גומרים ומקנים זה לזה.

על העבר: פרישה: אם לא עשו קנין יכולים לחזור בהם אפילו על העבר.

נתיבות: על העבר אינם יכולים לחזור משום שלא גרע משליחות, ומבואר בסי' קפג שאין השליח יכול לחזור בו אא"כ לפני שביצע שליחותו אמר בפרוש שחוזר בו.

ב. קיבלו עליהם בחרם חשוב ובשבועה: ע"ש,סמ"ע: מועיל.

ט"ז,נתיבות: לא מועיל. אמנם לשון התחייבות מועילה.

ג. יטילו בכיס אחד: סמ"ע – תנאי זה אינו נצרך ונאמר בלאו דוקא, אלא העיקר שימשוך או יגביה כל אחד את מעות חברו.

ד. משך: סמ"ע: אע"פ שמעות נקנות רק בהגבהה ולא במשיכה כיוון שדרכן בהגבהה, מ"מ לענין שותפות מועיל אף משיכה.

ט"ז: מועילה רק הגבהה ולא משיכה, והשו"ע לא דק וכוונתו להגבהה.

ה. התחילו לישא וליתן: סמ"ע: מועיל להבא רק אם גם עירבו ממונם והניחום יחד.

ט"ז: תחילת משא ומתן נחשבת לקנין ומועילה אף אם לא עירבו ממונם.

שיבת ציון: צריך ששניהם יתחילו להתעסק בממון ולא מספיק שאחד התחיל.

ו. חזרה בדיבור מהלוואה: המרדכי מוכיח דבריו מהאומר לחברו קרע כסותי שחייב, והעמיד רבא בבא לידיו בתורת שמירה. מוכח שאין די באמירתו כדי לחזור בו מהשמירה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ב"ק פרק הגוזל בתרא אות קעו