פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צ י

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט צ י

סעיף י[עריכה]

הפקיד אצל חבירו שק צרור, ופשע בו, המפקיד אומר: חלי זהב ומרגליות היו בו, והשומר אומר: איני יודע שמא סיגים או חול היו בו, ישבע בעל הפקדון, ויטול (ירושלמי); והוא שיטעון דבר שהוא אמוד, או אמוד להפקידו אצלו (גמ' שם). ואם אמר השומר: ברי לי שהיה מלא סיגים או חול, ישבע ויפטר (רא"ש). ואם אמר השומר: יודע אני שהיה בו זהב ואיני יודע כמה, נוטל המפקיד בלא שבועה (רמב"ם). וי"א שנשבע שאינו יודע, ויפטר^א, ויתבאר עוד בסימן רצ"ח סעיף א'.

ירושלמי: חד בר נש אפקד גבי חבריה חד שק צריר ואירעו אונס אהן אמר סיגין הוה מלא ואהן הוה אמר מטקסין הוה מלא הרי זה נשבע ונוטל.

תקנת נגזל בפקדון – נפקד המסופק מה היה שם:

רמב"ם,רא"ש: הבינו מהירושלמי שעשו תקנת נגזל בפקדון.

רמב"ן,ב"י רחצ: לא עשו. הירושלמי מוסב על תקנת נגזל באישו, ששם אכן תיקנו^[1].

ראב"ד: עשו תקנת הנגזל בפקדון, אך רק כשהנפקד מו"ב שאז הוא מחוייב שבועה מהתורה^[2] (כיון שלא הו"ל למידע – הפכו השבועה אשכנגדו). וכאן כיוון שתבעו גם שק וגם מטקסין ומודה בשק עצמו, היה חייב שבועת מו"ב.

שו"ע: פסק כרמב"ם שעשו תקנה, ובסוף הסעיף הוסיף השו"ע שי"א שהנפקד נשבע ונפטר. הסמ"ע כאן ובפי' השני בסי' רחצ ביאר שמוסב על הרישא – וזה כשיטת הראב"ד שלא עשו תקנה בכופר הכל אלא רק במו"ב (אמנם אין זו ממש שיטת הראב"ד כיוון שלשיטתו גם ברישא נחשב מו"ב לפי שגם השק כלול בתביעתו, ולשיטה זו לא). ובפי' הראשון שם כתב שמוסב על הסיפא, וא"כ זה כשיטת הרמב"ן שלא עשו כלל תקנה ואפי' במו"ב, וכן ס"ל שלא אמרינן משאיל"מ כשלא הו"ל למידע.

ש"ך: עשו תקנה.

נפקד המסופק כמה היה שם:

רמב"ם: משאי"ל שבועת מו"ב חייב לשלם.

רא"ש,ראב"ד: לא אומרים משאיל"מ במקרה שלא הו"ל למידע, ולכן הדין הוא שכנגדו נשבע ונוטל משום תקנת נגזל. במקרה שבירושלמי נאמר שנשבע ונוטל, ושאלו הראשונים למה לא אומרים משאיל"מ, הרי תובעו שק עם מטקסין והוא מודה בשק וכופר במטקסין. הרמב"ם עונה שהשק אינו נחשב מכלל התביעה ולכן אין כאן הודאה במקצת, אך במקרה שמודה שהיה זהב אך אינו יודע כמה, אכן נאמר משאיל"מ. הרא"ש והראב"ד הסבירו שלא אמרינן משאיל"מ כשלא הו"ל למידע, וא"כ ה"ה באינו יודע כמה.

י"א: לפי' הראשון בסמ"ע בסי' רצח, הי"א המובאים בשו"ע כאן הם שיטה שלישית, וס"ל שהנפקד נשבע ונפטר. לענין תקנת נגזל בפקדון דעה זו סוברת כרמב"ן וכב"י בסי' רחצ שלא תקנו כלל אפי' במו"ב, ובנוסף לכך היא סוברת כראב"ד וכרא"ש שלא אמרינן משאיל"מ כשלא הו"ל למידע.

שו"ע,ש"ך: פסקו כרמב"ם שמשאיל"מ. וכאמור, לפי' הראשון בסמ"ע בסי' רחצ, השו"ע הביא י"א שנשבע ונפטר.

רמ"א: בסי' שפח פסק כרא"ש שנשבע ונוטל, אמנם כאן ובסי' רחצ סתם ולא השיג על השו"ע, ותמה ע"כ הש"ך.

א. כאמור לעיל, הסמ"ע כאן ובפי' השני בסי' רחצ ביאר שהי"א מוסבים על הרישא – וזוהי שיטת הראב"ד שלא עשו תקנה בכופר הכל אלא רק במו"ב. ובפי' הראשון שם כתב שמוסבים על הסיפא, וא"כ זה כשיטת הרמב"ן שלא עשו כלל תקנה ואפי' במו"ב, וכן ס"ל שלא אמרינן משאיל"מ כשלא הו"ל למידע.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]