פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צ טז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טז[עריכה]
הנחבל כיצד, ראוהו עדים שנכנס תחת ידו של חבירו שלם ויצא חבול, ולא ראוהו בשעה שחבל בו, וזה אומר: חבל בי, וזה אומר: לא חבלתי בו, הרי זה נשבע ונוטלא (משנה בשבועות מד,ב). ואם יש הוכחה שזה חבל בו, כגון שהיתה החבלה במקום שאי אפשר לו לחבול בעצמו, כגון שהיתה בין כתיפיו וכיוצא בזה, ולא היה אחר עמהם, הרי זה נוטל בלא שבועה (גמ' מו,ב). ואפילו יש אחר עמהם, אי ברור לעדים שאותו אחר לא חבל בוב, כאילו אין עמהם אחר דמי, ונוטלו בלא שבועה (רמ"ה).
האם תקנת נחבל היא קנס? רמב"ם: כן.
ראב"ד: לא.
א. רמ"ה,ב"י,סמ"ע – דוקא כשראו העדים שרבו יחד קודם לכן.
ב. כשברור לעדים שהאחר לא חבל בו: רמ"ה,שו"ע: נוטל בלא שבועה.
כיצד מדובר?
שבו"י א: האחר הוא אדם כשר וירא שמים, ואמנם לא אזלינן בתר אומדנא כזו, אך יתכן שהרמ"ה סובר כרמב"ם שתקנת הנחבל זה קנס, וא"כ תיקנו וקנסו גם במקרה זה.
שבו"י ב: תש כוחו של האחר באופן שלא יכל לחבול כך, או שידיו היו כפותות וכד'.
הודה שחבל אך טען שחברו התחיל: תרוה"ד,סמ"ע – פטור משום הפה שאסר הוא הפה שהתיר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.