פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פח טז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טז[עריכה]
וכן אם תבעו חטים והודה בהם, ואחר כך תבעו שעורים, וכפר, כיון שהודה בתביעת החטים קודם שתבעו שעורים, אינה מקצת הטענה, ומשלם החטים ונשבע היסת על השעורים (רמב"ם). הגה: וי"א דבהנך נמי, רואין אם הנתבע מיהר להודות קודם שיספיק התובע לתובעו, חייבא (טור).
א. קדם והודה כמערים: לשון הטור "בהך נמי" ומשמע שמוסב רק על סעיפנו, ואילו לשון הרמ"א "בהנך נמי" ומשמע שמוסב גם על הסעיף הקודם. הב"ח חלק וסבר שבסעיף הקודם אם קדם והודה פטור, כיוון ששם לא קדמה שום תביעה להודאתו, ודוקא כאן חייב משום שקפץ לתוך דברי התובע ולא נתן לו לסיים. אולם הש"ך סובר כרמ"א, כי סו"ס כיוון שרואים שהוא כמערים מחייבים אותו.
הרמ"א נקט בלשון "יש אומרים", ומשמע שיש חולקים וסוברים שלא דמי לסע' יד. הסמ"ע מנמקם שכאן שמרויח רק שבועה לא חושדים שמערים בשביל זה, אך לעיל שמרויח דמי השעורים חושדים אותו. הש"ך מנמקם שכאן מודה במין שתבעו ולכן לא חושדים אותו, משא"כ לעיל שמודה במין אחר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.