פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פז יג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פז יג

סעיף יג[עריכה]

ועוד יש ביניהם, דבשל תורה (אם) היה הנתבע חשוד על השבועה, שכנגדו נשבע ונוטל; ובשל דבריהם, אם היה הנתבע חשוד, פטור בלא שבועה, כמו שיתבאר בסימן צ"ב^א (גמ' שם). אבל אם רצה התובע מחרים סתם. ועוד יש ביניהם, דבשל תורה צריך נקיטת חפץ, והוא הדין לכל שבועה של דבריהם (רשב"ם ומהרא"י סימן ל"ב), חוץ משבועת היסת שאין צריך נקיטת חפץ^ב (רמב"ם). הגה: ואם השביעוהו בשבועה שצריכה נקיטת חפץ, בלא חפץ, (ר"ן פ' השולח ומרדכי ותשובת רשב"א סימן תתקס"ד) או שפסקו לו בשבועת היסת לישבע בנקיטת חפץ, ולא רצה לישבע ושלם, הוי טעות בדבר משנה, וחוזר (ד"ע בפי' מהרי"ק שורש י').

א. חשוד - בשבועות הנוטלין: רמב"ם: אינו נוטל.

ראב"ד,ש"ך: בשבועות שמעיקר הדין לא היה לו ליטול אינו נוטל, אמנם באלו שהיה לו ליטול, חוזרים לדין התורה ונוטל ללא שבועה.

שו"ע: בסי' צב,ט סתם כרמב"ם וי"א כראב"ד, אך בסי' פב,ח הכריע כראב"ד.

ב. נק"ח בשבועות הנוטלין: בשבועות לח,ב אמר רבא שצריך נקיטת חפץ.

רש"י: יש סתירה בדבריו לגבי שבועות הנוטלין. בכתובות פח,א כתב שאי"צ ובגיטין לה,א כתב שצריך.

רא"ש ור"ן בשם הגאונים: צריך, בגלל שהם נוטלים החמירו בשבועתם. ב"י – משמע שהנשבעים והנפטרים כמו שותפים ואריסים אינם צריכים נקיטת חפץ.

רמב"ם,מהר"ם,שו"ע: בכל שבועות המשנה צריכים נקיטת חפץ (ובהיסת – ראה לקמן).

נק"ח בשבועת היסת: גאונים,רמב"ם,רא"ש,ר"ן,שו"ע: אין נק"ח בהיסת.

ש"ך במהר"ם^[1] ובתוס': צריך. והמהרי"ק כתב שגם למהר"ם אי"צ. וכתב הש"ך, שיכול לתפוס ולומר קים לי כמהר"ם וכתוס' ולא אחזיר עד שתישבע בנק"ח^[2]. והקצות והנתיבות חולקים וסוברים שבמקום שלא יורדים לנכסיו גם א"א לתפוס ולומר קים לי.

כשהדיין חייבו נק"ח: מהרי"ק,רמ"א: הוי טועה בדבר משנה וחוזר. הרמ"א הסביר שנפק"מ למקרה ששילם ולא רצה להישבע בנק"ח.

ש"ך: אמנם לכתחילה אין להשביע בנק"ח כדעת רוב הפוסקים, אך בדיעבד הוי כטועה בשיקול הדעת ואינו חוזר, כיוון שכך דעת המהר"ם והתוס' וכן נראה עיקר בש"ס. כמו כן, יש להצריך נק"ח במקום שלא נתפשט המנהג אחרת או כשנראה לדיין להחמיר לפי הענין ולפי האדם.

קצות: אע"פ שטועה בשיקול דעת – חוזר, כי דוקא כשפסק לשלם ושילם אומרים קם דינא, אך בפסק להישבע בנק"ח לא קם דינא אף אם שילם^[3].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]