פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פז יב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יב[עריכה]
אף על פי שהנשבעים ונוטלים אינם יכולים להפך שבועה על שכנגדן שלא מדעת הנתבע, אם יאמר התובע: אי אפשי בתקנה זו שתקנו לי חכמים, אלא הריני כשאר התובעים וישבע לי הנתבע היסת, שומעין לו. ואם יחזור הנתבע ויהפך השבועה על התובע, שומעין לו. ואם לא ירצה להשבע, נפטר הנתבעא (רמב"ם).
מהרא"י דייק מהרא"ש ומהתוס' שחולקים ע"כ, שכן בכתובות פח,א לא כתבו זאת בין הנפק"מ בין שבועה דאורייתא לדרבנן (לגבי פוגמת כתובתה, שאמרה הגמ' דאי פיקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאורייתא), והו"ד בד"מ. אמנם הש"ך דוחה ששם אין זו נפק"מ בגלל שגם בדאורייתא יכול הנתבע לשלם ואח"כ להשביעו היסת. ועוד, שבמקרה שם יש לנתבע עד המסייע, וא"כ אפילו בדרבנן לא יצטרך להישבע. ואין חולק על דינו של הרמב"ם, שכן לא יתכן שיפסיד מתקנה שתיקנו לטובתו. הקצות מסכים עם המהרא"י. ודחה את קושיית הש"ך (הראשונה), שאמנם במו"ב לאחר שפרע יכול להשביעו היסת, אך במחוייב שבועת עד אחד, כל עוד לא הכחישו בשבועה הריהו כשניים, ולכן גם לאחר שפרע אינו יכול להשביעו היסת.
מחוייב שבועת ע"א שפרע: ש"ך: יכול להשביע היסת את התובע.
קצות: אינו יכול (משא"כ בשבועת מו"ב שיכול).
עד שחייב שבועה והפכה הנתבע, האם יכול לסייע לתובע ולפוטרו ממנה: ש"ך: אינו יכול, כיוון שכבר 'השתמשנו' בכוחו כדי לחייב את השבועה[1].
קצות: יכול.
א. ש"ך – אך אפשר להחרימו, ויש נוהגים שהנתבע אומר לו דור לי בחיי ראשך, כיוון שזה קל מחרם, ואינו נראה לי, דמניין שזה קל מחרם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הש"ך מוכיח זאת מהרא"ש והרי"ף בכתובות שהביאו מ"ד שהנפק"מ היא שיכול להפך ודחו שא"א להפך שבועות הנוטלין, ולא דחו שכאן לא יועיל להפך כיוון שיש לתובע עד המסייע. הקצות דוחה שאולי אין מ"ד זה סובר שעד המסייע פוטר משבועה, ולכן לא יכלו לדחותו בכך. ומביא שההגה"מ מסביר שרש"י לא הביא הנפק"מ של היפוך בדיוק מטעם זה, שיש עד המסייע.