פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פו ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז[עריכה]
מת שמעון, ונשארו יורשיו, וטוען לוי: פרוע הואא, נשבעים היורשים שבועת היורשים וגובים מלוי. ואם היה חוב ראובן בשטר, חוזר וגובה מהם בשבועה, ואם לא רצו לישבע, חוזר זה עליהם (לשון בעה"ת שער נ"א סוף ח"ב) אם יש להם נכסים אחרים. ואם אין להם נכסים אחרים, וטוענים שאין יכולים לישבע שבועה זו, הרי אלו נשבעים היסת שאין בידם במה לפרוע חוב מורישם (בעה"ת).
א. ואומר "אישתבעו לי" (ש"ך).
כשמת שמעון: בעה"ת,שו"ע: בני שמעון נשבעים שלא פקדם אביהם, ואז ראובן גובה מלוי. ואם לא רצו להישבע גובה מנכסיהם.
סמ"ע,נתיבות: כשלא רצו להישבע אינו גובה מנכסיהם ממש אלא מהנכסים שירשו מאביהם. ומדובר שנכסים אלו מחוץ למדינה או שטרם הגיע זמנם, ולכן כשיש אפשרות גובים קודם מלוי. ויש כאן שני מקרים: אם לא רצו להישבע למרות שיודעים שלא נפרעו, אין לראובן ברירה ויכול לגבות רק מנכסיהם, אם ידוע שיש להם. ואם טענו שנפרעו ולכן אינם יכולים להישבע[1] וגם טענו שאין להם עוד נכסים, אומרים להם להישבע היסת ע"כ שנפרעו וכן ע"כ שאין להם עוד נכסים. ולא מדובר כאן על שבועת הגאונים שאין לו מה לפרוע, כיוון שלא תקנוה על יורשים.
ש"ך: בין אם לא רצו להישבע ובין אם טענו שנפרעו ולכן אינם יכולים להישבע, כיוון שבדיבורם גרמו להפסד השטר חייבים מדינא דגרמי[2], ולכן גובים אפילו מנכסיהם שלא באו להם בירושה מאביהם, ואם טוענים שאין להם נכסים עליהם להישבע ע"כ כתקנת הגאונים. לדעת הש"ך החיוב הוא עליהם כיוון שהזיקו, ולא על אביהם, ולכן שייכת כאן שבועת הגאונים.
בעה"ת בשם י"א,ש"ך: ראובן נשבע שלא פקדו שמעון, ואז גובה מלוי. בעה"ת והשו"ע לשיטתם בסע' ה, שאם אומרים לשמעון להישבע ואינו נשבע, א"א לגבות מלוי, אולם לשיטת הש"ך מכיוון שלוי בעל דברים של ראובן, הרי שאינו תלוי בשמעון כלל ולפיכך מעמידים השטר בחזקתו וגובה מלוי, וכך גם כאן הוא לא תלוי בשבועת בני שמעון.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כך יש לפרש את המילים "אינם יכולים להישבע", וא"א לפרש שאינם יודעים אם נפרעו, כי אז כן היו יכולים להישבע, שהרי השבועה היא רק ע"כ שלא פקדם אביהם (ואינם צריכים להישבע שיודעים שלא נפרע).
- ↑ דין זה לכאורה תמוה מאוד, מדוע נחשבים מזיקים, הרי בסה"כ סיפרו מה קרה, ואם דבריהם נכונים הרי שבאמת לא מגיע לו לגבות. ואם נאמר שהשטר עצמו טוב ומסתבר שאכן מגיע לו לגבות ורק משום חשש קטן א"א לגבות, הרי שחז"ל הם אלו שקבעו שיש לחשוש, וקביעה זו גרמה לנזק, ולא דברי היתומים. וכעי"ז הקשה התומים בסימן סו,טו.