פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פו א

סעיף א[עריכה]

ראובן שנושה ק' בשמעון, ושמעון בלוי, מוציאין מלוי ונותנין לראובן (כתובות יט,א), לא שנא אם נתחייב לו כבר לשמעון בשעה שלוה מראובן, לא שנא נתחייב לו אחר כך (מהר"ם, דלא כאו"ז^[1]). ואין חלוק בזה בין מלוה בשטר למלוה על פה, כיון ששני הלווים מודים כל אחד למלוה שלו, מוציאין מלוי ונותנים לראובן בכל ענין שיתחייב לוי לשמעון, בין דרך הלואה שהלוה לו בין דרך מקח וממכר, בין דרך שכירות^א (בעה"ת). הגה: ראובן שיש לו משכון מן העובד כוכבים, והעובד כוכבים חייב לשמעון, י"א דיכול שמעון לפדות המשכון מראובן, ונותן לו קרן ורבית שעלה עליו, וגובה חובו מן המותר (תשובת מהרי"ל סימן קפ"ח). וכן נראה לי, מאחר שאין לעובד כוכבים לפרוע בענין אחר, שמעון יש לו כל זכות העובד כוכבים, ואף על פי שיש מי שחולק בזה (ב"י סימן ע"ד), נראה לדון כמו שכתבתי.

כתובות יט,א: תניא, רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: ונתן לאשר אשם לו. ופסקו הראשונים כר' נתן, לפי שהובא בסתמא בש"ס פעמים רבות.

א. בשכירות ובהענקה: בקידושין טו,א נחלקו ת"ק ור"א אם יש הענקה לעבד עברי שלא מכרוהו בי"ד אלא נמכר בעצמו. לדעת ר"א שיש הענקה, יש פסוק מיותר והוא דורש ממנו שבא למעט שאין שיעבודא דר"נ בהענקה. בדעת חכמים מסבירה הגמ' שאינם סוברים כלל את דינו של ר' נתן. בעה"ת הביא דעה שדין שכירות כדין הענקה, כיוון שגם לעבד התורה קוראת שכיר, והוא עצמו חלק וכתב שאמנם הלכה כר"א אך אין לדמות שכירות להענקה. הרמב"ם פסק כת"ק במחל' הנ"ל, ומאידך פסק גם כר' נתן. הלח"מ והגדו"ת יישבוהו כהסבר ר' נתנאל המובא בתוס' שם, שלכו"ע יש שדר"נ בבע"ח ונחלקו בשכירות, שלת"ק אין ולר"א יש ורק בהענקה אין. אמנם הש"ך דוחה שהיה לרמב"ם לפרש שבשכירות אין, ולכן הש"ך מיישב בשלושה אופנים שונים, ומהם עולה שהרמב"ם סובר כבעה"ת ששדר"נ נוהג אף בשכירות, ודוקא בהענקה אינו נוהג. ואמנם השו"ע לא ציין שבהענקה אינו נוהג, אך נימק זאת הסמ"ע, שדין עבד עברי אינו נוהג היום.

בדינא דגרמי: הגה"א^[2] הביא מחלוקת לגבי מסור, שלמא"ז גם בכך יש שדר"נ ולר' שמחה לא, וביארו הרש"ל שדינא דגרמי מדרבנן, אך הש"ך כתב שכל דרבנן כעין דאורייתא תקון, ולכן גם לפי פסיקתו בסי' סו,לב שזהו ספק אם דינא דגרמי מדרבנן, מ"מ יש בכך.

במילי דצדקה: מרדכי,ש"ך - לא שייך שדר"נ. לכן אם קיבל צדקה, אין הבע"ח יכול לגבות ממנו (זו גם הסברא של הענקה לדעת חכמים, ע"פ תירוצו של הש"ך לעיל (לגבי שכירות), וכן מבואר בתוספתא בפאה, שלא גובים חוב ממעשר עני). בקצות מבואר, שאע"פ ששדר"נ זה קודם הגבייה, מ"מ אם הנותן לא משועבד בעצמו, הוא יכול להתנות שנותן על דעת שאין לבע"ח רשות בזה, ונותן צדקה מסתמא נותן אדעתא דהכי.

שדר"נ בגוי: בשו"ת הרשב"א מסתפק אם יש שדר"נ כשהלווה גוי, אמנם הרא"ש^[3] כתב שיש גם כשהלווה גוי, וכן נפסק בשו"ע אהע"ז ק,ב, והסמ"ע ביאר את הדין ברמ"א אצלנו שגובה ממשכון הגוי מדין שדר"נ, ובנתיבות^[4] כתב ששייך בין כשהלווה הראשון גוי בין כשהלווה השני גוי, והתומים כתב שאם ראובן הלווה לשמעון ושמעון הלווה לגוי, הגוי משתעבד, ואם ראובן הלווה לגוי והגוי ללוי, אזי אם הגוי קודם הלווה אין שדר"נ, ואם לא יש להסתפק. ואם גוי הלווה לשמעון ושמעון ללוי לא שייך.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]