פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פא כט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כט[עריכה]
המודה לחבירו בפני עדים: קבלתי ממך כך וכך מחוב שיש לי עליך, אין צריך לומר: אתם עדי, בין שהיא מלוה בשטרא בין שהיא מלוה על פה, שאין שייך כאן לא טענת השטאה ולא טענת שלא להשביע. והוא הדין למוחל חובו בפני עדים שאין צריך לומר: אתם עדי, וכן אצ"ל: כתובו (בעה"ת) (וכ"כ מור"ם לעיל סי' נ"ט סס"ג).
הטור והסמ"ע מנמקים שאצ"ל אתם עדי משום שהענין נגמר באמירתו, שהרי המעות כבר בידי חברו. והב"י והש"ך בשם מקצת פוסקים מנמקים שלא שייך השטאה והשבעה אלא בנתבע ולא בתובע (כ"כ המרדכי).
א. מלווה בשטר: ש"ך – דוקא לגבי הודאה, אך לגבי מחילה (סוף הסעיף) אם אוחז בשטר צריך קנין, כפי שכתב הטור בסי' יב, או לכה"פ הוי ספיקא דדינא כפי שכתב העיטור. הגר"א מציין כמקור את הגמ' בגיטין עח,ב, שמלווה האומר זרוק חובי והיפטר אינו יכול לטעון ששיטה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.