פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פא ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
בבריא נמי, דוקא איהו גופיה מצי למטען: משטה הייתי בך, אבל אי לא טעין, לא טענינן ליה אנןא (סנהדרין כט,א). אבל ליורשיו, טענינן שמא לא כוון אביהם אלא להשטותב (תוס',רא"ש).
א. כשהתובע שמא: ש"ך סק"ב – טענינן ליה אף כשאינו טוען מעצמו, וכמובן אינו זקוק להישבע שהתכוון להשטות. לגבי הדין שאיננו טוענים כשהתובע ברי, כך הדין דוקא כשהנתבע רק טוען שהוא פטור, אך אם טוען שמעולם לא הודה, טוענים ששיטה ושכח מכך, כמבואר בסע' א, לפי שאין דרך אנשים לזכור 'מילי דכדי'.
ב. טענינן ליורשים: התוס' והרא"ש דייקו כן מדברי הגמ' שאין אדם משטה בשעת מיתה, משמע שדוקא בגלל טעם זה לא טענינן ליתומים שלו, אך עקרונית טענינן.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.