פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עז ו

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עז ו

סעיף ו[עריכה]

שנים שלוו מאחד בשטר אחד, ומחל לאחד מהם, לא מחל אלא חלקו, וגובה מחבירו חצי החוב (ב"י לדעת העיטור). הגה: ויש חולקים ואומרים דכל החוב מחול ואין יכול לתבוע לחבירו כלום (טור בשם הרא"ש). ולענין הלכה אם היו אלו הב' ערבים קבלנים, שאז היה יכול לגבות כל החוב מאחד מהן, ומחל לאחד מהן, כל החוב מחול וגם השני פטור. אבל אם אינם ערבים קבלנים, שאז צריך לתבוע כל אחד, ומחל לאחד מהם, אינו מחול אלא החצי, וגובה מחבירו חצי החוב (דעת עצמו).

הרא"ש כתב בתשובה שאם מחל לאחד מהשותפים מחל לכולם, ולמד זאת מתוספתא בה נאמר: "השותפין שמחלו להם, מחלו לאמצע" (וכן נפסק בסימן קעח לגבי שותפים), והב"י כתב שהרא"ש לשיטתו שהמלווה יכול לגבות הכל מאחד מהם גם כשיש לשניהם נכסים, אך לפי מה שפסקנו לעיל כעיטור שאינו יכול, כיוון שאין זה ממש חוב משותף, אלא כל אחד חייב את חלקו וערב על חלק חברו, אם מחל לאחד מהם לא מחל לשני (כדין המוחל לערב, שודאי לא מחל לבעל חובו), וכן פסקו השו"ע והרמ"א. והוסיף הב"י שמ"מ יש ללמוד מדברי הרא"ש לדינא לגבי ערבים קבלנים, שאם מחל לאחד מחל גם לשני, והביא הרמ"א דבריו.

סייגים: הרא"ש מביא כמה סייגים לדבריו, ואמנם לא קיי"ל כרא"ש, אך הם מהווים נפק"מ להלכה לגבי ערבים קבלנים.

א. דוקא כשמחל ע"י פיוס מחל גם לשני, כיוון שאז מסתמא הלווה בא לפייסו גם בשליחות שותפו, משא"כ כשמחל מעצמו^[1].

ב. כשמחל רק על מקצת החוב לא מחל לשני.

הב"י והד"מ הבינו שצריך את שני התנאים כדי לפטור את השני, שגם יהיה ע"י פיוס וגם על כל החוב, אמנם הסמ"ע והש"ך הסבירו שכל אחד מהתנאים לבדו פוטרו, או שיהיה פיוס או שימחל על כל החוב. הסמ"ע הסביר שבגלל זה הרמ"א לא הביא כאן את הסייג של פיוס (כמו בר"ס קעח), כיוון שכאן מדובר במחל על כל החוב. והש"ך דחה שהרמ"א עצמו סובר כב"י, שהרי הביא דבריו בד"מ ולא חלק^[2]. הסמ"ע דייק מהרא"ש, שמחל לשניהם דוקא כשאמר שמוחל על כל התביעות שיש לו עליו בשטר זה, אך אם אומר סתם שמוחל לו על מה שלווה עם חבירו בשטר זה, לא מחל לחברו. והש"ך תמה מניין דייק זאת.

ג. סי' יב בשו"ת: אם מחל לו על כל התביעות שיש לו עליו, לא מחל לחברו. הב"י הסבירו, שמחלק בין מקרה שמחל רק על הלוואה זו למקרה שמחל לו על כל התביעות שיש לו עליו, שאז מוכח שמחל בגלל שרצה להיטיב עם לווה זה. ואילו הד"מ כתב שהרא"ש לא חתום על תשובה זו, ונראה ששייכת לרב אחר ונתערבה שם (ובהערות בהוצ' מכון י-ם כתבו שבכת"י מופיעה חתימתו). אמנם הסמ"ע והש"ך הביאו את החילוק להלכה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]