פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עה טז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טז[עריכה]
התובע ליורש הלוה מלוה על פה, לא שנא אם אמר היורש: איני יודע אם לוה אם לאו, ויש עדים שלוה, לא שנא אמר: איני יודע אם פרע אם לא, לא שנא אמר: חמשים ידענא וחמשים לא ידענא, פטור אפילו בלא שבועת היורשיםא, אלא שמחרים סתם על כל מי שיודע שמורישו חייב לו כלום. אבל אם הודה בחמשים וכפר בחמשים, שאמר: חמשים חייב לך ולא יותר, הרי הוא כשאר מודה במקצת, ונשבע שבועה דאורייתא (שבועות מז,א).
הגמ' והשו"ע מחלקים בין מקרה שהיורש מסופק שפטור למקרה שמו"ב בודאות שחייב שבועה. הר"ן מעמיד שהתובע טוען ברי שהנתבע יודע מהחוב (כגון שסמוך למיתתו הודה אביך בפניך), אחרת פטור אפילו כשמודה בודאות. ואילו הש"ך כתב ש'לולא דמסתפינא' היה מעמיד דוקא בתובע המסופק אם הנתבע יודע, אך אם טוען ברי שהנתבע יודע חייב הנתבע אפי' כשטוען שאינו יודע. אמנם להלכה כותב הש"ך שהפוסקים סתמו ולא חילקו, וא"כ בין אם התובע טוען ברי ובין אם לאו, אם הנתבע ברי חייב ואם מסופק פטור.
הטעם שפטורים: תוס',רא"ש[1],טור,סמ"ע: כיוון שלא הו"ל למידע לא אמרינן משאיל"מ. עפי"ז כתבו שבכל מקרה שלא הו"ל למידע לא אמרינן משאיל"מ.
רמב"ם,ש"ך עב: טענינן ליתמי (והו"ל כטענת ברי). שאר האנשים חייבים לשלם גם במקרה שלא הו"ל למידע.
מהראנ"ח: למד מסעיפנו שאם לא הו"ל למידע פטור באיני יודע אם פרעתיך. קצות - דוקא לשיטת הרא"ש. עיין לעיל סע' ט.
ש"ך – אם היורש פקח יכול לטעון איני יודע כדי להיפטר מהשבועה, ואין בכך משום מדבר שקר תרחק. ומוכיח כן מהראב"ד שכתב כן לגבי גלגול שבועה, שהפקח יטען שמא כדי להיפטר מהגלגול.
א. הרי"ף ור"י ברצלוני כתבו שחייב להישבע היסת שאינו יודע, אמנם הרא"ש, העיטור והשו"ע כתבו שאי"צ, ולעולם אין משביעין את היורשים אלא במקרה שהם באים לגבות ולא כשבאים לגבות מהם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ תוס' בר"פ שור שנגח את הפרה (מו,א ד"ה דאפילו); רא"ש סוף פ' הכונס