פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עד ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
קבע המלוה ללוה זמן, ורוצה הלוה לפורעו כדי שלא יעמוד הממון באחריותו עד הזמן, והמלוה אינו רוצה לקבלו, אם הגיע הזמן אף על פי שהלוה ממהר לפרוע חובו כדי להציל עצמו מהאונסים העתידים לבא, כמו חלוף המטבע וגזירת המסים והתשחורת (פי' עבודות של מלך כענין לא חמרא דחד מנהון שחרית), הדין עמוא, שאין עתה הקלקלה נראית אף על פי שעתידה לבא למחר או בו ביום לאחר הפרעון, ואין לו להשגיח על תקלת חבירו. אבל אם לא הגיע הזמן, אם מצוי וניכר לעינים חילוף המטבע מיד וגזירת המסים והתשחורת, אינו יכול לכופו לקבל חובו קודם זמנו. אבל אם אין שם אחת מכל החששות האלה וכיוצא בו, אף על פי שאין המלוה רוצה לקבל חובו קודם הזמן כדי שלא יהיו באחריותו עד שיגיע הזמן, אין שומעין לו, מפני שקביעות הזמן לתקנת הלוה היא (שו"ת רמב"ן,בעה"ת).
א. נתינה לבי"ד וזיכוי ע"י אחר: מהרש"ך: אם הלווה לא כאן ואונסים עתידים לבוא מועיל לתת לבי"ד או לזכות למלווה ע"י אחר.
ש"ך: הסכים לגבי נתינה לבי"ד, אך חלק לענין זיכוי ע"י אחר[1].
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ יתכן שהדבר תלוי בשני תירוצי הר"ן לגבי הקנאת קרקע ללווה לצורך פרוזבול. ראה סימן סז,כב.