פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עא כא
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כא[עריכה]
מלוה שהאמין ללוה שיהא נאמן על השטר לומר שהוא פרוע, מועיל נמי גבי יורשים, שאם מת המלוה ובאים יורשים לגבות מהלוה, נאמן לומר שהוא פרועא, אבל צריך לישבע שהוא פרועב, אפילו בחיי המלוה, אלא אם כן כתב לו שיהא נאמן בלא שבועה. ואין המלוה יכול לגבות בשטר זה מן היורשיםג ולא מהלקוחות (רי"ף,רמב"ם); אפילו אמר הלוה: לא פרעתי, אין המלוה טורף בשטר זה מלקוחות, דחיישינן לקנוניא. ואם טען הלוה בשטר זה ואמר: פרעתי מקצתו, או כולו, והמלוה אומר: לא פרע כלום, משלם המקצת שהודה בו, ונשבע היסת. ואם התנה עליו שיהא נאמן בלא שבועת היסת, אינו נשבע כלל (רמב"ם).
א. האמנת לווה: הטעם שמועיל גם כנגד יורשי המלווה הוא שהשטר הינו כקרוע, כיוון שאם יטענו "שטרך בידי מאי בעי", יוכל הלווה לענות שסמך על הנאמנות ולכן לא טרח לקחת את השטר.
ב. צריך להישבע: עיין לעיל בסמ"ע על סעיף א, בטעם החילוק בין מלווה שהאמין ללווה לבין לווה שהאמין למלווה במלווה ע"פ שגובה ללא שבועה.
ג. מן היורשים: לדעת הסמ"ע והש"ך, הרא"ש המובא בסע' הבא חולק ע"כ וסובר שגובים מן היורשים אא"כ הביאו עדים שאביהם אמר שפרע, והשו"ע סמך ע"כ שהביאו בסע' הבא. ולדעת הע"ש והקצות כאן הרא"ש מודה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.