פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עא ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
הא דמהני נאמנות כנגד עדים, הני מילי כשמעידין: בפנינו פרעו. אבל אם העידו: בפנינו הודה שפרעו, נאמנים; שלא פסלם אלא לפרעון, אבל הודאה מילתא אחריתי היא, ובה לא פסלם (רי"ף,רמב"ם,רא"ש). וכן אם העידו שמחל לו החוב, נאמנים (בעה"ת). הגה: וכן כל כיוצא בזה, דאין הנאמנות אלא למה שהאמינו עליו, ולא יותר (טור סי"ד בשם תשו' הרא"ש). כגון מי שקבל מעות בעסקא והאמין לנותן עליו ועל יורשיו לומר שלא אירע הפסד באותו ממון, ובכל אשר יאמר בעיקר הממון. ואחר כך נפטר המקבל והניח ממון ביד אחר, והנותן אומר שהוא מעסק השותפות, אינו נאמן בזה, אפילו היה המקבל (חי), הואיל ולא נכלל בלשון הנאמנות (תשובת הרא"ש כלל ע"א והביאו הטור). אבל כל מה שכתב עליו נאמנות, מהני. כגון אם כתב לו שיהא נאמן כמה הוציא הוצאות ושחדים, מהני, כמו שמהני לעיקר הקרן, דכל תנאי שבממון קיים (כלל הנ"ל סימן ח' והביאו הטור).
הודאה: שו"ת רי"ף,רמב"ם,רא"ש,רז"ה,שו"ע: נחשבת כענין אחר מפרעון, ולכן בכך נאמנים כנגד הנאמנות שנתן למלווה.
רי"ד,רמב"ן,רשב"א,ש"ך: אינם נאמנים. הרמב"ן במלחמות חילק שאם אמר אל תפרעני אלא בפני פלוני נאמנים כיוון שאין זה בכלל התנאי, אולם אם אמר שמאמינו לומר שלא פרעו אינם נאמנים. וכתב ע"כ בעה"ת שמ"מ עדות על מחילה ודאי ענין אחר הוא ונאמנים. וכעי"ז בסי' פב,יא.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.