פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט סט א

סעיף א[עריכה]

הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו, גובה מנכסי בני חורין (משנה בב"ב קעה,ב). בין שכתב: אני פלוני הבא על החתום מודה שאני חייב לפלוני מנה, וחתם למטה; בין שכתוב בכתב יד אחר, והוא חתם למטה. והוא הדין אם לא חתם למטה, אלא כתב: אני פלוני בן פלוני חייב לך מנה. אלא שבזה יש חילוק, כשחתם למטה, אפילו כל העליון כתב יד אחר, גובה. אבל כשחתם שמו למעלה, צריך שיהא הכל בכתיבת ידו, דשמא חתם שמו בראש המגילה, ומצאו אחר וכתב תחתיו^א. אבל כשהכל הוא כתב ידו ליכא למיחש לזיופי, אפילו לא כתב שמו, אלא שכתב: אני חייב לפלוני כך וכך, כיון שהוא כתב ידו, חייב^ב (בעה"ת). לפיכך הפיתקות שהשותפים מוציאים זה על זה, הואיל והוא כתב ידם, אפילו אין בו חתימה כלל, אלא: קבלתי ביום פלוני כך וכך, גובין בו מבני חורין, ואינו נאמן לומר: לא היו דברים מעולם (טור). הגה: אפי' כתב לו בכתב ידו: חתימת ידי דלמטה תעיד עלי כמאה עדים, אפי' הכי לא הוי רק כשאר כתיבת יד^ג (פסקי מהרא"י סי' ר"א).

חתום בסוף השיטה: הגה"א בשם ריב"ם: לא נחשב שטר. דוקא אם כתב בשיטה אחת וחתם בשיטה אחרת נחשב שטר.

רא"ש,ר"י^[1],ריטב"א,ש"ך: נחשב שטר. הרא"ש שואל מדוע אם חתמו העדים באמצע שיטה כשר, הרי יש לחשוש שזייפן יכתוב שטר בתחילת השיטה ובסופה חתום העד, ויעשו מכך כתב יד המחייב את העד, ותירץ שמכיוון שא"א לזייף ולחייב בכך את בעלי הדין השטר כשר, ואע"פ שאפשר לחייב את העדים הם הפסידו עצמם בכך שחתמו באמצע השיטה.

א. חתם שמו למעלה: משמע שלא נחשב שטר אף אם לא טען מעצמו שחתם שמו בראש מגילה, ואנו טוענים עבורו (סמ"ע,ש"ך).

ב. כת"י ולא כתב שמו: הריטב"א כתב שמ"מ נאמן לטעון שלא כתבו אלא לטופס ואילו הרמב"ן כתב שאינו נאמן, אמנם הש"ך הסיק שאף הרמב"ן כתב כן רק מעיקר הדין אולם היום שאף פעם לא מוציא אדם על חברו כתב ללא שם, יכול לטעון כן מלבד בשותפים שנוהגים לכתוב כך.

ג. כתב שחתימתו תהא כמאה עדים: תרוה"ד נימק דבריו שהטעמים שנאמרו לכך שיכול לטעון פרעתי בכת"י שייכים גם כאן (או בגלל שאין עדים לא מזדלזלים נכסיו או בגלל שיתכן ששכח שכתבו שטר).

כתב שיהא לו דין שטר: מהראנ"ח: אינו יכול לטעון פרעתי, ודוקא באומר "כמאה עדים" יכול לטעון פרעתי משום שגם הלווה בעדים אינו צריך לפרוע בעדים.

ש"ך: יכול לטעון פרעתי, כיוון שגם כאן שייכים הטעמים הנ"ל^[2].

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]