פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים של ז

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים של ז


סעיף ז | עושים כל צרכי הוולד[עריכה]

הברייתא (קכט:) אומרת שמותר לעשות כל צרכי הוולד, רוחצים אותו ומולחים אותו[1] וטומנים את השליה[2]. וכן מותר לקשור את חבל הטבור של הוולד. ונחלקו ת"ק ורבי יוסי האם מותר לחתוך את חבל הטבור. רב נחמן פוסק כרבי יוסי המתיר לחתוך. ומודים חכמים לרבי יוסי שבתאומים מותר לחתוך את חבל הטבור.

◄ רי"ף, רמב"ם ורא"ש (לפי הב"י): חותכים את חבל הטבור גם בתינוק אחד.

☜ כך פוסק שו"ע. (ופסק את כל דברי הברייתא).

◄ רא"ש (לפי הטור): רק בתאומים התירו לחתוך, אך לא בוולד אחד.

א. חיתוך חבל הטבור:

◄ למג"א: אסור מדרבנן.

◄ לשושנים לדוד: אסור מהתורה (ורק כאן התירו את זה).

❖ איסורי תורה בשביל תינוק שנולד[עריכה]

◄ תוספות: הברייתא התירה רק איסורי דרבנן עבור תינוק שנולד, כיוון שהתינוק מוגדר כמצטער ולא כחולה שיש בו סכנה.

☜ כך פוסק מג"א.

◄ שאילתות, רמב"ם, מאירי ור"ן: הברייתא התירה גם איסורי תורה כיוון שיש סכנה במניעתם (חוץ מטמינת שליה בקרקע (ביה"ל)).

☜ שו"ת שואל ומשיב ומשנ"ב: אפשר להקל לחמם מים על ידי גוי[3].

❖ ספק בן שבע ספק בן שמונה[עריכה]

הברייתא (קלה.) אומרת שלא מחללים שבת על תינוק שנולד בחודש שמיני, כי ודאי ימות. אך כשנולד בחודש שביעי מחללים. ובספק בן שבע ספק בן שמונה, לא מחללים.

הגמרא ביבמות (פ:) אומרת שתינוק שנולד בחודש שמיני ונגמרו צפרניו מחללים עליו שבת כי אומרים שהוא באמת בן שביעי אלא שנשתהה.

הראשונים חולקים על מה מדברת הברייתא בשבת (ע"פ הביה"ל):

◄ בה"ג וריטב"א (רמב"ם, עיטור, מאירי ואשכול[4]): הברייתא מדברת רק על מילת התינוק (אבל לחלל שבת בשביל רפואה מותר גם בשביל תינוק מסופק).

◄ טור: הברייתא אוסרת מילה ואף רפואות בשביל תינוק מסופק.

☜ שו"ע: אסור לחלל שבת על תינוק מסופק, אלא אם כן נגמרו צפרניו ושערו[5].

⤶ גר"א: רק לעניין מוקצה סומכים על סימנים, אבל לא לעניין שאר מלאכות.

  1. מותר להביא סכין בשביל לחתוך את יולדת שמתה (למרות שהוא מסופק) משום שמדובר על עובר שכלו לו חדשיו, אך ספק בן שבעה מעולם לא היה בן קיימא (מג"א).

  2. תינוק שנגמרו צפרניו מותר אפילו בן שמונה חדשים, שאומרים שהוא בן שבעה אלא ששהה בבטן (משנ"ב).

❖ ביאור הראשונים והגמרות בסוגיא[עריכה]

א. משמע מהגמרא (לעיל שלא מחללים שבת בשביל תינוק.

ב. הגמרא בערכין (ז.) אומרת שאישה שישבה על המשבר ומתה מותר להביא סכין דרך רה"ר שמא התינוק עדיין חיי בבטנה.

ג. הגמרא ביומא (פד:) אומרת שעוברה שהריחה ביו"כ מותר לתת לה לאכול כי יש בזה סכנה.

◄ בה"ג: מותר לחלל שבת בשביל תינוק ועובר. (וזה כוונת הגמרא בערכין וביומא. והגמרא בשבת שאסרה עסקה רק על מילה, אך בשביל רפואה מותר).

◄ י"א ברמב"ן: אסור לחלל שבת בשביל עוברים. (ועוברה שהריחה מותרת כי יש לה סכנה. והגמרא בערכין התירה כי כיוון שהאמא מתה והתינוק נחשב כילוד ורק דלת עומדת בפניו (ואינו נחשב לעובר)).

⤶ האחרונים חולקים האם פסק השו"ע (שלא מחללים על תינוק מסופק) תלוי במחלוקת זו:

◄ מג"א: דברי השו"ע תלויים במחלוקת בה"ג ורמב"ן, לבה"ג מותר ולי"א ברמב"ן אסור. והלכה כדברי הבה"ג (כי הריטב"א פסק כבה"ג (ביה"ל)).

◄ ביה"ל: גם לפי הי"א ברמב"ן מותר לחלל על תינוק מסופק, ורק על עוברים לא מחללים שבת (שאין מצווים להחיותם).

הערות שוליים[עריכה]

  1. במלח (פרי מגדים) או בשחיקת הדס (רמב"ם).
  2. היו עושים כן לסגולה. אמנם אסור לטמון את השליה בקרקע כי זה איסור תורה (ובזה לכו"ע לא מחללים שבת באיסורי תורה) (משנ"ב).
  3. לכאורה כל זה רק אם הרופאים אומרים שאין סכנה. אבל אם הרופאים אומרים שיש סכנה במניעת הדברים הללו לכאורה יהיה מותר. היום הרי ידוע שיש זיהומים שאפשר להמנע מהם, ואם יש צורך בעשיית מלאכה דאורייתא בשביל להמנע מהם לכאורה יהיה מותר.
  4. לא ברור שאכן הם למדו שמותר לחלל שבת בשביל תינוק מסופק כי אולי הם דיברו על תינוק שצפרניו נגמרו (ביה"ל).
  5. * ובימינו ודאי שדינים אלה שונים בעקבות אפשרות הרפואה להציל רוב ככל התינוקות הנולדים טרם זמנם, ובודאי שמחללים שבת על תינוק הנולד טרם זמנו (בכל אופן).