פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שלא ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה | תינוקות שמילתם אינה דוחה שבת[עריכה]
הגמרא (קלד:) אומרת שלא דוחים שבת במציאות של ספק: אדריגונוס, נולד בן השמשות, ונולד כשהוא מהול. ורבי יהודה מתיר באדריגונוס.
☜ טור ושו"ע: אדריגונוס, נולד בן השמשות ונולד כשהוא מהול, לא מלים בשבת.
רבי אסי (קלה.) אומר שכל שאין אימו טמאה לידה לא מלים אותו בשמיני. לכן לא מלים בשבת תינוק יוצא דופן או תינוק שנולד לאישה גויה שהתגיירה אחרי הלידה. וכן לא מלים תינוק שיש לו שתי ערלות (שתי עורות או שתי גידים). הגמרא דנה בדברי רבי אסי ומעמידה את דבריו במחלוקת תנאים.
רא"ש, רמב"ם ור"ן: לא מלים תינוק יוצא דופן או תינוק שנולד מגויה (הפוסקים התלבטו כיצד לפסוק בזה).
☜ שו"ע: לא מלים בשבת יוצא דופן וגויה שילדה ומי שיש לו שתי ערלות.
א. כל הדינים כאן לא מלים בשבת מחמת ספק. חוץ מתינוק יוצא דופן ותינוק הנולד מגויה, שלא מלים אותם בשבת כיוון שרק מי שאימו טמאה לידה נימול לשמיני (אישה כי תזריע... וביום השמיני ימול בשר ערלתו) (משנ"ב).
ב. בין השמשות: יש אומרים שזה רבע שעה זמנית לפני צאת הכוכבים (וזו דעת ר"ת בסימן רסא, ב, שפסק ששלושה מיל ורבע אחרי שקיעה ראשונה זה ודאי יום ואז מתחיל בן השמשות (שקיעה שניה) ולאחר כרבע שעה מתחיל הלילה ודאי). ויש אומרים שהחל מהשקיעה מתחיל בן השמשות למשך כרבע שעה ואז מתחיל הלילה ודאי כשיצאו שלושה כוכבים קטנים (וזה כדעת הגאונים שם)[1].
⤶ וכך התפשט המנהג בארץ ישראל (ברכי יוסף, זכור לאברהם וסדר הזמנים).
ג. ספק אם הגיע בן השמשות ידחה ליום ראשון כי גם זה נחשב לספק בן השמשות (רדב"ז[2]).
ד. תינוק שנראה מהול אינו נימול בשבת רק אם גם ללא קישוי האיבר נראה מהול. אבל אם אינו נראה מהול, ורק כשמתקשה נראה מהול- מילתו דוחה שבת (משנ"ב).
❖ נולד בין השמשות[עריכה]
הגמרא (נידה מב:) מספרת שאדם אחד בא לרבא ואמר לו שבערב שבת לפני כניסת שבת הוא שמע את התינוק בוכה והתינוק נולד רק בשבת. אמר לו רבא: התינוק נולד לפני שבת כיוון שראשו היה כבר בפרוזדור. (אם לא שהיה בחוץ לא ייתכן שהיו שומעים את קולו, שהרי פיו סתום בבטן (סמ"ק)).
ר"י: אם לאחר שהוציא ראשו נראו שלושה כוכבים בינונים יש לסמוך ולמולו בשבת. ואם השתהו הכוכבים ולא יצאו עדיין, אם לפי ראות עיניהם נראה שהיה אז יום - הכל לפי ראות עיניהם.
☜ כך פוסק שו"ע (ביו"ד סימן רסב, ו).
⤶ כמעט אין נפק"מ בזה כיוון שבין השמשות כהרף עין ועד שיצא מחדר הלידה ייתכן שכבר חלף לו ביה"ש ויצאו כוכבים. ורק אם רואה אם יצאו כוכבים ברגע הלידה, או שראה שלושה כוכבים קטנים (שאפשר שהיו בנונים בזמן הלידה) אפשר להכריע על פי זה (ביה"ל).
◄ דרך החיים: אם התינוק שהה בין הוצאת הראש להוצאת שאר הגוף, הולכים אחר ראות העיניים, וימולו אותו בשמיני, אפילו אם תיפול המילה בשבת (והיינו כשהלידה הייתה בסוף השבת). ואם לא יודעים, הולכים אחר חזקה דהשתא, בין לקולא ובין לחומרא.
◄ ביה"ל וסדרי טהרה: אם לא יודעים, מתייחסים לזה שנולד בביה"ש.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מדברי המשנ"ב נראה שהמחלוקת היא ממתי למדוד את ביה"ש, האם כרבע שעה לפני צה"כ או החל מהשקיעה עד צה"כ (וכתב שזו חומרא). אבל לעניין צאת הכוכבים אין מחלוקת, אלא אם יצאו כוכבים ודאי שהגיע הלילה. (שגם ר"ת מודה שזה לילה! וכן השו"ע, שמחד פסק כר"ת, ומאידך בסימן רצג כתב שכשיוצאים שלושה כוכבים הוי לילה. וכך כתב שם הביה"ל בדעתו). נפק"מ עיקרית בין השיטות תהיה במקומות שיש רווח גדול מהשקיעה עד צאת הכוכבים (אירופה), שלפי ר"ת מודדים רק רבע שעה לפני יציאת הכוכבים ולגאונים מחמירים מהשקיעה למרות שזו חומרא.
- ↑ ומדוע אין זה ספק ספיקא (ספק ביה"ש, וביה"ש עצמו הוי ספק) וימולו בשבת? בביה"ל (ד"ה בין) בסימן רסא כותב שספק ידיעה אינו נחשב לספק. ובאמת ברדב"ז בעצמו כתב את הטעם הזה. והפרי המגדים כתב שיש חזקת מעוברת ומסתמא ילדה בזמן המאוחר שיש לנו ספק לגביו (ואם כך, בליל שבת נאמר שימולו אותו בשבת לכאורה, וכן כותב רעק"א (א, מט). אך בביה"ל (כאן) כתב שנראה שרק לחומרא כתב כן) וכתב טעם נוסף בביה"ל כאן, שהכל שם ספק אחד. (ולפי"ז לא ימולו גם בספק שבערב שבת).