פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיז ג

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיז ג


סעיף ג | פתיחת בית צואר[עריכה]

הגמרא אומרת (מח.) שמותר להתיר קשר שהכובסים עושים בבית הצואר של בגד, אבל אסור לפותחו מתחילה.

רב יהודה אומר בשם רב שהפותח בית הצוואר לראשונה חייב חטאת (רש"י: משום תיקון כלי).

בית יוסף: חייב משום מכה בפטיש (אך לא משום קורע, כי אינו קורע על מנת לתפור[1]).

טור ושו"ע[2]*: מותר לפתוח בית צוואר שקשרו הכובס, שאינו של קיימא, אבל אין פותחים מחדש, דמתן מנא הוא (וחייב משום מכה בפטיש (משנ"ב)).

⤶ הקשר של הכובס מיועד רק עד שיבוא הקונה לקחת את הבגד ולכן אינו של קיימא[3]. ויש מחמירים שרק אם עשוי לאותו יום מותר (משנ"ב).

נחלקו הראשונים בדין תפירה שעשה האומן לאחר שכבר נפתח הבגד לראשונה:

◄ רבינו ירוחם, הגהות מרדכי בשם ריב"א וריטב"א בשם ר"ת: גם אם הכובס חזר וקשר או תפר את פתח בית הצואר כדרך אומן (עד שצריך לקרוע את החוט), אסור לפותחו משום מתקן מנא.

☜ כך פוסק רמ"א.

◄ רבינו יואל ורשב"ם: כיוון שהתפירה לא עשויה להתקיים שם, אין בה איסור מתקן מנא דומיא דמגופת חבית.

❖ תפירה לזמן[עריכה]

היו רגילים לתפור נעליים זה עם זה יחד ונחלקו הראשונים האם מותר להתיר את התפירות:

◄ ריב"א: אסור, כיוון שתפירה לזמן נחשבת תפירה גמורה (לא כמו בקושר).

☜ כך פוסק שו"ע (בסימן שמ, ז).

◄ רבינו יואל וראבי"ה: תפירה לזמן מותרת כמו בקשירה, ולכן מותר לקרוע את התפירות הללו.

☜ רמ"א: אסור לנתק את הקשרים הללו, ויש מי שמתיר בזה (ולא בפני עם הארץ)[4].

  1. אם רצועות בגד הסתבכו יחד ונעשו לקשר שאי אפשר לפותחו, מותר לנתקן (ולא בפני עם הארץ) ואין עליהם שם קשר לעניין תיקון מנא (יש"ש[5]).
  2. אם קשר קשירה מותרת (עניבה) ובטעות נקשר לו קשר אסור, מותר להתירו (חיי אדם).
  3. כל קשר שאינו עשוי לעולם אפשר להקל להתירו או לקשרו על ידי גוי במקום צורך, דהוי שבות דשבות (משנ"ב).


הערות שוליים[עריכה]

  1. בסימן שמ מוכיח הביה"ל שקורע על מנת לתקן (גם אם לא על מנת לתפור) חייב. וכך פסק שם השו"ע לדעתו, ולכן צ"ל שחזר בו שם ממה שכתב כאן (ואינו חייב משום מכה בפטיש אלא משום קורע).
  2. * שימוש בטיטול בשבת: יש מי שלומד מכאן שאסור לפתוח פלסטר או הדבקת טיטול, כדין מתקן כלי ולכן צריך לפותחו מערב שבת (עיין שש"כ טו, פז). אמנם להלכה הפוסקים מתירים גם אם לא פתח מערב שבת. ובפניני הלכה (יג, יב) מבאר שסמכו על הלבוש (והביאו המשנ"ב בס"ק כא) שכותב שכל קשר שבעל מלאכה עושה עד שיבוא בעל הבית לקחת את החפץ אין בו שום איסור. וכך זה לכאורה בדבק של הטיטול, שנעשה במפעל. לגבי הדבקה: נחלקו הראשונים בתפירה לזמן קצר. להלכה השו"ע מחמיר בזה בסימן שמ, ז. הדרכי משה כתב שם שנהגו להקל, ולא הגיה על השו"ע שם כלום. פה הרמ"א מביא מחלוקת בזה בלי להכריע. האחרונים תמהו מדוע הוא לא הגיה בסימן שמ על דברי השו"ע שסתם להחמיר, וביאר בתהילה לדוד שבקורע הוא מקל ובתפירה הוא מחמיר. השש"כ כותב שגם בתפירה הרמ"א מקל (והחזו"א סבר שהרמ"א החמיר), לפי"ז מותר להדביק את הדבק שבטיטול, וכן פסק הרב עובדיה (יחו"ד ו, כד). מה עוד שדבק הטיטול מיועד לשימוש חוזר כמה פעמים (אם צריך לסדר את הטיטול). (עיין אורחות שבת יא, לו ופניני הלכה יג, יב). ולעניין הדבקת הטיטול לאחר השימוש בו, מובא בשם הגרש"ז להתיר בזה, כיוון שאין לו צורך בהדבקה לאחר הזריקה, נחשב כעל מנת להתירו מיד, אך יש שהחמירו בדבר (עיין הליכות עולם ד, עמוד רלב).
  3. המתיר הוא הלבוש. וכן הכריעו אחרונים נוספים לדינא (שש"כ, ט הערה נה. עיין חזון עובדיה, ה עמוד נד). והאוסר הוא הט"ז (וכן כתב בכף החיים (אות מא, מב)). ולכאורה כל דברי הט"ז הם רק אם אכן קשר לזמן אסור, אך אם קשר לפחות זמן, אף לט"ז יהיה מותר, אף בלי חידושו של הלבוש. (ואם אכן כך, לדעת השו"ע ודאי שיהיה מותר להתיר קשר כזה כי לדעת השו"ע כל קשר שלא נעשה לעולם נחשב לקשר שאינו של קיימא ומותר. עיין בס"ק ה במשנ"ב).
  4. כנזכר בהערה הקודמת, הדרכי משה בסימן שמ, ב, הקל, וכתבו האחרונים שכך הוא סובר להלכה. (וכן סברו האור לציון (ב, כט ה), והגרש"ז (שש"כ טו, הערה רט)).
  5. אבל לעניין התרת הקשר, עדיין יש בו איסור מתיר אם לא עשוי לפותחו. (כך נראה מהמשנ"ב).