פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיז ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיז ב


סעיף ב | החזרת רצועות שנשמטו[עריכה]

הגמרא אומרת (מח.) שמותר להחזיר מוכין שנפלו מתוך כרית, בתנאי שהם ישנים ולא חדשים. עוד אומרת הגמרא (קכב:) שאין להחזיר דלתות שידה תיבה ומגדל שמא יתקע.

התוספתא (יג, יד) אומרת שאם נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל יכול להחזיר בתנאי שלא יקשור.

◄ תוספות, רא"ש, רבינו ירוחם וטור: אם נפלו רצועות של סרבל מותר להחזירם בשלושה תנאים: א. שהנקב רחב ואין טורח בהחזרתם, שאם יש טורח הוי מתקן מנא[1]. ב. שאין חשש שמא יבוא לקשור. ג. שהרצועות ישנות ולא חדשות, שאל"כ נמצא מתקן כלי.

◄ רמב"ם ומרדכי: מותר להחזיר רצועות מנעל וסנדל ובלבד שלא יקשור[2].

☜ שו"ע: מותר להחזיר רצועות מנעל וסנדל או שנשמט רוב הרגל[3], ובלבד שלא יקשור.

רמ"א: ודווקא כשאין טורח בדבר, שאם לא יש חשש שמא יבוא לקשור.

א. אסור לתת רצועות במנעל חדש, או לתת רצועות חדשות במנעל ישן, דהוי מתקן מנא[4]* (משנ"ב). וכן אסור לתת רצועות חדשות במנעל ישן (אליה רבה[5]).

ב. מותר להכניס אבנט אפילו חדש, למכנסיים (אפילו חדשים) כיוון שלא מבטל אותו שם (משנ"ב).

❖ חשש קושר בנקב רחב (ביאור דעת הרמ"א)[עריכה]

כנזכר לעיל, תוספות ורא"ש כותבים שאם הנקב צר אסור להחזיר את הרצועות מפני הטורח. ואם הנקב רחב אסור שמא יבוא לקשור.

☜ רמ"א: רק אם הנקב רחב אין חשש שיבוא לקשור. אבל אם הנקב צר יש טורח וחיישנן שמא יקשור.

⤶ לכאורה יש קושי בדברי הרמ"א, כיוון שהחשש שמא יקשור אינו נוגע לרוחב הנקב, ונחלקו האחרונים בביאור דברי הרמ"א:

◄מג"א וט"ז: יש טעות סופר ברמ"א. ולהלכה גם בנקב רחב יש חשש שמא יבוא לקשור, ובנקב צר אסור אפילו אם אינו קושר, משום הטורח.

☜ למעשה כך פוסק ביה"ל.

◄ ביה"ל[6]: כמה ראשונים (הגהות מרדכי, אגודה ומרדכי) כותבים שבמקום שהנקב רחב אין חשש שיבוא לקשור, וכמותם הרמ”א סובר.

הערות שוליים[עריכה]

  1. כך מוכח מדברי המרדכי שמביא הב"י, וביאר שו"ע הרב (סעיף ה) שאם יש טורח בהכנסת החוטים נחשב הדבר כנתינה חדשה, ולא כהחזרה.
  2. הסתפקתי האם לרמב"ם גוזרים הכנסה משום קשירה כמו שגזרו התוספות. הלבוש (ע"פ האליה רבה) והמאמ"ר כותבים שהרמב"ם לא גוזר כיוון שיש איסור תורה רק אם יעשה קשר אומן, וכאן אין חשש בזה. ולע"ד הדבר לא ברור משני טעמים: א. מדוע אין לגזור שמא יקשור קשר אומן? ב. בסעיף ד נחלקו האחרונים האם האיסור לקשור חבל גרדי, משום חבל רגיל, הוא רק בקשר אומן או גם בקשר הדיוט. רוב האחרונים סוברים שגם בקשר הדיוט אסור, והגם שזו גזירה לגזירה, (כי גם בחבל רגיל אין איסור תורה בקשר הדיוט לדעת השו"ע), מצינו שגוזרים הרבה פעמים גזירה לגזירה. אמנם קשה, כיוון שהמאמ"ר סובר שם כרוב האחרונים! וייתכן ליישב שהיכן שראו חכמים לגזור גזירה לגזירה גזרו והיכן שלא גזרו לא. וצ"ע.
  3. שמנעלים שלהם היו עשוים פרקים פרקים ומחוברים ע"י רצועות, וכשנשמט חלק מרוב רגלו מהדקו מחדש ע"י הרצועות (כך משמע באליה רבה). ויש מפרשים שהמנעל נשמט מרוב רגלו ורוצה להדקו ע"י רצועות בנקב אחר שבנעל (פרי מגדים).
  4. השחלת שרוכים בימינו: הרב עובדיה (יבי"א ט, קח, קסב) התיר להכניס שרוכי נעליים חדשים כיוון שיש חורים מספיק גדולים ולא נחשב למתקן כלי. ובשש"כ (טו, סד) התיר להשחיל באופן שודאי עתיד להוציא אותם במוצאי שבת ולהשחיל מחדש (כגון שעושה בדילוג או שצבע השרוך בולט). ואם רק השרוכים העליונים צריכים השחלה, התיר בכל אופן.
  5. ויש שחלקו ולדעתם 'חדש' זה גדר שאוסר רק את המנעל אבל לא את הרצועות. וכך פסק מנוחת אהבה (ג כג, מב).
  6. וכן מבאר ערוך השלחן (ס"ק יג) והביא לזה מקורות מדברי הראשונים. וביאר שרק אם הנקב צר יש חשש שיבוא לקשור כדי לחוס על הטרחה שלו.