פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שיב ד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שיב ד


סעיף ד | קינוח באדמה וחרס[עריכה]

רב יהודה (פא.) אומר שאין לקנח בפאייס (אדמה שנפרכת ולא ראויה לקינוח (רש"י)). ועוד אומרת הגמרא (שם:) שאסור לקנח בחרס אפילו ביום חול (משום סכנה[1] (רש"י)).

☜ כך פוסקים טור ושו"ע.

  1. אם זה רגב אדמה קשה שאינו עשוי להתפרך מותר (ביה"ל בשם המאירי).


הערות שוליים[עריכה]

  1. ולמרות שיש גם טעם משום כשפים, נקטו הפוסקים טעם זה משום שהגמרא נקטה אותו לעניין שבת, שמטעם זה כאשר יש לאדם חרס או צרור עפר עדיף שיקנח בצרור משום הסכנה, לכן נקט טעם זה גם כאן (ביה"ל).