פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שז

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שז


סעיף כב | שבות בבין השמשות[עריכה]

רמב"ם, טור בסימן שמב (ע"פ הגמרא בעירובין), ☜ ושו"ע: כל שבות דרבנן מותרת בבין השמשות לצורך מצווה או כשהוא טרוד ביותר מזה. לכן מותר לגוי להדליק נר בבין השמשות.

❖ דינים שונים במלאכות הגוי בשבת[עריכה]

☜ רמ"א (על פי אור זרוע): בכל מקום שאסור לומר לגוי לעשות מלאכה אסור גם לרמוז לו בשבת[1] (אבל בשישי מותר).

⤶ אם רומז בדרך סיפור בעלמא מותר. ומצד ההנאה ממעשה הגוי, כיוון שהיה יכול להנות בשעת הדחק מהאור שהיה שם מותר להנות גם בתוספת הגוי[2]* (פרי מגדים).

☜ רמ"א (על פי האגודה): גויים שהביאו תבואה וכדומה כדי לפרוע חוב שלהם ליהודי, מותר ליהודי לתת להם מפתח והם יעשו את המדידות וכו', כיוון שהיהודי לא מקבל את התבואה עד אחרי שיעשו את החשבון (אחרי השבת).

⤶ אבל אם התבואה של היהודי, אסור לומר לגויים לפנות אותה מהמחסן כיוון שזו שבות דשבות (מג"א).

☜ רמ"א: מותר ליהודי להסתכל על גוי שחולב פרות בשבת הגם שהוא יקנה מהגוי את הגבינות, כיוון שהגוי עושה בשביל עצמו[3], אפילו שברור שהגוי עושה את זה בשביל למכור ליהודי אחר כך.

⤶ ואפילו אם הגוי עושה את הגבינות רק בשבת עצמה, מותר לגבותם בחובו כשיש חשש הפסד (משנ"ב).

הערות שוליים[עריכה]

  1. וסימון בתנועות ידים נחשב לרמז האסור (חיי אדם (כלל סב, ב)).
  2. * האחרונים כותבים שאם הגוי מחדש דבר שלא היה כלל, הגם שהיה אפשר בלעדיו, אין זה נחשב תוספת אלא מעשה חדש (אג"מ (יו"ד ג, מז ב ועוד).
  3. אולי יש בזה השלכה לדין 'משגיח כשרות' בימינו שיוכל ללכת להשגיח על מחלבה של גויים בשבת. וצ"ע כיוון שמשגיח כשרות נחשב לעבודה ולכאורה זה עובדין דחול, אלא שאם לא מינכרא מילתא אולי יהיה מותר.