פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שב ט

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שב ט


סעיף ט | שרייה של בגד נקי[עריכה]

הגמרא בזבחים אומרת (צד:) שאין איסור לשרות עור במים, כי שרייתו אין זה כיבוסו, אבל אסור לכבס עור. ובגד בד אסור לשרות במים, כי שרייתו זהו כיבוסו. כך גם מובא במשנה בשבת (קמב:).

הגמרא בביצה אומרת (יח.) שמותר לנידה שאין לה בגדים טהורים להערים ולטבול בבגדיה. במסכת יומא כתוב (עז:) שמותר ללכת להקביל פני רבו ביום כיפור, ולעבור בתוך נהר מים.

לכאורה הגמרות סותרות האם שרייתו זהו כיבוסו. ונחלקו הראשונים ביישוב הדברים:

ריב"א: במתכוון לטהר את הבגד מותר ובמתכוון לנקות אסור. (הגמרא שהתירה לנידה לטבול מדברת כשמתכוונת לטהר את הבגד ולא לנקותו).

ר"ת וטור: בדרך לכלוך אין איסור[1]. (הגמרא שהתירה מדברת על שרייה בדרך לכלוך שלא נאסרה).

ר"י בתוספות, סמ"ק, (סמ"ג ותרומה): בגד נקי לגמרי מותר לשרותו[2]. (הגמרא שהתירה מדברת על בגד נקי).

יראים: אסור לשרות ולהרטיב בגד בד בכל אופן, ורק בגד עור מותר. (הגמרא שהתירה לעבור במים מדברת על בגד עור).

מהר"ם: בבגד של צמר לא שייך 'שרייתו זהו כיבוסו'. (ונראה שהוא יסביר את הגמרא שהתירה בבגד צמר והגמרא שאסרה בבגד פשתן).

רא"ש, סמ"ג ותרומה: בגד נקי מותר (כדעת ר"י) וגם דרך לכלוך מותרת (כדעת ר"ת).

⤶ גם כשהתירו שרייה בבגד נקי צריך להזהר מסחיטה ואסור לשרות בהרבה מים בגד נקי אלא רק מעט (רא"ש, סמ"ק, סמ"ג ותרומה).

☜ שו"ע: מותר לתת מים על עור אבל אסור לכבס אותו (לדעת המשנ"ב יש בזה חיוב). ובבגד בד שיש עליו לכלוך אסור כי שרייתו זה הוא כיבוסו, אלא מעביר הלכלוך בסמרטוט בנחת, שלא יסחוט.

רמ"א: מותר לתת על בגד נקי רק מעט מים, אבל הרבה אסור משום חשש סחיטה[3] (ובבגד שמניחו הרבה זמן במים אין חשש סחיטה (משנ"ב)). ויש אוסרים בכל עניין (אפילו בבגד נקי (משנ"ב)). ונוהגים להתיר אם זה בדרך לכלוך (סעיף י).

⤶ נחלקו האחרונים כדעת מי פסק השו"ע[4]:

מג"א: השו"ע פוסק שבבגד נקי אין איסור לשרותו[5].

גר"א ותוספת שבת: השו"ע פוסק כדעת המחמירים בסימן שלד, ונקט שאסור 'בגד מלוכלך' כלשון המשנה (ומה שבסעיף י כתב שרק 'טוב' לנער ידיו, משום שזה דרך לכלוך).

⤶ לדינא:

אליה זוטא ומשנ"ב: יש להחמיר בשרייה של בגד נקי.

◄ גר"א ואליה רבה: מותר, אם לא מתכוון לכיבוס[6].

  1. להרבה ראשונים יש איסור דרבנן בכיבוס בידו של בגדי עור קשים, והגם שיש ראשונים שהתירו בזה, אין להקל בזה. ורק בשכשוך מים בעלמא מותר. ובכלי עץ אין שום חשש כיבוס (משנ"ב וביה"ל).

  2. יש איסור תורה של מלבן אם זורק מים על בגד ומניחו בחמה להתחמם (משנ"ב). (ודווקא בבגד פשתן חדש, שהדרך ללבנו כך (ביה"ל)).

  3. בשיער ועור יש איסור תורה של מלבן בשפשוף וכיבוס[7]*. אבל סחיטתם אסורה רק מדרבנן (ביה"ל).

  4. בגד שלא מקפידים שיהיו בו מים, אין חשש בנתינת הרבה מים עליו (משנ"ב).

  5. לדעת פרי מגדים ועולת שבת ר"י אוסר לנקות בגד בדרך לכלוך, ולביה"ל לא נראו דבריהם אלא לכו"ע מותר בדרך לכלוך.

  6. אם מתכוון בנתינת המים לכיבוס, אסור אפילו במעט מים (משנ"ב).

❖ כיבוס בעור[עריכה]

שלוש דרגות בכיבוס עור: שכשוך במים, כיבוס ללא שפשוף, כיבוס עם שפשוף.

כנזכר לעיל, מוסכם בגמרא ששכשוך עור במים מותר. ואילו בכיבוס עם שפשוף יש איסור מהתורה (ולא בעור קשה).

לגבי כיבוס בלי שפשוף נחלקו הראשונים:

בעור קשה: רש"י ור"ן: מותר לכתחילה. רי"ף ורא"ש ורמב"ם וטור: אסור מדרבנן.

☜ וכך פוסק בביה"ל. (לשאילתות יש בזה איסור מהתורה).

בעור רך: שו"ע: מתיר[8]. ביה"ל: הרבה ראשונים אסרו מדרבנן. וכך סובר הנצי"ב.


הערות שוליים[עריכה]

  1. הכלבו והגהות מרדכי סוברים שר"ת התיר גם נתינת מים על בגד מלוכלך כי זה דרך לכלוך. והבית יוסף חולק עליהם (ור"ת התיר רק ניגוב ידיים בדרך לכלוך). וכך פסק המשנ"ב.
  2. לדעת ההגהות מרדכי ההיתר לשרות בגד נקי לגמרי נובע מכך שזה דרך לכלוך. ועיין בהערה הבאה. [רשב"ם, הגהות בשם היראים ובה"ג חולקים על היתר זה].
  3. וקשה מה שהתירה הגמרא ללכת במים או לנידה לטבול בבגדיה. ויש לומר שמתוך שלא התירו לה אלא בדרך זו אין חשש שמא יבוא לידי סחיטה. ועוד אפשר ליישב על פי המרדכי (שנפסק בסימן שא, מו, והביאו המשנ"ב כאן). שבבגד שאינו מקפיד עליו מותר להניחו במים, ומדובר בכל אלו בבגדים שהאדם לא מקפיד עליהם. ויש להעיר שבסימן שא, סעיף ד פסק השו"ע (על פי תוספות) שרק לצורך מצווה מותר להשרות בגד ולא חששו בו לסחיטה.
  4. כיוון שבסעיף הבא השו"ע חושש לדעה המחמירה שלא לנגב את הידיים במגבת.
  5. ומה שפסק השו"ע (שלד, כד) לאסור נתינת מים על טלית שאחז בה האש, כתב המג"א (שיט, ס"ק יא) שאין זה משום מלבן, אלא משום חשש סחיטה. וכן בדין סינון משקים בסודר (שם, י), החשש הוא שמא יסחט ולא משום מלבן.
  6. במשנ"ב בסימן שיט ס"ק נט סמך על סברת האליה רבה במקום הדחק.
  7. * לעניין שפשוף ניילון שולחן, פיטמת בקבוק או מוצץ, שימוש בכפפות גומי לרחיצת כלים, בחזון עובדיה (שבת ו, עמוד צו) ואור לציון (כד, ו) התירו. ובשמירת שבת כהלכתה (פרק טו, הערה כה) כתב שמחמת חשש איסור תורה, אין להתיר שפשוף מפת ניילון אלא רק נתינת מים. ובאגרות משה (יו"ד ב, עו) החמיר בכל בגד העשוי מחומר סינטטי או ניילון, מאחר ולא מפורש בקדמונים להתיר.

  8. וכן כתבו שו"ע הרב (שב, יט) והציץ אליעזר (חלק ה, י').