פרשני:בבלי:פסחים קיט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

פסחים קיט א

חברותא[עריכה]

אמר רבי אלעזר:  זה המכיר מקום חבירו בישיבה, שיודע לומר זה מקום של פלוני וזה של פלוני, שזו הוכחה שהוא רגיל לשבת שם תמיד.
איכא דאמרי: אמר רבי אלעזר: זה המקבל פני חבירו בישיבה, שהוא מקדים לבית המדרש ומקבל פני חבירו, ולא שחבירו מקבל אותו (מהרש"א).
מאי מהו הביאור בהאי דכתיב "למכסה עתיק יומין", שהוא סיפא של הפסוק דלעיל "כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה, לאכל לשבעה ולמכסה עתיק".
זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין (הקב"ה).
ומאי נינהו? סתרי תורה, מעשה המרכבה ומעשי בראשית ופירושו של שם השם, שאינו מוסר אותם לכל אדם, אלא רק למי שראוי לכך.
ואיכא דאמרי: זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין.
מאי נינהו? טעמי תורה. והכי קאמר "למכסה עתיק" סתרי תורה, שהיו מכוסים מתחילה, ועתיק יומין נתן רשות לגלותם.
ומי שמגלה אותם זוכה למה שנאמר בפסוק זה.
אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי: מאי מהו הביאור בהאי דכתיב בתהלים "למנצח מזמור לדוד"? זמרו למי שנוצחין אותו, ושמח! מדלא כתיב "לנוצח" אלא "למנצח" משמע לשון מפעיל, להקב"ה שנותן כח לבריותיו לנצחו.
בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. בשר ודם מנצחין אותו והוא עצב. אבל הקב"ה נוצחין אותו ושמח.
שנאמר "ויאמר להשמידם. לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית". הרי שקרא לו "בחירו" והשתבח בו על כך שהשיב חמתו, משמע ששמח הוא בזה.
אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי, וכן אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה נשיאה: מאי מהו הביאור בהאי דכתיב בספר יחזקאל בתיאור מראה החיות "וידי אדם מתחת כנפיהם"?
"ידו" כתיב (ואילו הקרי הוא "ידי"), זה ידו של הקב"ה שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מיד (מפני) מדת הדין, שמקטרגת ואומרת לא תקבלם. והקב"ה מקבלם בסתר (תחת כנפי החיות).
אמר רב יהודה אמר שמואל: כל כסף וזהב שבעולם, יוסף לקטו והביאו למצרים.
שנאמר "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען".
אין לי שליקט אלא כסף שבארץ מצרים ושבארץ כנען. כסף שבשאר ארצות, מנין?
תלמוד לומר "וכל הארץ באו מצרימה", והביאו עמהם את כל כספם.
וכשעלו ישראל ממצרים, העלוהו עמהן. שנאמר "וינצלו את מצרים".
רב אסי אמר: עשאוה בני ישראל למצרים, כמצודה זו, רשת שפורסין ללכידת עופות, שאין בה דגן כפתיון, ואין שום עוף פונה אליה. כך רוקנו ("וינצלו" תרגומו "ורוקינו") ישראל את המצריים מכל ממונם.
רבי שמעון בן לקיש אמר: עשאוה כמצולה עומק הים שאין בה דגים, שהם מצויים רק על שפת הים, שיש שם מזון.
והיה מונח הכסף הזה עד רחבעם.
בא שישק מלך מצרים ונטלו מרחבעם. שנאמר "ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם, עלה שישק מלך מצרים (על ירושלים), ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך".
בא זרח מלך כוש ונטלו משישק. בא אסא מלך יהודה ונטלוהו מזרח מלך כוש, ושיגרו להדרימון בן טברימון מלך ארם, כדי שיעזור לו במלחמתו עם בעשא מלך ישראל.
באו בני עמון ונטלום מהדרימון בן טברימ ון.
בא יהושפט מלך יהודה ונטלו מבני עמון. והיה מונח עד אחז מלך יהודה.
בא סנחריב ונטלו מאחז. בא חזקיה ונטלו מסנחריב, והיה מונח עד צדקיה.
באו כשדיים ונטלוהו מצדקיה.
באו פרסיים ונטלוהו מכשדיים.
באו יוונים ונטלוהו פרסיים.
באו רומיים ונטלוהו מיד יוונים.
ועדיין מונח ברומי.
(כל אלו שנטלו זה מזה היה על ידי מלחמה, שהיה מנהגם להביא אוצרותיהם עמהם במלחמה כדי למשוך לב הלוחמים אחר הממון, ולא יברחו. וכשהיו מנצחים אותם היו המנצחים נוטלים את ממונם).
אמר רבי חמא בר חנינא: שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים.
אחת נתגלה לקרח.
ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס.
ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא.
נאמר בקהלת (פ"ה) "עושר שמור לבעליו לרעתו".
אמר רבי שמעון בן לקיש: זו עשרו של קרח, שעל ידי רוב ממונו נתגאה ואבד מן העולם.
וכן נאמר אצל עדת קרח שנבלעו הם "ואת כל היקום אשר ברגליהם".
אמר רבי אלעזר: זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, שמשמח לבו.
אמר רבי לוי: משאוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח. וכולהו אקלידי וקליפי דגלדא כלומר, השלש מאות פרדות נשאו רק את המפתחות והמנעולים של האוצרות, והאוצרות עצמן היו שקי עור מלאים בכסף וזהב.
דיא"ש, ראשי תיבות: דוד, ישי, אחיו, שמואל.
אדי"ש: אחיו, דוד, ישי, שמואל.
כשד"ך: כולן, שמואל, דוד, כולן. מאודך, וזה סימן לשמות אומרי הפסוקים בהלל "מאודך" והלאה.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: "אודך כי עניתני", אמר דוד.
"אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה", אמר ישי על דוד, שהיה הצעיר בבניו, וכל ימיו היה רועה צאן ונעשה ראש.
"מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו", אמרו אחיו, מדכתיב בלשון רבים.
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", אמר שמואל, שנתנבא עליו שסופם לגיל ולשמוח בו, כשיושיעם מיד אויביהם.
"אנא ה' הושיעה נא", אמרו אחיו, שה' יושיעם על ידי דוד.
"אנא ה' הצליחה נא" - אמר דוד שיצליח במלכותו.
"ברוך הבא בשם ה"', אמר ישי.
"ברכנוכם מבית ה"', אמר שמואל, כלומר, מברכים אנו אתכם.
"אל ה' ויאר לנו" - אמרו כולן. שהוא לשון רבים.
"אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח", אמר שמואל, שיביאו זבחים ושלמים הרבה שמתן דמם על המזבח כדי לשמוח.
"אלי אתה ואודך", אמר דוד.
"אלהי ארוממך", אמרו כולן.

דרשני המקוצר[עריכה]