פרשני:בבלי:עירובין נא ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין נא ב

חברותא[עריכה]

ולכן, רק עני (או הבא בדרך שכעני הוא) הוא דאקילו רבנן עילויה לערב בלא פת, אבל עשיר שיש לו פת לערב בה לא התירו לו לערב בלא פת.
ורבי יהודה סבר: עיקר דינו של עירוב שמועיל לקנות שביתה הוא במערב ברגל, שאומר תהא שביתתי במקומי, ולפיכך אחד עני ואחד עשיר שערבו ברגלם קנו.
אבל אם אמר שביתתי במקום פלוני הרחוק ממני, ולא הניח שם פת, דברי הכל (רבי מאיר ורבי יהודה) - עני, אין, יכול הוא לערב כך, אבל עשיר לא.
והא דאמרינן במתניתין "וזו היא שאמרו העני מערב ברגליו"  75 

 75.  דמשמע שעירוב בלא פת אינו עיקר עירוב אלא קולא לעני, כן פירש רש"י; והריטב"א הוסיף עוד פירוש: דכוונת הגמרא על לשון: מערב "ברגליו", דמשמע דקאי על עירוב ברגליו ממש, ואפילו הכי רק עני הוא שמערב ולא עשיר.
מאן קתני לה? - רבי מאיר.
ואהיכא קאי? - אאינו מכיר או שאינו בקי בהלכה.
כלומר: אפילו מי שאינו מכיר ומתוך כך מערב ברגליו ואומר "שביתתי במקומי", אף עליו אומר רבי מאיר "וזו היא שאמרו עני מערב ברגליו", לומר שקולא היא שהקילו גבי עני לערב באופן זה.
והא דאמרינן במתניתין ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו (דמשמע דעיקר עירוב ברגליו).
מאן קתני לה? - רבי יהודה, ולא רבי מאיר.
דאילו לרבי מאיר עיקר עירוב הוא בפת, ואפילו כשמערב ברגליו ממש אינו עיקר עירוב.
ורב חסדא אמר:
מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה היא במי שמכיר אילן או גדר ואומר תהא שביתתי במקום פלוני הנמצא רחוק ממני.
כלומר: לא החמיר רבי מאיר לעשיר שלא יערב בלא פת, אלא כשאינו מערב ברגליו ממש.
ורבי יהודה שהיקל אף לעשיר לערב בלא פת הוא אף במי שאינו מערב ברגליו ממש;
ובהכי פליגי:
דרבי מאיר סבר: כיון שאינו מערב ברגליו אלא אמירה בעלמא היא, עני (או מהלך בדרך) אין, עשיר לא.
ורבי יהודה סבר: אף שאינו עיקר עירוב (שהוא אינו אלא במי שמערב ברגליו ממש, רש"י לקמן), ואין כאן אלא אמירה בעלמא - אחד עני ואחד עשיר שאמרו שביתתי במקום פלוני מהני.
אבל באומר שביתתי במקומי - דברי הכל, אחד עני ואחד עשיר קנו. דעיקר עירוב ברגל.
והא דאמרינן במתניתין: וזו היא שאמרו העני מערב ברגליו.
מאן קתני לה? - רבי מאיר.
ואהייא קאי? אהה: מי שבא בדרך וחשכה ואמר שביתתי בעיקרו של אילן.
כלומר: כיון שאמרנו שלא החמיר רבי מאיר על העשיר אלא במי שאינו אומר "שביתתי במקומי", על כרחנו מה שנאמר במשנה: וזו היא שאמרו "העני" - ולא העשיר - מערב ברגליו, מיירי במי שאמר שביתתי בעיקרו של אילן.
דאילו במי שאמר "שביתתי במקומי" אף לרבי מאיר אינו דוקא בעני.
וכיון שכן, על כרחנו נידחק שבבא זו לרבי מאיר בלבד קאי, ואף דמה דקתני "וזו היא שאמרו" העני מערב ברגליו - דמשמע שעירוב זה אינו עיקר עירוב - מצי קאי שפיר אף לרבי יהודה, שהרי לכולי עלמא אינו עיקר עירוב. אפילו הכי, כיון דקתני "העני" מערב ברגליו ולא העשיר, רבי מאיר היא.
והא דאמרינן במתניתין: ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו.
מאן קתני לה? - על כרחנו דברי הכל הוא.
ואינו המשך לדברי רבי יהודה, ולא קאי כלל על "שביתתי במקום פלוני" שנחלקו בו רבי מאיר ורבי יהודה; ומשום, שלשון זה משמע שעיקר העירוב הוא בלא פת, וזה לא שייך אלא כשאומר "שביתתי במקומי", דכשאומר "שביתתי במקום פלוני" אף דלרבי יהודה מהני אף לעשיר, מכל מקום אינו עיקר עירוב.
וכיון שכן מתפרשת בבא זו על מי שאומר "שביתתי במקומי", ללמד: דלכולי עלמא אפילו עשיר מערב כן, כיון שהוא עיקר עירוב.
תניא כוותיה דרב נחמן (דאמר: שלרבי מאיר אפילו עירוב ברגליו ממש מהני רק לעני; והאומר שביתתי במקום פלוני ולא הניח שם פת, אפילו לרבי יהודה מהני רק לעני):
אחד עני ואחד עשיר מערבין (כלומר: יכולין לערב) בפת; ולא יצא עשיר חוץ לתחום (היינו בסוף התחום, או בתוך ארבע אמות מחוץ לתחום של אלפיים אמה, רש"י) ויאמר: תהא שביתתי במקומי.
לפי שלא אמרו מערבין ברגל אלא למי שבא בדרך וחשכה (דהווה עני), דברי רבי מאיר.
הרי למדנו, שאף לערב ברגליו ממש לא הקיל רבי מאיר אלא לעני, וכדעת רב נחמן.
רבי יהודה אומר: אחד עני ואחד עשיר מערבין (יכולין לערב) ברגל, ויצא עשיר אם ירצה חוץ לתחום ויאמר תהא שביתתי במקומי.
הרי למדנו, שאין העשיר מערב בלא פת אלא כשמערב ברגליו ממש, מדאמר רבי יהודה שיצא חוץ לתחום, ולא אמר שיאמר "שביתתי במקום פלוני".
וזה הוא עיקרו של עירוב!
והתירו חכמים לבעל הבית לשלח עירובו ביד עבדו או ביד בנו או ביד שלוחו בשביל להקל עליו.
אמר רבי יהודה: מעשה באנשי בית ממל ובאנשי בית גוריון בארומא (שם מקום) שהיו מחלקים בשבת גרוגרות (תאנים יבשות) וצימוקין לעניים בשני בצורת.
והיו באין בערב שבת עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה - הרוצים ללכת בשבת לארומא (הרחוקה ממקומם פחות מארבעת אלפים אמה) כדי לקבל את הגרוגרות - ושוהים ומחשיכין על יד סוף התחום, וקונים שביתה שם, וחוזרים לביתם, ולמחרת משכימים ובאים לארומא, כיון שקנו שביתה על הדרך.
הרי שהותר להם להחשיך על התחום ולומר: "שביתתי במקומי", ולא הוצרכו ליתן שם פת, אף על גב דכעשירים הם לענין עירוב. שבודאי יש להם בביתם כדי מזון שתי סעודות הנצרך להם לעירוב.
ומוכח כדעת רבי יהודה, שעיקר עירוב ברגל ואין צריך פת אפילו לעשיר, (רש"י).
אמר רב אשי: מתניתין (דלקמן) נמי דיקא כרב נחמן (שאמר לרבי יהודה רק עני מצי לומר שביתתי במקום פלוני).
דקתני (ביאור המשנה כאן הוא על פי לשונו השני של רש"י לקמן):
מי שיצא (אפילו יציאה כל דהו) מביתו בערב שבת כדי לילך לעיר שמערבין לה (שיכולין לערב כדי לבוא לאותה עיר בשבת), לפי שאינה רחוקה מעיר המוצא ארבעת אלפים אמה, והחזירו חברו מן הדרך.
ואמר היוצא לדרך "תהא שביתתי במקום מסוים שבסוף התחום" - הוא מותר לילך בשבת לאותה העיר וכל בני העיר אסורים (מפרש לה הגמרא ואזיל), דברי רבי יהודה. והוינן בה: מאי שנא איהו שמותר ללכת לאותה העיר בשבת ומאי שנא אינהו (בני העיר) שאסורים ללכת לאותה עיר בשבת?
ואמר רב הונא: הכא במאי עסקינן, כגון שיש לו שני בתים בשתי הערים הללו ויש שני תחומי שבת (ארבעת אלפים אמה) ביניהם של בתים אלו (ריטב"א);
איהו (בעל הבתים) כיון דנפקא ליה לאורחא ויצא מעירו על מנת להגיע קודם השבת לביתו שבעיר הסמוכה (ולא על מנת לערב, רש"י), הוה ליה עני, כשאר הולכי דרכים שאין עמהם פת, ומותר לו לקנות שביתה על ידי שיאמר "שביתתי במקום פלוני מסוים" שבין התחומין.
וכיון שאמר שתהא שביתתו שם (על פי רש"י בסוגיא לקמן, שלא על פי דבריו כאן), הולך בשבת עד לאותה העיר.
ואילו הנך (שאר בני העיר) אפילו אם אמרו שביתתנו במקום פלוני לא קנו שביתה, כי עשירים נינהו, כיון שנמצאים בביתם וודאי שיש להם פת.
אלמא, אפילו לרבי יהודה, כל היכא שמערב במקום פלוני, עני אין, עשיר לא.
ומסקינן: שמע מינה!
מתני לה רב חייא בר אשי לחייא בר רב קמיה דרב:
"אחד עני ואחד עשיר", כלומר: היה שונה לו משנתנו ובכללה מה שאמר רבי יהודה "אחד עני ואחד עשיר".
אמר ליה רב לרב חייא בר אשי: סיים בה נמי (המשך ואמור לו): הלכה כרבי יהודה, וכדעת רב נחמן בדעת רבי יהודה שאין מועיל לעשיר לקנות שביתה בלא פת אלא כשאומר "שביתתי במקומי"  76 .

 76.  כן פירש רש"י; וראה במהרש"א שביאר דבריו, היכן כלול שהלכה כרבי יהודה לפי שיטת רב נחמן.
רבה בר רב חנן הוה רגיל דאתי בכל שבת מארטיבנא (שם מקום) לפומבדיתא שהיו רחוקים זה מזה יותר מתחום שבת,


דרשני המקוצר[עריכה]

מסכת עירובין בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב | דף צב ע"א | דף צב ע"ב | דף צג ע"א | דף צג ע"ב | דף צד ע"א | דף צד ע"ב | דף צה ע"א | דף צה ע"ב | דף צו ע"א | דף צו ע"א | דף צו ע"ב | דף צז ע"א | דף צז ע"ב | דף צח ע"א | דף צח ע"ב | דף צט ע"א | דף צט ע"ב | דף ק ע"א | דף ק ע"ב | דף קא ע"א | דף קא ע"ב | דף קב ע"א | דף קב ע"ב | דף קג ע"א | דף קג ע"ב | דף קד ע"א | דף קד ע"ב | דף קה ע"א |