פרשני:בבלי:עירובין מו ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין מו ב

חברותא[עריכה]

רב פפא אמר, משני על שהקשינו למה ליה לרבי יהושע בן לוי לומר הלכה כרבי יוחנן בן נורי, אחר שכבר אמר הלכה כדברי המיקל בעירוב:
איצטריך, שאם לא כן, סלקא דעתך אמינא, הני מילי בעירובי חצירות הלכה כדברי המיקל, אבל בעירובי תחומין - שבו נחלקו רבי יוחנן בן נורי ורבנן - אימא לא, להכי צריכא ליה למימר, דאף בעירובי תחומין הלכה כדברי המיקל.
ומפרשינן לה: ומנא תימרא דשני לן בין עירובי חצירות לעירובי תחומין להקל בזה יותר מבזה?
דתנן: אמר רבי יהודה:
במה דברים אמורים שאין מערבין לאדם שלא מדעתו, בעירובי תחומין כיון שמפסיד על ידי העירוב - שהושם לו לצד מזרח של העיר - אלפיים אמה שהיו לו לצד מערב של העיר, ואפילו גילה בדעתו שהיה רוצה שיהיה לו עירוב לצד מזרח ולהפסיד אלפים אמה לצד מערב, אפילו הכי אין מערבין לו שלא מדעתו, כיון שיש שם קצת חוב שמפסיד אלפים אמה (תוספות וריטב"א).
אבל בעירובי חצירות שאינו מפסיד כלום במה שעירבו עליו, אף על פי שיש שם קצת חוב שעירבו בפת שלו שלא מדעתו, אפילו הכי מערבין בין לדעת ובין שלא לדעת, ומשום שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו. (נתבאר על פי התוספות והריטב"א, וראה מה שתמה על פירושם ב"גאון יעקב").
הרי חזינן, שאפילו במקום שיש שם קצת חוב מקילין יותר בעירובי חצירות מבעירובי תחומין, וכיון שכן הוה אמינא דהוא הדין דלא אמרינן הלכה כדברי המיקל אלא בעירובי חצירות, קא משמע לן.
רב אשי אמר משני:
איצטריך לומר הלכה כרבי יוחנן בן נורי אף דכבר אשמועינן דהלכה כדברי המיקל בעירוב.
שאם לא כן, סלקא דעתך אמינא, הני מילי דקיימא לן כהמיקל בעירוב בשיורי עירוב, שהניח עירוב חצירות במקום המשתמר עבור כמה שבתות ונתמעט העירוב לאחר זמן משיעור שתי סעודות הנצרכים לעירוב חצרות, (וכדמייתי הגמרא בסמוך שהקיל רבי יוסי בזה שאפילו אם לא נשאר אלא כל שהוא שפיר דמי).
אבל בתחילת עירוב כגון מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבנן, אימא לא קיימא לן כהמיקל, קא משמע לן. (רש"י).
ראה ב"תורת חיים" שתמה הרבה על פירוש זה, ופירש דברי הגמרא באופן אחר.
ומנא תימרא דשני לן בין שיורי עירוב לתחילת עירוב?
דתנן: אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים שצריך שיעור שתי סעודות בעירובי חצירות בתחילת עירוב, אבל בשיורי עירוב אפילו לא נשאר אלא כל שהוא, והטעם: מפני שמעיקר הדין לא היו מצריכים חז"ל שיעור שתי סעודות בעירובי חצירות אפילו בתחילה, ולא אמרו לערב חצירות בשתי סעודות אלא כדי שלא לשכח תורת עירוב תחומין - דבעי שתי סעודות - מן התינוקות. (נתבאר על פי פירוש רש"י כאן - שלא כדבריו בדף פ: - וכן הסכימו התוספות, וכפי שפירש דבריהם המהרש"א).
רבי יעקב ורבי זריקא אמרו:
א. הלכה בכל מקום כרבי עקיבא דוקא מחבירו היחיד שנחלק עליו, אבל כשנחלקו עליו חביריו הרבים, לא.
ב. והלכה כרבי יוסי אפילו מחבריו הרבים שנחלקו עליו.
ג. והלכה כרבי דוקא מחבירו ולא מחבריו.
ומפרשינן: למאי הלכתא נאמרו כללים אלו, כלומר: האם אפשר מחמת כללים אלו להורות הלכה למעשה, "או דילמא, מסברא בעלמא קאמרי כן אבל לא סמכינן עליה למילף הלכתא מכללא" (רש"י)?
רבי אסי אמר: הלכה ממש היא ועושין מעשה על פי זה, ואף דורשין כן ברבים (תוספות משמיה דרש"י).
ורבי חייא בר אבא אמר: מטין כן את ההוראה, כלומר: הבא לפנינו לשאול מורין לו לעשות כדבריהם, אך אין דורשין כן ברבים.
ורבי יוסי ברבי חנינא אמר: נראין, אף הבא לפנינו לשאול אין מורין לו על פי הני כללי, אלא שאם כבר נעשה מעשה כדבריהם, לא מהדרינן עובדא.
כלשון הזה שאמרו רבי יעקב ורבי זריקא את כללי ההלכה, אמר נמי רבי יעקב בר אידי; וכשם שנחלקו האמוראים בדברי רבי יעקב ורבי זריקא אם "הלכה" אמרו, או "מטין" או "נראין", כך נחלקו אף בדברי רבי יעקב בר אידי, שאף הוא אמר באותו לשון שאמרו הם (כן פירש רש"י, ראה גאון יעקב ד"ה כרבי יוסי).
(אבל הרבה ראשונים פירשו: שדברי רבי יוחנן שבסמוך אותם הוא שאמר רבי יעקב בר אידי משמו, כמובא בגאון יעקב שם).
אמר רבי יוחנן:
א. רבי מאיר ורבי יהודה שנחלקו, הלכה כרבי יהודה.
ב. רבי יהודה ורבי יוסי שנחלקו, הלכה כרבי יוסי.
ג. ואין צריך לומר, רבי מאיר ורבי יוסי שנחלקו הלכה כרבי יוסי, כי, השתא במקום רבי יהודה (כלומר: כשעליו הוא שנחלק רבי מאיר) ליתא לדברי רבי מאיר אלא הלכה כרבי יהודה, במקום רבי יוסי - שאף דברי רבי יהודה ליתא במקומו - וכי מיבעיא לן למימר דליתא לדברי רבי מאיר, אלא הלכה כרבי יוסי.
אמר רב אסי:
כיון שאמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי, אף אני לומד מזה
שרבי יוסי ורבי שמעון, הלכה כרבי יוסי
דהרי אמר רבי אבא אמר רבי יוחנן כלל נוסף: רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו, הלכה כרבי יהודה.
וכיון שכן, אלמד: השתא במקום רבי יהודה ליתא לדברי רבי שמעון אלא הלכה כרבי יהודה, במקום רבי יוסי - שאף דברי רבי יהודה ליתא במקומו, כדאמר רבי יוחנן לעיל - וכי מיבעיא לן למימר דליתא לדברי רבי שמעון אלא הלכה כרבי יוסי  46 .

 46.  רבי יוחנן פליג על רבי יעקב ורבי זריקא שאמרו דכל היכא דפליג רבי יוסי הלכה כמותו ואפילו במקום רבים, ורבי יוחנן סובר, דדוקא היכא דפליג רבי יוסי על רבי מאיר או רבי יהודה או רבי שמעון הלכה כמותו, כן מבואר בתוספות.
איבעיא להו: היכא שנחלקו רבי מאיר ורבי שמעון, מאי הלכתא?
ומסקינן: תיקו!
אמר רב משרשיא: ליתנהו להני כללי דכללינהו לעיל, דבכל מקום דפליגי פלוני ופלוני הלכה כפלוני, אלא כל מקום נידון לפי איך שמסתבר לפסוק בו.
ומפרשינן: מנא ליה לרב משרשיא הא?
אילימא מהא:
דתנן במשנתנו גבי שלושה אנשים שקנו שביתת ארבע אמות זה בצד זה, והיה האמצעי מובלע ביניהן, מקצת אמותיו מובלעות בשל זה ומקצת אמותיו מובלעות בשל חבירו, דקיימא לן במשנה שם, הוא מותר עמהן והן מותרין עמו ושנים החיצונין אסורין זה עם זה:
רבי שמעון אומר: למה הדבר דומה, לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות כל אחת בפתח נוסף לרשות הרבים, ואתה למד מכאן: שאם עירבו שתים החיצונות עירובי חצירות עם האמצעית ולא עירבו החיצונות זו עם זו, היא (האמצעית) מותרת עמהן והן מותרות עמה, ושתים החיצונות אסורות זו עם זו, כשם שאנו אומרים לגבי שביתת ארבע אמות.
ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כרבי שמעון בשלש חצירות ולא כחכמים שנחלקו עליו.
ומכאן אתה למד דליתנהו להנך כללי: שהרי מאן פליג עליה דרבי שמעון? רבי יהודה, דהוא הוי סתם בר פלוגתיה דרבי שמעון (רש"י בלישנא קמא, וראה עוד שם)!
ואם כן תיקשי: הא אמרת רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה ואיך פסקינן הכא כרבי שמעון?!
אלא לאו שמע מינה ליתנהו להני כללי!
הא ליכא למימר:
שהרי, ומאי קושיא איכא מהכא על כללים אלו עד שנלמוד מכאן שליתנהו להני כללי? ! דילמא היכא דאיתמר הלכה בפירוש איתמר, והיכא דלא איתמר כמי לפסוק לא איתמר, ואז פסקינן לפי הני כללי!
אלא (שמא נאמר) דהא דאמר רב משרשיא דליתנהו להני כללי, הוא מהא:
דתנן (בפרק הבא):
א. עיר שהיו בה ששים ריבוא (שש מאות אלף) איש ("עיר של רבים") מתחילה, אין מערבין את כל העיר בעירובי חצירות ושתופי מבואות להתיר לטלטל בכולה (ואף שאין בה רשות הרבים, שאין רחובותיה רחבין שש עשרה אמה; ויתבאר טעם דין זה במקומו).
ב. עיר של יחיד שלא היו בה שישים ריבוא, ונעשית (כלומר: אף שנעשית) לאחר זמן עיר של רבים, שבנו שם בתים ושווקים ויש בה כעת שישים ריבוא, מערבין את כולה כבתחילה, (ויתבאר טעם דין זה במקומו; ובלבד שלא יהא שם רשות הרבים גמורה הרחבה שש עשרה אמה).
ג. עיר שהיתה מתחילה של רבים ונעשית לאחר מכן עיר של יחיד, אמרו חכמים שדינה כעיר של רבים, מפני שחששו שמא תחזור להיות עיר של רבים, ולפיכך: אין מערבים את כולה, אלא אם כן עושה לה היכר, שמשייר מהעיר חוצה לה (לשטח המעורב) כמספר דיוריה של העיר "חדשה" שביהודה (כך שם העיר) שיש בה חמשים דיורין.
דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר:

דרשני המקוצר[עריכה]