פרשני:בבלי:יומא כא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא כא א

חברותא[עריכה]

ויש אומרים ומוספים עוד: אף קולו של המלאך הנקרא רידייא שהוא ממונה לקרא למי הגשמים מלמעלה ולמי התהום מלמטה להשקות את האדמה.
ובעו רבנן רחמי מן השמים, אנשמה, שלא ישמע קולה בשעה שיוצאה מן הגוף, ונתקבלה תפלתם, ובטלוה.
תניא כוותיה דרבי שילא שגבר פירושו תרנגול: היוצא לדרך בלילה קודם קריאת הגבר דמו בראשו שסכנה היא לילך בדרך בלילה, ויש אומרים שאפילו לאחר קריאת הגבר אין לו לצאת עד שישנה בקריאתו, ויש אומרים עד שישלש.
ובאיזה תרנגול אמרו: בתרנגול בינוני שאינו ממהר לקרוא ואף אינו מאחר.
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל היו עומדין בעזרה צפופין מריבוי העם, ואף על פי כן היו משתחוים רווחים, בריחוק ארבע אמות אחד מחבירו, והיו ישראל נמשכין ומתפזרים מתוך הדוחק אל תוך השטח של אחת עשרה אמה שבצד מערבי של עזרה אחורי בית הכפורת.
ותמהינן: מאי קאמר שהיו נמשכים, והרי נעשה להם נס שנתרווח המקום, ולמה הוצרכו להתפזר.
ומפרשינן: הכי קאמר: אף על פי שמרוב הדוחק היו נמשכין - בשעה שהיו עומדים - לתוך אחת עשרה אמה שבצד מערבי של העזרה אחורי בית הכפורת, והיו עומדים שם צפופין, מכל מקום כשהן משתחוין, נעשה להם נס, והיו משתחוין רווחים.
וזה אחד מעשרה נסים שנעשו במקדש.
דתנן: עשרה נסים נעשו בבית המקדש, ואלו הן:
א. לא הפילה אשה את עוברה מריח בשר הקודש, אף על פי, שבאופן טבעי, כשעולה ריח של מאכל באפה של אשה מעוברת, עלולה היא להפיל את העובר, אם נמנע ממנה לאכול.
ב. ולא הסריח בשר הקודש מעולם, ואפילו אברים שנתותרו ולא נתעכלו עדיין באש המזבח.
ג. ולא נראה זבוב בבית המטבחיים שהיו מדיחים שם את קרבי הקדשים.
ד. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים.
ה. ולא נמצא פסול בקרבן העומר שאם היה נפסל, לא היה עומר אחר להביא תחתיו, שהרי מצותו שיקצר בליל הקרבתו.
ו. וכן בשתי הלחם שהיו נאפין מערב יום טוב של עצרת, ואם היו נפסלין לא היו יכולים להקריב אחרים.
ז. וכן בלחם הפנים שאף אפייתו אינה דוחה את השבת, ואם יפסלו יעמוד השולחן בלא לחם עד השבת הבאה שהיא זמן סדור הלחם על השולחן.
ח. עומדים בעזרה כשהם צפופים ומשתחוים רווחים.
ט. ולא הזיק נחש ועקרב את האדם בירושלים מעולם.
י. ולא אמר אדם לחבירו: צר לי המקום שאלין בירושלים, שלא היתה דירתם דחוקה שם, ולא היו מזונותיהם דחוקים.
ומקשינן: פתח התנא בנסים שנעשו במקדש, וסיים בנסים שנעשו בירושלים.
ומשנינן: איכא עוד תרתי נסים אחרנייתא (אחרים) שנעשו במקדש,
דתניא: מעולם לא אירע שכבו הגשמים את האש של עצי המערכה שעל המזבח, וכן עשן המערכה היה עולה ומיתמר מעל המזבח, ואפילו היו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו.
ופרכינן: ותו ליכא עוד נסים?
והתניא רב שמעיה בקלנבו (שם מקום): שברי כלי חרס שנתבשלו בהם קדשים, וטעונים שבירה בעזרה, מפני שהכלי בולע מבשר הקדשים ונאסר משום נותר, היו נבלעין במקומן, בדרך נס.
וכן אמר אביי: מוראה ונוצה של עולת העוף שהיה משליכם אל רצפת העזרה, במקום שהיה מניח את תרומת הדשן שבכל יום, וכן דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה שאף הם הונחו באותו מקום היו נבלעין במקומן בדרך נס.
ומשנינן: אותם פסולי שנזכרו במשנה שלא נמצאו בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים תלתא הוו, שלשה הם במנין המשנה, חשבינהו (מנה אותם) בחד.
ומעתה אפיק תרי (הוצא שנים מן המנין) ועייל תרי נסים של רב שמעיה ושל אביי, ונמצאו עשרה נסים.
ומקשינן: אי הכי שאתה מונה את שלשת נסי הפסולין כנס אחד, ומשום שמענין אחד הם, אף את נסי הבלועין נמי אף על פי דתרי הוו, חשבינהו (מנה אותם) בחד, ותמצא דחסרו להו ממנין עשרה.
ומשנינן: איכא נמי נס אחריתי שנעשה במקדש.
דאמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול היה נעשה בלחם הפנים שהיה הלחם חם וטרי בשעת סלוקו מן השולחן בשבת, כפי שהיה בשעת סדורו על השולחן בשבת שעברה, שכן נאמר בו (בספר שמואל א' כ"א ז') "לשום לחם חום ביום הלקחו", ומעתה, לכשנוסיף נס זה למנין נמצאו עשרה נסים.
ומקשינן: ותו ליכא נסים?
והאמר רב לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו ששטח מקום הארון שהיתה מדתו אמתיים וחצי על אמה וחצי, אינו ממעט מן המדה של קודש הקדשים שהיה עשרים אמה על עשרים אמה.
שכן שנינו בברייתא: ארון שעשה משה יש לו עשר אמות ריוח אויר לכל רוח.
הרי שלא היה מקום הארון ממעט כלום משטח בית קודש הקדשים.
וכן אמר רבנאי אמר שמואל: עובי גוף הכרובים שעשה שלמה בבית המקדש והעמידם על הארץ אצל הארון, בנס היו עומדין, שכנפי הכרובים לבדם היו פרושים מקיר אל קיר, וממלאים את כל חלל קודש הקדשים, ולא נשתייר מקום לעובי הגוף, ובעל כרחך שעובי הגוף אינו ממעט מן המדה.
ומשנינן: תנא דמשנה ניסי דבראי (נסים שנעשו מחוץ לבית) קא חשיב במנינו, לפי שמפורסמים וידועים הם לכל, אבל ניסי דגואי (אותם נסים שמבפנים) לא קא חשיב.
ופרכינן: אי הכי נס זה של לחם הפנים שנשאר חם כבשעת נתינתו, לא היה לו למנות, דהרי נמי ניסי דגואי (נס שבפנים) הוא.
ומשנינן: נס זה של לחם הפנים אף הוא מניסי דבראי הוא.
דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב בענין לחם הפנים (ויקרא כ"ד ו') "ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהור לפני ה'". ממה שהקפידה בו תורה שיהיה "טהור", מכלל (משמע) שהוא יכול להיות טמא.

דרשני המקוצר[עריכה]