פרשני:בבלי:בבא בתרא ה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא ה ב

חברותא[עריכה]

כי היכי דלא ליטרדן, כדי שלא יטרידני. אם יגיע זמן הפרעון ולא יהיו לי אז מעות עבורו.
ומוכיחה הגמרא ממשנתנו:
תנן, שנינו במשנה: אם בנה אחד מן השותפין עד ארבע אמות, וחבירו טוען שכבר שילם את חלקו, הרי הוא בחזקת שנתן ונאמן, עד שיביא התובע ראיה שלא נתן.
היכי דמי, באיזה אופן מדובר? אילימא, אם נאמר שמדובר באופן דאמר ליה, שאמר לו הנתבע: פרעתיך בזמני, כשהשלמת את גובה ארבע אמות. פשיטא, ודאי, שהוא בחזקת שנתן! ואין למשנה לחדש זאת, שהרי אין מי שסובר שבזמנו אינו נאמן.
אלא לאו, אין מדובר באופן כזה, אלא דאמר ליה, שאמר לו הנתבע: פרעתיך בתוך זמני קודם שהשלמת ארבע אמות.
אלמא, מוכח, שעביד איניש דפרעיה בתוך זמניה, עשוי אדם לפרוע בתוך זמנו, וכדעת אביי ורבא.
ודוחה הגמרא: שאני הכא, שונה כאן הדין, משום דכל שפא ושפא, שכל שורה ושורה שבנה התובע את כותלו, אף שעדיין לא הגיע לארבע אמות, זימניה הוא, זמנו הוא להשתתף בהוצאות עם חבירו ואין זה נקרא "תוך זמנו". ולכן הוא נאמן!
ומנסה הגמרא להוכיח מהסיפא של המשנה:
תא שמע: אם הגביה את הכותל למעלה מארבע אמות וסמך לו חבירו כותל אחר, הרי חבירו בחזקת שלא נתן את חלקו בהגבהה, עד שיביא ראיה שנתן.
היכי דמי, באיזה אופן מדובר? אילימא, אם נאמר שמדובר באופן דאמר לי הנתבע: פרעתיך בזמני, לאחר שגמרתי לבנות את הכותל, שרק אז סמכתי וידעתי כמה נתחייבתי לך, קשה: אמאי לא, מדוע אינו נאמן? וכי יש מי שסובר שבזמנו אינו נאמן?!
אלא לאו, אין מדובר באופן כזה, אלא דאמר ליה פרעתיך בתוך זמני! לפני שגמרתי את הכותל שלי.
אלמא, מוכח מכאן, שלא עביד איניש, לא עשוי אדם, דפרע בגו זימניה, לפרוע תוך זמנו, וכדעת ריש לקיש.
ודוחה הגמרא:
שאני הכא, שונה כאן הדין, כי אף שיתכן לומר עשוי אדם לפרוע תוך זמנו, כאן אין אומרים זאת, לפי דאמר, שאומר הוא בליבו: מי יימר דמחייבו לי רבנן, מי אמר שיחייבו אותי חכמים לשלם את הוצאות הכותל הראשון. ולפיכך, גם אם אומר פרעתיך בזמנו, אינו נאמן.
ומסכמת הגמרא:
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי כאביי ורבא, עשו (פסקו הלכה למעשה) כשיטת אביי ורבא, והאמינו למי שטען שפרע תוך זמנו.
ואילו מר בר רב אשי עבד כריש לקיש, עשה כשיטת ריש לקיש, ולא האמין לטוען פרעתיך תוך זמני.
והלכתא, וההלכה היא כריש לקיש, שהטוען פרעתיך בתוך זמני, אינו נאמן. ואפילו אם מת הלווה בתוך זמנו, לפני שהגיע זמן הפרעון, והמלוה בא לגבות את החוב מיתמי, מן היתומים, הדין הוא שגובה בלא שבועה, ואין לחשוש שמא שילם הלווה את החוב בתוך זמנו.
ואף על גב דאמר מר: הבא ליפרע חוב האב מנכסי יתומים, אף על פי שיש לו שטר, לא יפרע אלא בשבועה, לפי שיש לחשוש, שאילו היה האב קיים היה מוציא שובר המוכיח את פרעון השטר. עם כל זאת, מאחר שיש לנו חזקה שלא עביד איניש דפרע בגו זימניה, אין אדם עשוי לפרוע בתוך זמנו, לכן גובה הוא בלא שבועה.
איבעיא להו, הסתפקו חכמים בבית המדרש:
תבעו הלווה למלוה לאחר זמן הפרעון. ואמר לו הלווה: פרעתיך בתוך זמני, עוד בטרם הגיע זמן הפרעון, מהו הדין?
וצדדי הספק הם:
מי אמרינן, האם אפילו במקום שטענתו של הלווה היא נגד ה"חזקה", שאין אדם עשוי לפרוע תוך זמנו, בכל זאת אומרים אנו שהוא נאמן מכח "מה לי לשקר", שהרי מה לו לשקר ולטעון "פרעתיך בתוך זמני", כשהיה יכול לטעון (אילו רצה לשקר) טענה טובה יותר, "פרעתיך בזמני" והיה נאמן, והיינו טענת "מיגו". ולכן, גם כשטוען "פרעתיך בתוך זמני", יהיה נאמן בשבועה מכח ה"מיגו".

דרשני המקוצר[עריכה]