מבוא[עריכה]

אגרת זו היא ביקורת של אלכסנדרוב על מאמר "אפיקים בנגב" שפורסם בכתב־עת "הפלס". לא נמצאה עדיין תשובת הראי"ה לאגרת זו.

אגרת ה[עריכה]

ב"ה בירח שבט התרס"ג. באברויסק.

לידידי הגאון הנאור, חכם וחוקר ודורש אחרי האמת וכו' וכו' מרן אברהם יצחק הכהן קוק הי"ו (הגאב"ד דק"ק בויסק יצ"ו):

מפני נסבות שונות לא יכלתי להשיב לכתר"ג עד הנה על מכתבו הנכבד גם לא יכלתי לכתוב לו השקפתי על מאמרו הגדול, או יותר נכון לאמר ספרו "אפיקים בנגב" שקבלתי בזמנו ואתו הסליחה. בכלל מצא ספרו חן בעיני מאד אך בשעה שידמה כתר"ג כי ספרו הוא "הלכתא למשיחא" באותה שעה רואה אנוכי בספרו רק דרוש וקבל שכר... ואמנם הדרוש מה יפה ומה נעים הוא אך לא לעולם חסנו. הבה אבאר מעט את משפטי.

זכורני שלפני שנה העירותי את אוזן כתר"ג באחד ממכתבי, כי בכלל הנני רואה בהלך רוחו והשקפותיו מעין הרוח המרחף על פני מאמרי אחד־העם אך בשעה שרוחו של אחד העם מקורו טמא לעומת זה על כתר"ג עובר רוח טהרה, וכעת לרגלי ספרו, אשר כבדני לעיין בו בעודו עוד בכתובים, הנני רואה כי כונתי בהשקפתי זאת אל האמת; הן גם אחד העם מוצא את נצחיות היהדות רק על ידי מוסרה הנשגב, ובזה הלא כתר"ג תמים דעים הוא עמדו, אך ההבדל הוא שאחד העם רואה את יופי המוסר אך בהכללים ולעומת זה כתר"ג רואה את הדרת המוסר העברי גם בהפרטים ולפעמים גם בפרטי פרטים... מפאת זה שונה הוא גם בית המקדש של עתיד של אחד העם מהבית אשר רואה כת"ר בדמיונו הנאור והנשגב, והוא, כי אחד העם מתגעגע לבית כללי שבו ילמדו ויפיצו את היהדות מנקודת המדעית הכללית, וכמובן מעצמו שיהדות כזאת אין לה עסק עם הפרטים וטעמי "כל" המצות, לעומת זה הבית הרם והנשא שאליו שואף כתר"ג הוא בית נאמן לכל התורה הכתובה והמסורה בפרטי פרטיות. והנה ההבדל הזה שהוא אך בפרט איננו משנה את הצורה הרוחניית הכללית והמשותפת לכתר"ג ולמר אחד העם והוא, כי שניכם כאחד חפצים לראות בהתנועה הציוניית פתרון להשאלה הרוחניית והמוסריית של העם העברי אשר הוא עומד על פרשת דרכים... שניכם הנכם חפצים ליסד סנהדרין ובתי ספר כוללים בירושלים, אך התכנית שונה הוא לכל אחד כפי ניצוץ נשמתו... זאת ועוד אחרת! הן כנודע שמר אחד העם איננו דורש תקונים בדת, ובכ"ז מודה הוא בתקונים טבעיים שהלב עושה בתוך הכתב וכן גם כתר"ג מבלי משים יבוא ליד החלטה כי כל הקרבנות בטלים... ואמנם כן היא שהמוסריות המפתתחת מעצמה באה להחליט כדעת האומר שכל הקרבנות בטלים אבל הלא גם התקונים שאחד העם שואף עליהם ג"כ מעצמם באים ומבטלים את הכתב מפני שהמוסריות של אחד העם וסיעתו מרגשת כי ההלכה הוא כמאן דאמר שכל המצות בטלות לעתיד לבא... (נדה ס"א) וכל זה ע" התפתחות הרגש המוסריי, באופן שמבלי משים הנכם הולכים שניכם אל מקום אחד...

כמובן מעצמו שלא אאשים בזה את נפש כתר"ג ונהפוך הדבר. גם אנכי הנני מסכים כי כל הקרבנות בטלים מפני שלא היו קדושים רק לשעתן (ראה מחברתי "אגדת אש מן השמים") אבל בזה הלא כבר הראה כתר"ג לדעת כי אין לו כל חלק בהיהדות המאובנה והיבשה, ובשום אופן אין לו כל יחס וקשר לבעל "הפלס" וסיעתו שבשום אופן לא יחפצו להסכים להרוח החי שכתר"ג מנפח בטעמי המצות, ואשר מבלי משים הרבה "חדשות" יצרור הרוח החי הזה בכנפיו... פה מצאתי מקום להוכיח את כתר"ג על אשר היה בחפצו לשלוח את מאמרו הנשגב הזה "להפלס" ועל זה אני שואל במלא מובן המלה, מה לכהן בבית הקברות?... ביחוד אתפלא איך עלה על דעת כתר"ג למסור את גורל מאמרו המדבר נשגבות ע"ד המוסר העברי לאיש אשר על כל פנים איננו מוסריי בשום אופן.

בכלל ידע כ' גאונו כי השקפות אח העם הן תולדות מוכרחות מהתנועה הציוניית הבאה ע"י ההתבוננות במצב החומריי הרע של עמנו, ובכן ההתבוננות הזאת שפתחה את עיני העם להתנער מתרדמתו מוכרחת היתה לתת להעם את היכלת להתבונן גם על מצבו הרוחניי, ואחרי אשר מרבית הציונים מהנאורים שבנו הם לכן מוכרחת היתה הרוחניות שבהלאומיות להתגלם בנפש אחד העם והשקפותיו, אך כעת לרגלי תנועת "המזרחי" אקוה כי הצד הרוחניי והקולטוריי שבהתנועה הלאומיית יתגלם באנשים בעלי צורה כמו כ' גאונו הי"ו, ובכן אם באמת יחפוץ כ' לפרסם את השקפותיו הנאמנות והנאורות ברבים אז על כתר"ג לתת את ידו מראש להמזרחי ולעבוד על הררי ציון ואז ככל היוצא מפיו יעשה. ישים נא כתר"ג את הדברים האלה אל לבו.

פה מצאתי גם מקום להעיר למוסר את אוזן כתר"ג על אשר ימליץ טוב במדה נפרזה (במאמרו זה ובשאר מאמריו) על הרבנים החרדים הרחוקים מציון בשגם רובם ככולם עוד לא נקפו אף באצבע קטנה לחזוק דתנו הפרוע... והאם לא יבין כ' גאונו גם את הדבר כי רוב הרבנים ההם רחוקים מאותן ההרגשות העדינות והגעגועים הדקים שבהן תשתפך נפש כתר"ג לאוריתא וישראל וקב"ה... יאמין לי כתר"ג כי בשעה שקראתי את מאמרו הנשגב הזה הרגשתי בקרבי מעין חרדת קודש ומעין שמחה של מצוה אבל במקום גילה שם רעדה תאחזני בידעי היטב כי כתר"ג לעת עתה הוא בודד במועדו, ונוסף לזה עוד גם ישים קטורה לעצמו יבשות שאין בהם רוח חיים, ועוד הפעם הנני מרגיש שהננו עומדים על פרשת דרכים... במלה אחת, כ' גאונו הוא בן גילו של אחד העם וזולת שכתר"ג הוא מסטרא דימינא, ובאותה שעה שאחד העם מחפש תוכן מלאכותיי לשמות שנתרוקנו מאליהן, באותה שעה כבר מצא כתר"ג את התוכן הזה מונח בטעמי ופרטי התורה הקדושה, באופן שכן חברם היוצר הכללי מתחילה, וההבדל אמנם מה גדול הוא שלפי אספקלרית גאונו הבהירה עלינו להתלהב מהחום האלהיי האצור בהתורה האלהיית, משא"כ לפי השקפתו של אחד העם איננו כי אם תוכן חדש יליד ההכרח האינו נותן מזון להרגש האלהיי הדורש את תפקידו.

מצאתי גם לנחוץ להעיר לכתר"ג לעיין בספר "מלאכת מחשבת" להגאון החוקר ר' משה חפץ בפרשה נח (על הפסוק, ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה וכו', וכבר רמזתי על הדברים האלה בספרי "טל תחיה" בראש פרק שלישי) שם ימצא השקפה ברורה ע"ד דעת תורתנו הקדושה בהיחס שבין האדם והבעל חי ובא לידי החלטה שיש להם גם שכר ועונש יעוי"ש וימצא סמוכים גדולים לשיטתו הבהירה, ואכמ"ל.

והנה בנוגע לכותב הטורים האלה הנני להודעהו כי גם אנכי תמים דעים הנני עמדו וזולת שאספקלריתי שונה מעט והוא, שלפי דעתי יתלבשו המושגים המוסריים בהתקופה האחרונה במעשים מוסריים ולא בחוקים אשר רק בזמנם היו טובים כדי לעורר את הרגש אבל כשישתלם הרגש אזי החוקים המעשיים אך למותר יהיו, באופן שהחוקים יהיה אז רק בתור דרוש וקבל שכר ובתור פנה בחכמת היהדות האלהיית, אבל לא הלכתא למשיחא... אסיים את מכתבי באותו הסגנון שבו פתח כתר"ג את מאמרו הנשגב ואומר: כבר אמרו חז"ל (ברכות ה') "אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו... פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה" והכונה הרוחניית בזה היא כי האדם הכללי וכן האדם הפרטי בשעה שיסורים באים עליו ואיננו מוצא קורת רוח במצבו ההוה וכמעט נוח לו שלא נברא אזי הדת היא לו לנחומים והתקוה להשכר העתידיי והפשפוש במעשים כבר דים לנחמו מיגונו, אך לא לעולם ולא בכל התקופות מוצא האדם נחומים בהמצות המעשיות, וכבר נמצאו בנו נאורים שהמצות המעשיות אינם להם לסתרה מחמת היאוש, ועל זה אמרו חז"ל פשפש ולא מצא נחומים למצבו במעשיו כי אז יתלה בבטול תורה, כי אמנם התורה בעצמה ע"י המאור שבה דיה להשקיט את המית הלבבות, באופן שהמאור שבתורה מחזיר את מצב היאוש של האדם למוטב... ובצדק יאמר אז האדם הכללי והפרטי "לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי..." המאור שבתורה הוא סם חיים לבעלי היאוש ולא עוד אלא שיקרה לפעמים שלהאנשים הרחוקים גם מהמאור שבתורה וחכמת ישראל ובכ"ז רואים במצבם מעין יסורים של אהבה כי נשמת ישראל לקוחה מעולם האופטימיזמוס והגזע ממתקת לו את החיים, וע"ז יאמרו חז"ל, פשפש ולא מצא בידוע שיסורים של אהבה הם... במלה אחת, להיסורים של האדם נתנו שלשה מתנות טובות ואלו הן: ארץ ישראל ועולם הבא ותורה, לההמון נתנה מתנה טובה עולם הבא, ולהנאורים התורה, ולהחפשים הקיצונים נתנה ארץ ישראל להשקיט בזה את המית רוחם כי מוצאים בהעבודה הציוניית קורת רוח וכל זה ממפלאות קורא הדורות מראש. ואמנם החוט המשולש הזה משולב הוא וחסנו לעד ולעולמי עולמים... חש אנכי כי קצרתי במקום שהיה ראוי לי להאריך ואתו הסליחה וכו' וכו' ידידו המוקירו כרום ערכו הכותב בחפזון.

שמואל אלכסנדראוו.