מיקרופדיה תלמודית:לא תביא תועבה אל ביתך

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - איסור הכנסת עבודה-זרה לבית ישראל

הכנסת עבודה זרה לביתו

אסור לאדם להכניס עבודה-זרה (ראה ערכו) לביתו, שנאמר: וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ (דברים ז כו. ראה משנה עבודה זרה כא א. וראה להלן שיש סוברים שכתוב זה אינו אלא אסמכתא). וכן שנינו בטעם שאסור להשכיר בית דירה לגוי (ראה להלן: השכרת בית לעכו"ם), שהוא מפני שהגוי מכניס לתוכו עבודה זרה (וראה שם אם האיסור בזה הוא מהתורה, וראה שם הטעמים). ונחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שהמכניס עבודה זרה לביתו, עובר על לאו מן התורה (תוספות עבודה זרה שם ד"ה אף; ספר התרומה קמד; אור זרוע ד קלז; רא"ש שם א כב; כלבו צז, וארחות חיים הלכות עבודה זרה ד, ועוד).
  • ויש סוברים שהכנסת עבודה זרה לביתו אינה אסורה אלא מדרבנן (רמב"ן עבודה זרה שם, וראה רמב"ן דברים שם; רא"ה עבודה זרה שם; החינוך מצוה תכט, ומנחת חינוך ורי"פ פרלא בדעתו; ריטב"א עבודה זרה שם, ושם טו א, ועוד), ולדעתם לא בא הכתוב, אלא לאסור ליהנות מעבודה זרה (רמב"ן שם ושם; רא"ה שם; ריטב"א שם ושם. וראה ערך עבודה זרה), או לאסור להכניסה לביתו כדי ליהנות ממנה (החינוך שם, וראה מנחת חינוך שם (אות א), ורי"פ פרלא שם בדעתו), ואותה ששנינו שהשכרת בית לגוי אסורה משום שהוא מכניס לתוכו עבודה זרה, ונאמר "לא תביא תועבה וגו'" (ראה משנה עבודה זרה שם), יש מהם שפירשו שאינה אלא אסמכתא (ראה ערכו. ראב"ד שם; רא"ה שם; ריטב"א שם ושם. וכן כתבו בבית הלוי א מז ד, ורי"פ פרלא לרס"ג לא תעשה ה בפירוש הב', בדעת שאר ראשונים. וראה רבנו בחיי דברים ז כו), ויש שפירשו, שהאיסור הוא שמתוך שהגוי מכניס עבודה זרה לתוכו, חוששים שמא יבוא הישראל ליהנות ממנה, ויעבור משום "לא תביא תועבה וגו'" (רי"פ פרלא שם בפירוש א).

דרך עראי

הכנסת עבודה זרה לביתו דרך עראי (על מהותה ראה להלן: השכרת בית לעכו"ם; כשהגוי מכניסה לביתו דרך עראי), יש מן הראשונים שצידדו להתירה (תוספות עבודה זרה כא א ד"ה אף, בשם יש רוצים; ספר התרומה קמד, בשם רבו: שמא; אור זרוע ד קלז, בשם ר"י, וראה פסקי ר"ח אור זרוע עבודה זרה שם (אות מו), שהכריע כן; מרדכי עבודה זרה תתה, בשם ר"י: שמא) - כשהגוי מכניסה לביתו של ישראל (ראשונים הנ"ל) - אף לסוברים שאיסור הכנסת עבודה זרה לביתו הוא מן התורה (ראה לעיל בסמוך. אור זרוע ור"ח אור זרוע שם. וכן נראה בתוספות וספר התרומה שם), שלא אסרה תורה אלא להביא עבודה זרה לביתו בקביעות, כדי להשהותה שם ימים רבים (ספר התרומה שם; ר"ח אור זרוע שם).

הכנסת עבודה זרה לרשותו ולא לביתו

הכנסת עבודה זרה לרשותו ולא לביתו, כגון שנטל עבודה זרה בידו, ואינו נמצא בביתו, יש מן האחרונים שכתבו, שאף היא בכלל האיסור של הכנסת עבודה זרה לבית (מנחת חינוך תכט (אות א); בית הלוי א מז ה ואילך; בעל חלקת יואב במוריה גליון כז; אבן האזל עבודה זרה ז יט, בדעת הרמב"ם), ופירוש "ביתך" האמור בכתוב הוא "רשותך" (בית הלוי שם אות ה), וכן נראה מדברי ראשונים, שאפילו המכניס עבודה זרה לשדהו עובר בלאו (ראה גירסת רא"ש עבודה זרה א כב בתוספתא שם ב).

ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאין איסור הכנסת עבודה זרה נוהג אלא בביתו (בן אריה ב טז ג, בדעת תוספות וראשונים; ערוך לנר מכות כב א ד"ה לא), והמכניס עבודה זרה לשדהו אינו עובר בלאו (ערוך לנר שם, על פי גמרא מכות שם, וראה בית הלוי שם אות ו, והר צבי בכרם ציון השלם א יד ע' צא), ולדעתם המכניס עבודה זרה למקום שאינו חשוב "בית", כגון שהכניס לבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, אינו עובר על איסור זה (בן אריה שם).

הכנסת עבודה זרה לבית שאינו משמש לדירה

הכנסת עבודה זרה לבית שאינו משמש לדירה, כגון האוצרות והאורוות והפונדקאות, יש מן הראשונים שצידדו להתירה (תוספות עבודה זרה כא א ד"ה אף: שמא; ספר התרומה קמד: מיהו; אור זרוע ד קלז: מיהו שמא) - כשגוי מכניס עבודה זרה לשם (ראשונים הנ"ל) - אף לסוברים שאיסור הכנסת עבודה זרה לבית הוא מן התורה (אור זרוע שם), שלא אסרה תורה להכניס עבודה זרה אלא לבית המשמש לדירה (תוספות שם; ספר התרומה שם), שנאמר: "אֶל בֵּיתֶךָ" (דברים ז כו. תוספות שם; אור זרוע שם).

השכיר או השאיל ביתו לאחר

השכיר - או השאיל (יראים השלם שסד; ריטב"א עבודה זרה טו א ד"ה דאמר) - את ביתו לאחרים, אסור להכניס עבודה זרה לבית (ראה משנה שם כא א, במשכיר לגוי, וראה יראים השלם שם, שנראה שהוא הדין במשכיר לישראל) - מן התורה, או מדרבנן (ראה בסמוך: בית שאינו דר בו) - שאין שכירות כקנין גמור שׁיֵצֵא הבית מרשות המשכיר (פסחים ו א, ועבודה זרה טו א. וראה ערך שכירות), והרי זה ביתו אף בזמן השכירות (תוספות רי"ד פסחים שם; ריטב"א עבודה זרה שם; מאירי עבודה זרה כא א), ואמרו בתלמוד, שאפילו אם שכירות חשובה קנין גמור לשאר עניינים (פסחים ועבודה זרה שם), מכל מקום, עבודה זרה שׁונָה, שהיא איסור חמור (עבודה זרה טו א), וכיון ששמו של המשכיר על הבית, חשוב הוא "ביתו" לענין איסור זה (ריטב"א שם).

אבל אם השכיר את ביתו לגוי במקום שיד אומות העולם תקיפה, והמשכיר אנוס לדון עם הגוי בדיניהם, ובדיניהם שכירות חשובה כמכירה לזמן, כתבו ראשונים שהרי זה כמכר את ביתו לזמן, שאין למוכר איסור כשהלוקח מכניס שם עבודה זרה (תוספות רבינו אלחנן שם כא א; רא"ש שם א כב).

בית שאינו דר בו

ביתו שאינו דר בו, שהכניס לתוכו עבודה זרה, יש ראשונים שכתבו שאינו עובר בלאו (תוספות עבודה זרה כא א ד"ה אף, ואור זרוע ד קלז, בשמו; ספר התרומה קמד בשם ר"י; סמ"ג לאוין מח; כלבו צז, וארחות חיים הלכות עבודה זרה ד), שלדעתם "ביתך" האמור בתורה, היינו ביתך שאתה דר בו (תוספות שם, ואור זרוע שם; ספר התרומה שם), ומכל מקום, מדרבנן אסור להכניס עבודה זרה לביתו אפילו כשאינו דר בו (ראשונים שם).

וכמה ראשונים נראה מדבריהם, שאף המכניס עבודה זרה לביתו שאינו דר בו עובר בלאו (ספר התרומה קמד, בשם רבו; מרדכי עבודה זרה תתה בשם ר"י).

השוכר או השואל בית

השוכר בית - וכן השואל (שו"ת רבי עקיבא איגר קמא סו) - יש מן הראשונים שכתבו שאסור להכניס שם עבודה זרה, שאף שאין שכירות חשובה כקנין גמור להוציא את הבית מרשות המשכיר (ראה לעיל: השכיר או השאיל ביתו לאחר), מכל מקום יש בה קצת קנין לשוכר, והרי זה כמכניס עבודה זרה לביתו (רבינו אפרים, הובא באור זרוע ד קלח, ובפסקי מהר"ח אור זרוע עבודה זרה כא א (סי' מז)[2]).

ויש סוברים שאין איסור להכניס עבודה זרה לבית זה, שאין שכירות קונה לשוכר כלל, והבית השכור אינו חשוב ביתו (אר זרוע שם, וראה משיב דבר ג יג), ומכל מקום הורו שטוב לחוש לדעת האוסרים (אור זרוע שם; רמ"א יו"ד קנא י, וראה שו"ע הרב או"ח רסו קונטרס אחרון אות ג).

בית שאין לו בעלים מיוחדים

בית העשוי לצורך הרבים, ואין לו בעלים מיוחדים - כגון בית-הכנסת (ראה ערכו) - צידדו אחרונים לומר שהמכניס לתוכו עבודה זרה אינו עובר על איסור "לא תביא תועבה וגו'", שכיון שאינו מיוחד לאיש, אינו חשוב "ביתך" (שו"ת הר צבי או"ח א פה); ויש שנראה מדבריהם שאסור להכניס עבודה זרה אף לבית שאין לו בעלים מיוחדים (ראה ט"ז או"ח צ סק"ו, וביאור הגר"א שם כג, ומשנה ברורה שם ס"ק עב).

בית הכנסת

בית העשוי לדברי קדושה, כגון בית-הכנסת (ראה ערכו), צידדו אחרונים לומר שהמכניס לתוכו עבודה זרה אינו עובר על איסור "לא תביא תועבה וגו'", לפי שהוא קודש, ודירת השכינה שם ולא דירתך, ואין זה חשוב "ביתך" (שו"ת הר צבי או"ח א פה[3]); ויש אחרונים שנראה מדבריהם, שאף בבית הכנסת עובר המכניס עבודה זרה לשם משום "לא תביא וכו'" (ראה ט"ז או"ח צ סק"ו, וביאור הגר"א שם כג, ומשנה ברורה שם ס"ק עב).

בית ישראל שבחוץ לארץ

הכנסת עבודה זרה לבית של ישראל שבחוץ-לארץ (ראה ערכו), יש מן הראשונים שכתבו שאין בה משום "לא תביא תועבה וגו'" (רבי חיים כהן בתוספות עבודה זרה כא א ד"ה אף, על פי ירושלמי עבודה זרה א י, והובא בספר התרומה קמד, ואור זרוע ד קלז; ריטב"א עבודה זרה שם, בשם רבינו תם; מרדכי עבודה זרה תתה, בשם ר"י) - כשגוי מכניס עבודה זרה לשם (ראשונים הנ"ל) - אף שאיסור הכנסת עבודה זרה לבית הוא מן התורה, לדעתם (ראשונים שם), שבית שבחוץ לארץ אינו חשוב "ביתך" (ראשונים שם), ואף מדרבנן אין איסור בהכנסת עבודה זרה לבית בחוץ לארץ (ראשונים שם, במשכיר לגוי, ולכאורה הוא הדין בכל הכנסה).

והרבה ראשונים חולקים וסוברים שאף המכניס עבודה זרה לביתו שבחוץ לארץ עובר בלאו (ר"י בתוספות שם, ואור זרוע שם בשמו; ספר התרומה שם), שהרי הוא בעליו לכל דבר, ובכלל "ביתך" הוא (ראשונים שם), וכמו שמצינו לענין מזוזה (ראה ערכו) - שנאמר בה "ביתך" (דברים ו ט, ושם יא כ) - שהיא נוהגת אף בחוץ לארץ (ראה ערך מזוזה. ראשונים שם).

הכנסת עבודה זרה לביתו על ידי אחר

הכנסת עבודה זרה לביתו על ידי אחר, כגון ששוכר גוי מכניס עבודה זרה לבית (ראשונים דלהלן), נחלקו ראשונים בדינה:

  • יש סוברים שבעל הבית עובר בלאו - לסוברים שאיסור הכנסת עבודה זרה הוא מהתורה (ראה לעיל בראש הפרק) - לפי שהניח להכניס עבודה זרה לביתו (יראים השלם שסד, ותועפות ראם שם בדעתו; ראשונים להלן שאסרו להשכיר בית לעכו"ם, ראה להלן: השכרת בית לעכו"ם).
  • ויש סוברים שאינו עובר בלאו, שלא אסר הכתוב "לא תביא" אלא שהבעלים עצמו יביא עבודה זרה לביתו (ראב"ד עבודה זרה כא א; רשב"א שם, ובשו"ת א קעז; רא"ש שם א כב; ר"ן שם (ו ב בדפי הרי"ף)), אבל גרמא שעל ידי אחר - לא (ראב"ד שם. וראה בית יצחק יו"ד ב קיג ג), ומהם שפירשו שהיינו דווקא כשהכניסו האחר שלא על דעת הבעלים (אור זרוע ד קלז; תלמידי רבינו יונה עבודה זרה שם).

המכניס משמשי עבודה זרה או תקרובתה

המכניס משמשי-עבודה-זרה (ראה ערכו) ונוייה, כתבו ראשונים שאף הוא עובר על איסור זה (יראים השלם שסד; רמב"ם עבודה זרה ז ב, ובית הלוי א מז ח, בדעתו), וכן תקרובת-עבודה-זרה (ראה ערכו), וכל הנעשה בשבילה (רמב"ם שם, ובית הלוי שם), שנאמר: פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ (דברים ז כה), ועל כל אלו נאמר: וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ (שם כו), הרי שאף משמשי עבודה זרה ונוייה בכלל "תועבה" הם, ואסור להביאם לביתו (יראים השלם שם[4]).

ויש שכתבו בדעת ראשונים, שאין איסור "לא תביא" בהכנסת משמשי עבודה זרה לבית (הרי בשמים ב לו, ובית הלוי שם, בדעת רמב"ן להלן, וכן נראה בלחם משנה מאכלות אסורות יא א; בית הלוי שם בדעת רא"ש ור"ן חולין ח א), וכן בתקרובת עבודה זרה (כן נראה בלחם משנה שם, וכן הוא אף להרי בשמים ובית הלוי שם), שעל האיסור "ולא תביא וגו'", נאמר: "וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ" (דברים שם), וכן נאמר: "כִּי חֵרֶם הוּא" (שם), ולדעתם אין נקראת "חרם" אלא עבודה זרה עצמה, ולא משמשיה (רמב"ן בהשגות לא תעשה קצד, וראה ערך עבודה זרה וערך משמשי עבודה זרה. בית הלוי שם אות ח, ואמרי כהן שם), או שאין נקראת "תועבה" אלא עבודה זרה עצמה, ולא משמשיה (בית הלוי שם אות יג, בדעת ר"י בתוספות שבת פב ב ד"ה למשמשיה).

השכרת בית לעכו"ם

אסור להשכיר - או להשאיל (יראים השלם שסד; ריטב"א עבודה זרה טו א ד"ה דאמר) - בית דירה לגוי העובד עבודה זרה, מפני שהגוי מכניס עבודה זרה לבית של המשכיר, והתורה אמרה: וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ (דברים ז כו. משנה עבודה זרה כא א; רמב"ם עבודה זרה י ד; טוש"ע יו"ד קנא י), ואף על פי שהשכירו, שכירות אינה כקנין גמור, וחשוב הבית ביתו של המשכיר (פסחים ו א, ועבודה זרה טו א. וראה ערך שכירות).

ונחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שאם הכניס השוכר עבודה זרה לבית, עובר המשכיר על איסור תורה (ראה דעת רבי חיים כהן בתוספות עבודה זרה שם ד"ה אף; ספר התרומה קמד בשם ר"י: שמא; אור זרוע ד קלז בשם ר"י; מרדכי עבודה זרה תתה, בשם ר"י).
  • ויש סוברים שאינו עובר (ראשונים להלן) - שלדעתם, אין עובר על איסור "לא תביא" אלא הנהנה מעבודה זרה (ראה רמב"ן ריטב"א ורא"ה עבודה זרה שם, וראה חינוך מצוה תכט), או שמן התורה אין איסור להכניס עבודה זרה אלא לבית שהוא דר בו (תוספות עבודה זרה שם ד"ה אף, ואור זרוע ד קלז, בשמו; ספר התרומה קמד בשם ר"י; סמ"ג לאוין מח; כלבו צז, וארחות חיים הלכות עבודה זרה ד) - וחכמים הם שאסרו להשכיר בית דירה לגוי, מפני שהגוי מכניס בו עבודה זרה (ראשונים הנ"ל; תוספות שם בשם ר' אלחנן; ספר התרומה שם; רא"ש שם א כב; כלבו ואורחות חיים שם), והסמיכו דבריהם על הכתוב "ולא תביא וכו"' (ראב"ד שם; רא"ה שם; ריטב"א שם[5]).

ויש מהגאונים שכתבו, שר' יוסי חולק על כל זה, והוא מתיר להשכיר בית דירה לגוי, שאף על פי שיכניס הגוי עבודה זרה לתוכו, מכל מקום, אין הבית המושכר חשוב ביתו של המשכיר (תשובות הגאונים אסף (תרפ"ז) נא, ראה שם מקורו).

השכרת בית שאינו בית דירה

השכרת בית שאינו בית דירה לגוי - מותרת (משנה עבודה זרה כא א; תוספתא שם ב; רמב"ם עבודה זרה י ד; טוש"ע יו"ד קנא י: לא התירו להשכיר לדירה) - כגון שהשכיר לו אוצר, אורווה, או פונדק (תוספתא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם) - אף שידוע שיכניס לתוכו עבודה זרה (תוספתא שם).

בטעם ההיתר נחלקו ראשונים:

  • יש שכתבו, שלא אסרה התורה אלא הכנסת עבודה זרה לבית דירה, לדעתם (ראה לעיל: הכנסת עבודה זרה לביתו. תוספות עבודה זרה שם ד"ה אף; ספר התרומה קמד).
  • יש שכתבו, שבית שאינו בית דירה, אין הגוי מכניס בו עבודה זרה אלא דרך עראי, והכנסה זו מותרת, לדעתם (ראה להלן דרך עראי. תוספות שם, בשם יש רוצים; ספר התרומה שם, בשם רבו; אור זרוע ד קלז, בשם ר"י, וראה פסקי ר"ח אור זרוע עבודה זרה שם (אות מו), שהכריע כן; טוש"ע שם. וראה לעיל שם: דרך עראי).
  • ויש שכתבו שכיון שאינו עשוי לדירה, אין לחוש שיעבוד שם עבודה זרה, ולא אסרו אלא בבית דירתו ששם הוא עובדה (רמב"ן עבודה זרה שם בפירוש הא'; רא"ה שם. וראה ר"י מלוניל שם כא א (ו ב)).

השכרת בית דירה לגוי בחוץ לארץ

השכרת בית דירה לגוי בחוץ לארץ, יש ראשונים שכתבו שהיא מותרת, אף שהגוי מכניס עבודה זרה לבית (רבינו חננאל עבודה זרה כב א; ראשונים דלהלן; מאירי שם כא א; אגודה שם יג), ופירשו כן מה שאמרו בירושלמי, שבמקום שמותר למכור בית לגוי - היינו בחוץ לארץ (ראה ערך לא תחנם) - מותר להשכיר לו בית דירה (עבודה זרה א י. ראשונים הנ"ל. וראה להלן שיש מפרשים בענין אחר).

ובטעם הדבר פירשו ראשונים, שהוא לפי שמותר להכניס עבודה זרה לביתו שבחוץ לארץ, לדעתם (ראה לעיל: הכנסת עבודה זרה לביתו; בית ישראל שבחוץ לארץ), או שכיון שהכנסת עבודה זרה לבית המושכר לגוי אינה אסורה אלא מדבריהם, לסוברים כן (ראה לעיל בתחילת הפרק. וראה רמב"ן רא"ה וריטב"א עבודה זרה שם), הקלו חכמים בחוץ לארץ (ראשונים הנ"ל; ריטב"א שם, בשם רבי חיים כהן), ולא אסרו אלא בארץ ישראל, שאנו מצוּוים שלא להכניס שם עבודה זרה, וחייבים אנו לעקרה משם בכל מקום שהוא ברשותנו (רמב"ן ורשב"א שם, וכעין זה בריטב"א ור"ן שם. וראה ערך ארץ ישראל, וערך בעור עבודה זרה: זמנו ומקומו), משום קדושת הארץ (רשב"א שם).

ויש ראשונים סוברים שהשכרת בית לגוי בחוץ לארץ אסורה (ראשונים דלהלן. וראה רמב"ם עבודה זרה י ד, שלא חילק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, ובית הלוי א מז ה, בדעתו), מהם שכתבו, שאף שלדעת הירושלמי היא מותרת, מכל מקום המשנה שסתמה ולא חילקה בין ארץ ישראל לחוץ לארץ (ראה משנה עבודה זרה כא א), סוברת שהיא אסורה (ההשלמה עבודה זרה שם[6]); ומהם סוברים שהשכרת בית דירה לגוי אסורה לדברי הכל אפילו בחוץ לארץ (מסקנת תוספות רבינו אלחנן שם, וראה תוספות שאנץ שם, ורא"ש שם א כב), ואותה שאמרו בירושלמי שמותר להשכיר לגוי, הכונה בתלמיד חכם היודע שאסור להשכיר וגומר בדעתו ומקנה לגוי את הבית בקנין-פירות (ראה ערכו) לכל זמן השכירות, ובבית המכור בקנין פירות אינו עובר על איסור הכנסת עבודה זרה, לדעתם (תוספות רבינו אלחנן שם, וראה תוספות שאנץ שם; ספר התרומה קמד, ואור זרוע ד קלז בשם ר"י, אבל מסקנתם היא כדלעיל).

מכירת בית דירה לגוי

מכירת בית דירה לגוי, כתבו ראשונים שהיא מותרת - כשאין בזה משום לא-תחנם (ראה ערכו) - ואף שהוא גורם במכירתו שיכניס הגוי עבודה זרה לבית, מכל מקום, לאחר המכירה אין הבית של ישראל עוד, ואינו עובר על הכנסת עבודה זרה בבית (תוספות רבי אלחנן עבודה זרה כא א; ראב"ד עבודה זרה שם; רא"ש שם א כב; מאירי שם; בית יוסף יו"ד קנא).

בגוי שאינו מכניס עבודה זרה לביתו

גוי שאינו מכניס עבודה זרה לביתו, כתבו ראשונים שמותר להשכיר לו בית דירה (ראשונים דלהלן).

וכן כתבו שמותר להשכיר בית דירה לגוי שאינו עובד עבודה זרה (ראב"ן רצא. וראה ב"ח יו"ד קנא וצפיחת בדבש מט (קלה א, וקלו א)) שכיון שאינו עובד עבודה זרה, לא יכניסנה לשם (ראב"ן שם. וראה מאירי עבודה זרה כא א); ומהם שכתבו, שאף גוי שאינו אדוק בעבודה זרה מותר להשכיר לו, שתולים להקל שלא יכניס עבודה זרה לבית (ראב"ן שם. וראה מאירי שם).

אבל גוי שידוע שהוא מכניס לביתו עבודה זרה - והוא מאמין בה (צפיחת בדבש שם) - יש מן האחרונים שכתבו שאף שאינו עובד לה, אסור להשכיר לו בית (ש"ך שם ס"ק יז. וראה צפיחת בדבש שם); ויש מן האחרונים שמצדדים לומר, שאף גוי עובד עבודה זרה, מותר להשכיר לו בית, אם המשכיר מתנֶה עמו, שלא יכניס לשם עבודה זרה (צפיחת בדבש שם בסוף הסימן (ד"ה ובראותי)).

כשהגוי מכניסה לביתו דרך עראי

גוי שאינו מכניס עבודה זרה לביתו אלא דרך עראי, כגון שהוא מכניס עבודה זרה דווקא כשיש בביתו מת, או חולה נוטה למות, יש מן הראשונים שכתבו, שמותר להשכיר לו בית דירה (ראשונים דלהלן; טור יו"ד קנא, ופרישה שם ס"ק יח, ורמ"א שם י, וש"ך שם ס"ק יז), שאין איסור להכניס עבודה זרה לבית דרך עראי, לדעתם (ראה לעיל: הכנסת עבודה זרה לביתו; דרך עראי), או שהכנסת עבודה זרה על ידי גוי אינה אסורה אלא מדרבנן, לסוברים כן (ראה לעיל שם: הכנסת עבודה זרה לביתו על ידי אחר), ולא החמירו חכמים אלא במקום שהגוי מכניס עבודה זרה בביתו בקביעות, ועובד אותה תדיר (תוספות שאנץ עבודה זרה כא א; רא"ה שם; רא"ש שם א כב).

בזמן הזה

בזמן הזה נהגו להשכיר בית דירה לגוי (תוספות עבודה זרה כא א ד"ה אף; ספר התרומה קמד; אור זרוע ד קלז; ראשונים עבודה זרה שם; רא"ש שם א כב; כלבו צז, וארחות חיים הלכות עבודה זרה ד; טור יו"ד קנא, ורמ"א שם י). וכמה טעמים נאמרו בדבר:

  • שהשכרת בית לגוי אינה אסורה בחוץ לארץ, לסוברים כן (ראה לעיל: השכרת בית דירה לגוי בחוץ לארץ).
  • שבזמנינו אין הגויים אדוקים בעבודה זרה להכניסה לביתם תמיד, ואין לחוש שיכניס שם הגוי השוכר עבודה זרה (ראה לעיל: בגוי שאינו מכניס עבודה זרה לביתו).
  • שהגויים שבאותן ארצות, אינם מכניסים לביתם עבודה זרה אלא דרך עראי, ומותר להשכיר לגוי שאינו מכניס עבודה זרה לביתו בקביעות, לסוברים כן (ראה לעיל: כשהגוי מכניסה לביתו דרך עראי).

וכתבו ראשונים ואחרונים, שיש לסמוך על מנהג זה ולהקל (אור זרוע שם, וראה שם, שבהלכה רופפת הולכים אחר המנהג אפילו להקל; טור ורמ"א שם, וראה ש"ך שם ס"ק יז), וכתבו אחרונים שיש להקל אף בארץ ישראל (דינא דחיי לסמ"ג לאוין מח; שו"ת שמן המור יו"ד ד ד"ה באופן דהנה (לה א); שו"ת צפיחת בדבש מט (קלו א)[7]).

ויש מן הראשונים שכתבו, שקשה להורות בזה היתר (תוספות רבינו אלחנן שם עבודה זרה שם); ויש שכתבו, שבעל נפש יחמיר לעצמו כשאפשר, ולא ישכיר דירתו לעכו"ם אפילו בחוץ לארץ (רמב"ן שם, והובא ברשב"א ונימוקי יוסף שם[8]).

הערות שוליים

  1. לד, טורים שפה-תו.
  2. וראה שו"ת קול אליהו א או"ח טז, שמפרש שלא אסרו אלא כשיד הגויים תקיפה, ובדיניהם חשוב כמכר.
  3. וראה הר צבי שם, שמכל מקום ודאי שלמעשה אין להכניס עבודה זרה לבית הכנסת, מפני שהוא דירת השכינה, ושם, על כניסת כמרים כשיש עליהם שתי וערב.
  4. וראה רמ"א או"ח צ כג, וט"ז שם סק"ו, וביאור הגר"א שם, ומשנה ברורה שם ס"ק עב. וראה מכתבי חפץ חיים יב, לענין החזקת ספרי מינות.
  5. וכן כתבו בבית הלוי א מז ד, ורי"פ פרלא לרס"ג לא תעשה ה בפירוש הב', בדעת שאר ראשונים.
  6. וראה תוספתא עבודה זרה ב: כאן וכאן, ותוספות ורמב"ן ורא"ה ורשב"א וריטב"א שם, שאין הכרח שהיא חולקת על הירושלמי.
  7. וראה ערך לא תחנם, שבארץ ישראל יש סוברים שאסור להשכיר מטעם אחר.
  8. וראה תורת חיים (לובלין שפד ודאדרה תצד, ונשמט בחלק מהדפוסים) עבודה זרה שם, שבעל נפש יחמיר במדינות שדרכם להכניס עבודה זרה בבית. וראה יראים השלם שסד, ופסקי ריקאנטי שם בשם ר' שמואל ב"ר יצחק שאוסר.